נאום יוסף, לפני הנצורים בירושלים

כששמע יוסף כך, צעק בקול גדול:
"אמנם כן, שמרת יפה על טהרת העיר בשביל ה'! 
ואף המקדש נשאר בטהרתו!
לא עשית כול רע נגד בעל הברית שאתה מצפה לו! 
הוא מקבל עדיין את קרבנות התמיד!
אם יישלל ממך אדם את מזונך היומי, אתה הרשע שברשעים, כלום לא תראה בו אויב;
ואתה שביטלת עבודת עולם של ה' – עדיין מצפה אתה שיעמוד לימינך?
ואתה תולה עוונות אלו ברומאים, שעד היום הזה הם דואגים למצוותינו והם שוקדים להכריח אותך לחזור ולשלם את הקרבנות שנפסקו על ידך.
מי לא יצעק ויבכה על התהפוכה המדהימה של העיר, מהרגע שבו מתקנים זרים אויבים את רעתכם, בשעה שאתה, יהודי שנתגלה במצוות, נוהג בהם קשות יותר מאלו?

אבל באמת יוחנן, אין זו בושה לחזור בתשובה על מעשים רעים, אפילו ברגע האחרון; ואם אתה מבקש להציל את מולדתך, ישמש לך דוגמה נאה יהויכין מלך היהודים: אחרי שעשה מלחמה והביא עליו את מלך בבל, יצא הוא עצמו מרצונו הטוב את העיר לפני הילכדה והוא ומשפחתו קיבלו עליהם עבדות מרצון ובלבד שלא יימסרו המקומות הקדושים בידי האויב ושלא יראו את הבית האלוקים בלהבות.
ולפיכך מפורסם הסיפור הקדוש בין היהודים וזכרונו הנצחי שופע ויורד דרך הדורות והוא תמיד חי והולך מדור לדור.

דוגמה נאה, יוחנן, אף כי מסוכן הדבר לעשות כך אבל בהבטחתי כלולה גם מחילה מצד הרומאים.
זכור גם זאת, שבן מולדתך הוא המשדל אותך ואני שנותן הבטחה זו, יהודי אנכי; וראוי שתתבונן מי הוא יועצך ומהיכן בא.
כי לעולם לא אשאר בחיים לשפלות כזאת שאתכחש למוצאי ואשכח דת אבותיי.

ושוב אתה מיצר ואתה מצווח עלי קללות הרבה; ואמנם ראוי אני לקבל גידופים קשים מאלו על שאני משיא לך עצה כנגד הגזירה ועל שאני מתאמץ להציל אנשים שה' כבר דן אותם.
מי לא יודע את כתבי הנביאים העתיקים ואת חזונותיהם על העיר האומללה הזאת, שעכשיו הם קרובים לבוא?
כי אמרו מראש שהעיר תילכד בשעה שאחד מהם יתחיל לטבוח את בני עמו, כלום אין העיר והמקדש כולו מלאים בגוויותיכם?
ולפיכך ה', הוא בכבודו ובעצמו מביא את הרומאים את האש כדי לטהר את מקדשו וכדי לטאטא את העיר המלאה והקדושה זוהמה רבה כול כך"

כשאמר יוסף דברים אלו, בבכי ודמעות, היה קולו נפסק ע"י קינות והתייפחות.



- יוספוס פלאביוס, מלחמות היהודים, ו', ב'

נאום יוספוס פלאביוס, מול תושבי ירושלים-חלק א'

הרומאים, אף כי שאין להם חלק בהם, נוהגים כבוד במקדשים של אויביהם ועד עכשיו אספו ידיהם מהם בה בשעה שאנשים שנתגלו בתוכם ואם יישארו על מכונם, הם בלבד ייהנו מהם ואף על פי כן הם מבקשים להחריבם.

אמנם הם רואים את חומותיהם החזקות ביותר והנה נפלו ורק אחד נשאר והוא חלש יותר מאלו שנפלו.
הם יודעים לעמוד בפני כוח הרומאים והשעבוד להם הוא דבר שכבר התנסו בו.
אומנם דבר יפה הוא להילחם בשביל החירות, אך מוטב היה לעשות כן בתחילה.
אבל לאחר שנכנעו פעם והשתעבדו זמן רב כול כך, הרי כול מי שמבקש להסיר מעליו את העול, לא אוהב חירות ייקרא, אלא מחזר אחר המוות.

מותר להתרעם על אדונים שפלים, אבל על אלו שכול העולם תחת ידם.
שהרי מי נמלט מתחת ידם של הרומאים, אולי מקום שאינו ראוי לשימוש מחמת קור או חום?
שהרי המזל פנה אליהם בכול צד וה' המחלק מלכות לאומית- כעת לאיטליה נתנה.
כי חוק קיים יש, שכוחו יפה לאדם ולחיה: להיכנע לחזק יותר והשלטון שייך למי שהוא חזק יותר בנשק.
ומן הטעם הזה נכנעו להם אבותיהם, שעלו עליהם הן ברוח והן בגוף ולא היו סובלים זאת אילולא ידעו כי ה' עימם.

על מה אתם נשענים, אחרי שנלכד החלק של העיר?
ולא עוד אלא אפילו אותם שבפנים, אף על פי שחומותיהם עומדים עדיין, טוב השבי מצרתם .
אומנם יודעים הם הרומאים שהרעב משתולל בעיר והוא מכלה את האוכלוסייה וסופו גם את אנשי המלחמה; כי אף אם הרומאים יפסיקו את המצור ולא יכו את העיר לפי חרב, רובצת לפתחם מלחמה שאין לעמוד נגדה והיא מוסיפה כוח משעה לשעה אם כן הם יכולים לצאת וללחום בנשק עם הרעב עצמו ולעמוד יחידים בפני סבלו.

הוספתי ואמרתי שיפה יעשו אם ישנו דעתם עד שלא תבוא פורענות שאין לה תקנה ויטו אזנם לעצות ישועה כול עוד הם יכולים.
כי הרומאים לא יזכרו להם את הראשונות אלא אם כן יחזיקו עד הסוף.
שהרי הרומאים נוחים הם בשעת ניצחונם והם מעדיפים את התועלת על הנקמה ואינם רוצים, לא בעיר ריקה מאדם ולא במדבר.
ומפני הטעם הזה, מבקש קיסר להעניק להם ערבות אפילו עכשיו; ואילו אם ייקח את העיר בכוח, לא יישאר איש וביחוד לאחר שדחו את הצעותיו שהציע להם בשעת דחקם.

דבר ודאי הוא שהחומה השלישית עתידה ליפול, כשם שנפלו הללו שכבר נלכדו ואף אם חומתם לא ניתנת לכיבוש- הרי הרעב ילחם בשביל הרומאים.

-- מלחמות היהודים, ספר ה', פרק ט'.

 

טיטוס מוחה בפני חייליו על ההפסד

הוא מחה ואמר: "היהודים האלו שהיאוש הוא מנהיגם היחיד, עושים כול דבר במחשבה תחילה ומתוך התבוננות, מלכודותיהם ומארביהם מתוכננים יפה, יפה והמזל מאיר פנים לתוכניותיהם מכיון שהם נשמעים והם דואגים ומסורים זה לזה.

ואילו הרומאים, מפני הסדר הטוב ומתוך שהם מצייתים לפיקוד שלהם, היו מוצאים תמיד שאפילו המזל משועבד להם.

ואילו עכשיו באו לכלל מפלה על ידי התנהגות הפוכה מהקצה אל הקצה ונוצחו ע"י יצר הלחימה שאינו יודע רסן ולמרבה העלבון כי לחמו בלי כול מפקד בשעה שהקיסר שרוי בתוכם!

על זה יקוננו מרה חוקי הצבא ויותר מזה יקונן אבא כשישמע על מכה זו; כשיראה שהוא, שקיבה זרקה בו במלחמות, לא נתקל מעולם בסכנה כזאת.

החוקים מענישים עונש מוות על עבירה הקלה ביותר של משמעת ואילו כאן ראו כוח שלם הזונח את השורות!

אמנם הרפתקנות פזיזה זו תלמד לקח, כי בין הרומאים, אפילו ניצחון בלי פקודה-לכלימה ייחשב."

-מלחמות היהודים ה', ג'

הקרב על גמלא

יוסף בן מתתיהו, מיד עם מינויו למפקד הגליל במרד של היהודים, כנגד הרומאים, בשנת 66 לספירה, הורה לבצר את העיר גמלא כמעוז הראשי בגולן.
בספרו "חיי יוסף" מספר יוסף בן מתיתיהו שתושבי העיר בקשו ממנו לבצר את העיר והוא אכן השתתף בבניית החומה.

"ואנשי גמלא שלחו אלי לבקש צבא ובנאים להקים קירות עירם ולא השבתי ריקם כל בקשותיהם"

   –חיי יוסף 37

איור של העיר גמלא, בעקבות סקר של שמריה גוטמן

חומת העיר על פי הממצאים הארכאולוגיים, היוותה הפתעה בחפירות הארכיאולוגיות.
מתברר שהעיר גמלא לא הייתה מבוצרת עד למרד הגדול, מלבד המגדל העגול בגמלא, שהממצאים וסגנון הבנייה שלו, מתארכים אותו לתקופתו של אלכסנדר ינאי.

החומה נבנתה ללא יסודות איתנים, בנויה לא בקו ישר, פעם היא עבה, פעם היא דקה ופעם הוא בזיגזג.
 זו בנייה של טלאי על טלאי.
ישנם חדרים על החומה, שמולאו באבנים בצורה מהירה, ישנם קירות של מבנים שעובו..
החומה נבנתה בצורה של מערום אבנים שסתם את המרווחים בין המבנים שהוו את חומת ההגנה.

"את העיר הזאת, שהייתה קשה ללכידה מחמת טיבעה-הקיף יוסף בחומות וחיזקה יותר ע"י חומות ומנהרות"
– מלחמות היהודים ד',א'

יוסף בן מתתיהו, מתאר את הטופוגרפיה של העיר התלויה על צלע הר תלול ואליה מוביל שביל אחד.
המצב כיום לא השתנה.

"שיפוע מחוספס יורד מהר גבוהה ובאמצעיתו מזדקרת רמה משוכה כדבשת. שיפועו של המדרון שווה באורכו בצד ירידתו כמו בעלייתו וכך דומה צורתו לזו של גמלא ומכאן שמו, אלא שבני העיר אינם טורחים להתיז ההברה.
בצדדיו ופניו הוא מופסק ע"י בקעות שאי אפשר לגשת אליהם. בחלקו התחתון בכתף, שממנו מתרחק ההר, מתמעט קושי השטח, אבל יושביה התקינו בו חפירות וע"י כך נעשה גם הוא קשה גישה.הבתים נבנו על צלע התלול ממש והם דבוקים זה בזה הצורה מדהימה, בית אחד על גבי חברו והעיר דומה כאילו היא תלויה ועומדת באוויר וכאילו עומדת ליפול מלוא קומתה על גבי עצמה, העיר פנתה כלפי דרום והתרוממה לשיא עצום ויצרה מצודה: שיפוע תלול שאינו מוקף חומות היה משתפע ויורד לתוך גיא עמוק שאין כמותו. מעיין היה בתוך החומות, בגבול הקיצוני של העיר."- מלחמות היהודים ד', א'

העיר בנויה על גבעה דמוית דבשת של גמל ומכאן שמה. 
היא בנויה על גבעה המוקפת מדרונות תלולים משלושה עבריה

העיר גמלא

בגלל מבנה הטופוגרפי של העיר לא היה צורך בלוחמים מיומנים שיגנו על העיר ולכן כשאספסיינוס מגיע עם צבאו לגמלא, לאחר כיבוש העיר מגדל שליד טבריה, מרבית היהודים שמתרכזים בגמלא, הם שאריות הפלטה מהערים בגליל, שנפלו בידי הרומאים לאחר כיבושם.

בממצא הארכאולוגי, בשטח בית הכנסת, נמצאו כמות רבה של כלים וקנקנים שמאפיינת אוכלוסייה של פליטים שהתיישבה בגמלא, שבימים כתיקונם, לא מצפים למצאם בשטח בית הכנסת.
כלומר התושבים פתחו את מבני הציבור לישיבת הפליטים כפי שנהוג גם כיום כשפליטי מלחמה מגיעים לעיר מאזור מוכה אסון.

"אף על פי שתושבי העיר היו מעודדים בגלל מצבה הטבעי של העיר, יותר מאשר בני יודפת-היו כנגד זה ממועטים הימנה בלוחמים. הם שמו מבטחם בשטח ולא הכניסו לוחמים. ובאמת הייתה העיר מלאה וגדושה אנשים שנמלטו אליה על שום חוסנה " 

– מלחמות היהודים ד', א'

עוד קודם בואו של אספסיינוס לגמלא, אגריפס השני, ניהל מצור במשך שבעה חודשים על גמלא, עם צבא של שכירים ונוכרים וטרנים מסוסיתא וסקיתופוליס. בלי מידע מוקדם על מערכת המבצרים והביצורים.

" בתחילת המרד הביא אגריפס לסוגן ולסלובקיה הסכם ערובות בטחון, אבל גמלא לא נכנעה כי סמכה עצמה, יותר מאשר יודפת, על קושי השטח שלה."
" ומשום כך עמדה שבעה חודשים בפני הכוח ששלח קודם לכן אגריפס, כדי לצור עליה"
– מלחמות היהודים ד, א'

אנו יודעים מעדותו של יוסף בן מתיתיהו, שאגריפס השני כמעט נפגע בגמלא  והוא כמובן לא הצליח לכובשה.

"בשעת מעשה ניגש אגריפס המלך אל החומות וניסה לדבר עם המגנים שהיו למעלה ממנו הודות כניעה. הוא נפגע במרפקו הימני באבן שהוטלה ע"י אבן שהוטלה ע"י אחד הקלעים. מיד הקיפו אותו חיילותיו."

           -מלחמות היהודים ד, א'


אספסיינוס מגיע עם צבאו לגמלא בתאריך ג' בתישרי תתכ"ח (= 31/8/68), ביום שישי בשבוע והחנה את צבאו באמתוס מול טבריה (=חמה).

" ונקרא על שם מעיין מים חמים הנמצא בעיר והוא בעל סגולות מרפא"

          -מלחמות היהודים ד', א'

אספסיינוס הקיף את העיר משלושת עבריו עם שלושה לגיונות.
הוא הקים סוללות עפר מול כתף ההר, מול החלק המזרחי של הרכס, מול המגדל הגבוהה שבעיר.
מעליו ישב הלגיון ה-15 ואילו הלגיון החמישי ישב מול מרכז העיר, מצד מזרח.
הלגיון העשירי הועסק בסתימת החפירות והגאיות.

הארכיאולוג אורי רפפורט טוען שיוספוס פלאביוס כלל לא היה נוכח בגמלא, אך ד"ר דני שיאון, חולק עליו כיוון שלדעתו הממצא הארכאולוגי בשטח משלים את תיאורו של יוספוס פלאביוס בצורה מוחלטת.

החוקר העיקרי של גמלא הוא שמריה גוטמן.
כמעט כול הממצא הארכאולוגי של הקרבות על גמלא, מרוכז בשני צדי החומה של גמלא, לרוחב 40מ'- 50מ'.

הרצאתו של ד"ר דני שיאון, על החפירות הארכאולוגיות בגמלא

בספרו של יוסף בן מתיתיהו הוא מספר כי הקרב של הרומאים לכיבוש גמלא החל כשמשלושה כיוונים הגיחו הרומאים עם שלושה אילי נגיחה.
אין משתמע מכך שהחומה נפרצה בפועל משלושה כיוונים, ועל פי הממצא הארכיאולוגי ישנה עדות לפריצה אחת ועיקרית בחומה, מתחת לבית הכנסת, בקיר של מבנה שנוסף לו עיבוי.
עובי החומה באזור הפריצה, הוא הדק ביותר בכול החומה שהקיפה את גמלא של כ-6מ' , מתחת לפריצה עובייה של החומה 4כ-מ' ואילו בפריצה עצמה עובי החומה כ-2מ'...
נשאלת השאלה כיצד היו הרומאים מודעים לנקודות התורפה של חומת גמלא?

האימפריה ששלחה כחמש לגיונות לארץ ישראל, על כל ציודם, מערכת כזאת צריכה הייתה להתנהל ולפעול בעזרת מודיעין אסטרטגי ולא רק טקטי.

אמנם גמלא היא מקום שקל לתצפת עליו ולהשיג מל"מ (מודיעין למלחמה) אך הכישלון הראשון הבהיר שזה לא פשוט ומודיעין הוא דבר חשוב. 
גם ברמה הטקטית וגם לטווח ארוך והרומאים לא הקלו ראש בזה.

אחרי יודפת יוסף בן מתתיהו נתון לחסדי הרומאים.
וסביר להניח שהם נותנים לו את חייו תמורת משהו, וזה מודיעין.
ערכו של "אלוף פיקוד צפון" שהכין ובנה את קווי ההגנה של צפון הארץ מול הרומאים, כמו יוסף בן מתיתיהו רב יותר משל כל השבויים שהגיעו מאזורים אחרים כמו טריכיי או גדרה, שלא בטוח שהכירו טוב את גמלא, כמהו, היה חשוב לרומאים בקבלת מידע מודיעיני על גמלא.
לא ידוע לנו על שבויים אחרים שתוגמלו כמוהו על מידע.

זו הסיבה שערכו של יוספוס רב ובתמורה זו טיטוס ואספסיאנוס  משחררים אותו מעבדות ונותנים לו את שמם כנהוג בחוק הרומי, שעבד שמשוחרר, מאמץ את שם משפחתו של האדון ששחרר אותו מעבדות.

יתכן גם שלאחר שגג המבנה הוסר, יכלו הרומאים להבחין, מאחד מהמצוקים שסביב גמלא, בכך שהחומה בנקודה זו מאוד צרה, או שהרומאים חקרו עריק שערק מהעיר גמלא.

בנקודת הפריצה העיקרית, נמצאו מסה אדירה של תחמושת: אבני בליסטראות וראשי חצים (כ300 מכול סוג).

לאורך כול החומה נמצאו כ-1600 חצי ברזל וכאלפיים אבני בליסטראות.
הלחימה נעשתה לאורך החומה מפנים ומבחוץ.
את אבני הבליסטראות סיתתו הבליסטראות במקום ולכן הם היו עשויים מבזלת את חצי הברזל יצרו ביד.
היו גם חצי ברזל גדולים שנורו מקטפולטות.. 

קטפולטה בגמלא- ירה חצי ברזל גדולים

במצדה לא נמצאו כלל ממצאים של חצי ברזל שנורו מקטפולטות וביודפת נמצאו מעט מאוד ממצאים מהסוג הזה.
בסוף כול יום קרב הרומאים והמגנים נהגו לאסוף את החצים לצורך שימוש חוזר בהם וזו הסיבה שאת מרבית החצים מצאו הארכיאולוגים לפני החומה.

היהודים נהגו ללקט את אבני הבליסטראות ואבני גלילה שאתם הדקו את גגות הבתים ואותם יידו בחיילי הרומאים.

החדירה הראשונה לעיר והקרב הייתה לפי חלק מהחוקרים בערב חג הסוכות, ביד' בתשרי תתכ"ט (10/10/68), כאשר החלה שיירת כלי המלחמה הכבדה להסתער על החומה.
המגנים היהודים של גמלא התייצבו בראש החומה והצליחו לעצור את התקדמות הרומאים זמן מה עד שהרומאים הפעילו את מכונות הקלע והבליסטראות.
בשוך הירי, נאלצו אנשי גמלא לנטוש את החומות ולסגת לתוך העיר.
אז הסתערו חיילי הלגיון והבקיעו את החומה באילי ברזל בשלשה מקומות.

דרך פרצות החומה, נשפך הצבא הרומאי: " ועשו פרצות בחומה וזרמו לתוך העיר, לקול גדול של תרועות חצוצרות וצחצוח כלי הנשק וצרחות מלחמה ופתחו בהתנגשות עם אלו שבעיר"

– מלחמות היהודים ד', א'

בתחילה התייצבו היהודים ליד הפרצות ובחירוף נפש ניסו לבלום את החדירה, אך כשהצליחו הרומאים להתקדם לתוך העיר בכוחות מוגברים וידם הייתה על העליונה, נסוגו התושבים ועלו על מדרון העיר העליונה כשהרומאים דולקים אחריהם.

נקודת הפרצה לעיר, ליד בית הכנסת

בעוד שיחידות המחץ הרומאיות, רודפות שיכורי ניצחון אחר היהודים שנסוגו בכיוון הרכס, נכונה להם הפתעה בלתי צפויה...

כשראו היהודים אשר הסתננו בין הבתים, שנבנו על מדרון תלול ובתוך הסמטאות הצרות שהתפתלו על השטח המדורג, כי ניתק הקשר בין רודפיהם לבין הכוחות העיקריים של הפורצים, התאוששו, עצרו בנסיגתם והתחילו להדוף אחורנית את הלגיונרים המתאמצים לעלות בעקבותיהם.

המגנים ניצלו את יתרונם בשטח והתקיפו ממעלה המדרון את הרומאים שפתחו בנסיגה מבוהלת.
אלא שדרכי בריחתם נחסמו ע"י הכוחות הרומאים שהמשיכו לחדור בהמוניהם, דרך הפרצות לרחובות העיר.
השתררה אנדרלמוסיה ובסמטאות התערבבו ראשוני המתקיפים במנוסתם עם הכוחות העיקרים שהתקדמו ממולם, כשהם נתקלים אלו באלו במחסום חי.

בשלב זה אבדו המפקדים את השליטה על חילות הרומאים ובאין ברירה, קפצו ועלו הלגיונרים על גגות הבתים כאשר הגגות התמוטטו תחת כובד משא הבורחים.
כתוצאה מכך התדרדרו עיי המפולת ממדרגה למדרגה וההרס התפשט ברחובות הקרובים לחומה, לכיוון דרום.

כיצד גגות של בתים, שהיו צריכים לעמוד תחת משקל הנשיאה של השלגים שיורדים בחורפים, ברמת הגולן, התמוטטו לפתע, תחת כובד משקלם של הלוחמים הרומאים ?
אחד הסברות היא, שהרומאים לא הבחינו בין הגגות של בתי הקבע, לבין הסכך שכיסה את הסוכות שנבנו ע"י תושבי המקום, לרגל החג וכך הסכך שכיסה את הסוכות קרס עם הלוחמים לתוכו.

בית הכנסת בגמלא

גם אם חלוקות הדעות על כך, אין חילוקי דעות על כך שהקרבות מול גמלא, התנהלו במהלך חגי חודש תשרי, שנת 68, אותם לא ציין יוסף בן מתתיהו בתארו את הקרב על גמלא.

רבים מהחיילים מצאו את מותם תחת ההריסות.
אחרים נפלו מחיצי הקשתים היהודיים, שתפסו עמדות מעליהם.
רק במחיר אבדות כבדות הצליחו הנותרים לפלס לעצמם דרכי בריחה אל מחוץ לעיר .

בבהלת המנוסה נשאר בין אחרוני הנסוגים אספסיינוס, עם קומץ לגיונרים שגוננו עליו עד שנחלץ מהסכנה...

"לבסוף אחרי עמל רב, מצאו הנמלטים את מוצאי העיר ופרצו להם דרך מהעיר.

אספסיינוס שהיה כול הזמן עומד קרוב לחייליו המתענים, הרגיש צער נורא בראותו את העיר מתמוטטת סביב חיילותיו והוא הסיח דעתו מביטחון עצמו והתקדם קימעא קימעא עד שהגיע לחלק הגבוהה ביותר של העיר. שם מצא עצמו שרוי בעיצומה של סכנה כשאין עמו אלא קומץ אנשים; אפילו בנו טיטוס לא היה עמו באותה שעה, כי זה מקרוב נשלח לסוריה אל מוקיינוס"הוא ראה שאין במנוסה ביטחון ואף אין הדבר נאה ובהעלותו על דעתו את חייו הקשים שחי ואת אומץ ליבו שמלידה, ליכד את אנשיו כאדם שנחה עליו הרוח ומגיניהם נצטופפו לכסות את כלי הזין ואת הגופות ועצר את זרם המלחמה שזרם עליו מלמעלה ולא נחרד לא מהמוני האנשים ולא מזרם האבנים, עד שנחלשה ההתקפה, כשאויבים ראו באומץ רוחו דבר עילאי.ועכשיו משהוקל עליו הלחץ, נסוג צעד אחר צעד ולא החזיר את גבו עד שהיה מחוץ לחומות.
רבים היו הרומאים שנפלו בקרבות אלו, ביניהם הדקוריון (=דרגה צבאית) אבוטיוס שהראה אומץ לב רב מאוד וגרם רעה ליהודים יותר מכול איש אחר ולא רק בפעולות שבה נספה, אלא גם קודם לכן ובכול מקום. צנטוריון אחר ששמו גאלוס, שהוא ועשרת אנשיו נותקו במהומה, זחל לתוך אחד הבתים והוא בהיותו סורי כשאר אנשיו, האזין לשיחות דיירי הבית בשעת סעודת הערב שדיברו אודות תוכניות העם בדבר ההתקפה על הרומאים ובדבר הגנת עצמם;בלילה עמד ונפל עליהם והרג את כולם והוא ואנשיו הצילו עצמם בבריחה אל מחנה הרומאים." 

-מלחמות היהודים ד', א'

כך הסתיים הקרב הראשון על גמלא, במפלה ניצחת ובנסיגה מושפלת.
המלחמה נגד המורדים היהודים, החלה בשורה של ניצחונות קלים יחסית ובגמלא הוכו הלגיונרים "הבלתי מנוצחים" ומצביעם המהולל אספסיינוס, נחל את המפלה הראשונה במסע להכנעת הגליל.

יוסף בן מתתיהו מתאר את השלב הזה של המלחמה בחיוניות , בבהירות ובכישרון ספרותי, בו הוא עומד על כול מרכיבי הקרב והן על הסיבות, מבנה העיר, הטופוגרפיה של השטח ותיאורי הביצורים הטבעיים והמלאכותיים שתרמו לכישלון הקרב של הרומאים.

בציור זה מתואר תוצאות הקרב הראשון

לסיכום שלב זה של המלחמה, נציין את הפרצה ההמונית דרך החומה המבוקעת לתוך העיר, את הנסיגה המבוהלת אחרי התקפת הנגד של המגנים היהודים, שבאה במפתיע תוך גרימת אבדות כבדות והרוגים ופצועים ללגיונות המובסים.

"כשראה אספסיינוס את ייאוש חייליו, כי לא ידעו תבוסה מה היא ואף לא אירע עד כה אסון כזה ובעיקר היו מלאים בושה מעצמם על שהניחו את מפקדם לעמוד בדד בתוך הסכנה- ניחם אותם ונמנע מכול רמז על עצמו, כי היה חושש שמא ייראה הדבר שיש בלבו עליהם שמץ גנות. הוא אמר שעליהם לעמוד כגברים בכול פורענות שכולם שווים בה והזכירם שכך טיבם של מלחמה שאין בה ניצחון, שאין עמו שפיכות דמים. כי המזל הוא גלגל חוזר. ככול הכול, הוסיף ואמר: הרגתם רבואות יהודים ואילו אתם פרעתם מס זעיר לאלילה. כשם שסימן רע לו לאדם, אם הוא שמח שמחה יתירה בשעת הצלחתו- כך אין זה ממידת גברים , ליפול בשעת צרה, כי המעבר בשניהם. 

ואיזה חייל טוב , זה שהוא מפוכח כשהשעה משחקת לו כדי שיקבל ברוח טובה את הפורענות, אם יעמוד בפניה. מה שאירע עכשיו, לא אירע מפני חולשת עצמו ולא מפני גבורתם של היהודים, אלא הקרקע הקשה היא שגרמה לניצחון היהודים ולכישלון שלנו. יש לגנות את חשק הלחימה שלכם שלא היה מחושב. כי בשעה שהאויב נסוג לשטח גבוה הייתם צריכים לעצור ברוחכם ולא לגלות עצמכם לסכנות שהיו תלויות על ראשיכם מלמעלה. בהיותכם שליטים על העיר התחתונה הייתם יכולים למשוך אליכם את הבורחים קמעא, קמעא ובמארב, למאבק בטוח על קרקע יציבה. מרוב בהילותכם אחר הניצחון הסחתם את דעתכם מביטחון עצמכם. חוסר זהירות ובהילות שיגעונית הם זרות לנו, הרומאים, שאנו מכלכלים עניינו על פי היגיון וסדר. מדה של ברבריים היא זו ובגללה בעיקר, נוצחו היהודים.. 

עלינו לחזור לגבורתנו העצמית. וצרה זו מוטב שתביא אותנו לידי כעס כשתביא אותנו לידי ייאוש. הנחמה הטובה ביותר יחפש כול אחד בזרוע עוזו, כי בכך תנקמו את נקמת המתים ותענישו את האנשים שהרגו אותם.. 

אני עצמי אהיה שקוד להוביל אתכם ראשון, נגד האויב, בקרב זה וכמוהו בכול קרב אחר ולהיות האחרון בנסיגה." 

–מלחמות היהודים ד', א'

הן הרומאים והן אנשי גמלא, היהודים, הכינו את עצמם לקראת סבב נוסף של לחימה.
היהודים בשלב זה הבינו שניצחונם על הרומאים היה ניצחון פרוס, כיוון שהיתרון של זמן וכסף, היה בידי הרומאים.
המצור המתמשך על תושבי גמלא, החל להראות את אותותיו.
היהודים בגמלא סבלו ממחסור במזון שהידלדל וחלקם בשלב זה של הלחימה, החליטו לנטוש את העיר בניסיון להימלט דרך הוואדיות המחורצים, שם חלקם מצאו את מותם...

ב-כב' בתשרי תתכ"ט 19/10/68, ערב חג שמחת תורה, "שלושה חיילים מהלגיון החמישה עשר התגנבו חרש באשמורת הבוקר והגיעו עד מרגלות מגדל שהיה מזדקר נגדם והתחילו בחשאי לחתור תחתיו. הזקיפים שלמעלה לא הרגישו לא בהתקרבם ולא בבואם כי היה לילה.
החיילים שמנעו כול רעש הזיזו ועקרו חמש אבנים שהיו החזקות ביותר ונרתעו לאחוריהם; ולאחר מכן התמוטט המגדל לפתע ברעש גדול ועמו נפלו הזקיפים שהיו עליו. " 

–מלחמות היהודים ד', א'

המגדל העגול

המגדל העגול , על פי הממצאים הארכאולוגיים, נבנה ללא יסודות, על בסיס סלע גיר פריך, סביב סלע בזלת גדול.
החומה מתייחסת למגדל ולא להפך, עובדה שמוכיחה, שהמגדל היה קיים לפני בניית החומה.

"הזקיפים האחרים נסו בבהלה, רבים שניסו להבקיע להם דרך, נספו בידי הרומאים וביניהם יוסף, שהורה ע"י משהו למוות בשעה שניסה להימלט דרך פרצה בחומה. 

אלו שבעיר העליונה שנבהלו מכול הרעש, התחילו רצים לכאן ולכאן מתוך ייאוש, כאילו התפרץ כול האויב בפנים. ברגע זה מת גם חארס שהיה חולה ומוטל על מיטתו. הרבה סייע הפחד למחלה בקירוב מיתתו. אבל הרומאים שזכרו את מפלתם הראשונה לא נכנסו אלא בעשרים ושלשה לחודש הנזכר לעיל. 

וטיטוס שהופיע עכשיו והיה כועס על המכה שהוכו הרומאים בהעדרו- בחר מאתיים פרשים ועמם כמה מחיל הרגלי ונכנס בחשאי לעיר. השומרים הרגישו בכניסתו והם רצו בצעקות אל הנשק. ומיד נפלה הברה בפנים העיר כי באו. 

מהם שתפסו את ילדיהם וגררו אחריהם את נשותיהם וברחו למעלה לעבר המצודה בצעקות ויללות. והללו שפגע בהם טיטוס נפלו בלי שיור; והללו שנסגרה להם דרך הבריחה שלמעלה, נפלו בחוסר ישעם, בידי המשמרות הרומיים. 

מכול הצדדים בקעו אנקותיהם לאין סוף של ההרוגים והדם שטף בכול העיר והיה זורם ויורד במדרונות. כסיוע נגד אלו שנמלטו למעלה במצודה הביא אספסיינוס את כול הכוח שלו. הפסגה שהייתה מסולעת מכול הצדדים ולא ניתנת לגישה, התנשאה לגובה אין קץ וכולה מוקפת תהומות שהיו משופעים עד למטה וכאן עמדו היהודים נגד מתקיפיהם באבני בליסטראות שונות או באבנים שהיו מדרדרים עליהם ואילו הם עצמם היו מוגנים מפני בליסטראות הרומאים מחמת הגובה; וכדי לאבדם עמד נחשול משמים וטפח על פניהם שהביא עליהם את חצי הרומאים ועצר ועיקם את חצי היהודים. 

ומחמת כוח הסערה לא הייתה לרגליהם עמידה בקצה התהומות ולא היו יכולים לראות כלל את האויבים הבאים. והרומאים טיפסו ועלו ומיד הקיפו והרגו הן אותם שהתגוננו והן אותם שפשטו להם ידיהם. כי בזכרם את אלו שנספו בהתקפה הראשונה גבר זעמם על כולם. ובהיותם מיואשים מהצלה וסגורים מכול הצדדים הפילו המונים עצמם יחד עם נשיהם וילדיהם אל העמק שהיה עמוק מאוד והיה נמצא למטה מהפסגה. ואירע הדבר שזעמם של הרומאים נתגלה כמתון יותר מטירוף עצמם, כי הללו הרגו רק ארבעת אלפים איש ואילו המפילים עצמם למטה היו יותר מחמשת אלפים."

           –מלחמות היהודים ד', א'

כיבוש גמלא הושלם בחג שמחת תורה, ב-כג' בתשרי תתכ"ט 20/10/68
במהומה שהתרחשה בקרב יהודי גמלא, חלקם קפצו אל מותם, מעל גבי המצוקים המחורצים שהקיפו את העיר גמלא, בזכרם מה עתיד לעלות בגורלם, לאחר שהגיעו אליהם הידיעות על הטבח שערך אספסיינוס בתושבי מגדל...

לא כולם נהרגו והיו גם כאלו ששרדו.
מטבע ייחודי שנטבע בגמלא במהלך המרד הגדול, שעליו טבוע המילה "בגמלא", שנמצאו תשעה ממנו: שבעה בגמלא אחד נגנב ע"י שודדי עתיקות ונמכר במסחר הבינלאומי ומטבע נוסף נמצא בסרטבה שמעיד על כך שלפחות אחד מתושבי גמלא, הצליח להימלט מהמצור.

"חוץ משתי נשים לא ניצל שום איש. הללו היו בנות אחותו של פליפוס בן אקימוס, אדם חשוב, שהיה ראש המפקדים של אגריפס המלך. הם ניצלו מפני שהתחבאו בסתר בזמן כיבוש העיר; כי אז לא חסו אפילו על יונקים, אלא היו תופסים הרבה מהם והיו מטילים אותם מהפסגה." 

– מלחמות היהודים ד', א'

ייחודו של הקרב בגמלא, שזו הייתה הפעם הראשונה מאז הקרב במעלה בית חורון, שבו הרומאים נחלו מפלה ניצחת לכוחות היהודים.
יחד עם זאת, לאחר הניצחון של הכוח הרומי, תחת פיקודם של אספסיינוס וטיטוס בנו, על תושבי גמלא, הם הצליח לשבור את רוח הלחימה של התושבים בישובים הסמוכים שהעדיפו להיכנע לרומאים.
היה זה קרב מכריע בכיבוש צפון הארץ.

. סייע בהכנת החומר למאמר: מוטי אפרתי

ים האספלט

טבעו של ים האספלט (=ים המלח) ראוי אף הוא לעמוד עליו.

מימיו מרים ובלתי פוריים כפי שאמרנו קודם.
אבל מחמת נוחותם, הם מציפים על גבם אפילו את הדבר הכבד ביותר שזורקים בהם.
וקשה לצלול עד הקרקע, אפילו במתכוון.

ים האספלט (=ים המלח)

וכשבא אספסיינוס לבדוק את הים הוא ציווה להטיל לתוכו כמה אנשים שלא ידעו לשחות , כשידיהם קשורות לאחוריהם.
ולבסוף צפו כולם ועלו על פני המים, כאילו נדחפו כלפי מעלה ע"י הרוח.

אף שינוי צבע הים מפליא.
שלוש פעמים ביום  משנה הים את  מראהו והוא משקף  בצורה שונה את קרני השמש.

ועוד, בכמה מקומות מציף הים גושי אספלט שחורים שהם צפים על פני  המים והם  דומים לשוורים  שראשיהם נטולים .
העושים בים חותרים עד אותם הגושים והם תופסים את הגושים ומושכים אותם לתוך סירותיהם.

אבל אחרי שהם ממלאים את הסירות, אין דבר קל לפרוק את מטענם, מחמת טבעם הדביק והצמיגי, נדבקים הם לסירה ואי אפשר להפרידם אלא ע"י דם הנפרש מהאישה בכול חודש וע"י מי רגליה, בלבד.

חומר זה מועיל לא רק לבניית אניות, אלא אף משמש לרפואת הגוף ומשמש סממן בכמה תרופות.

אורך הים חמש מאות ושמונים איצטדיות, הנמדדים מצוער אשר בערביה ורוחבו מאה וחמישים.

העיר סדום קרובה לים.

תפוח סדום

בימי קדם הייתה עיר מבורכת בפרותיה ובריבוי עריה, אבל עכשיו שרפה כול ארצה.

אומרים שבגלל עוונותיה, נשרפו תושביה ע"י קרניים.
ובאמת נשתיירו עדיין עקבות של האש האלוהית וצלן של חמש ערים.

וכן אפשר לראות אפר המתחדש בתוך הפרות , שמראייהם החיצוני דומה לפרות הראויים לאכילה, אבל אחרי שקוטפים אותם ביד הם נמסים ונעשים עשן ועפר.

עד כדי כך מתאשרות האגדות על ארץ סדום ע"י מראה עיניים.

אספסיינוס, על מלחמת האחים בירושלים

ה' בא לעזרתנו שסכסך את אויבנו זה בזה, אבל גלגל  חוזר בעולם והיהודים יתעשתו מרוב עייפות או מתוך חרטה על מלחמת האזרחים.

אתם משתוקקים להציג לראווה , כמו בתאטרון, את  זריזותכם ואת נשקכם, לא בלי סכנה ואין אתם מביטים לא למועיל ולא לביטחון.

אם מישהו סבור שהניצחון בלי קרב מאבד מזוהרו, חייב לדעת כי ניצחון שמשיגים מתוך חיבוק ידיים עדיף על זה שמשיגים על ידי חוסר הודאות של הנשק.

ואומנם, הללו שמגיעים לאותה מטרה מתוך כיבוש עצמי ותבונה, אינם פחות ראויים לאותו הכבוד מאותם שהשיגוה בפעולה.

יתר על כן, בעוד האויב מדלדל והולך, הרי הצבא שלו יגבש את כוחו לאחר עמלו הבלתי פוסק ובשירותו יהיה יותר רענן.

ועל הכול, אין השעה כשרה ליתן את הדעת לכבוד של ניצחון מזהיר.

כי היהודים אינם עסוקים בהתמדה בהזדיינות ולא בהקמת ביצוריהם ולא בגיוס חילות עזר.

במקרה זה היה כול עיכוב מביא נזק לאחראים לו.

ואילו היהודים מסכנים את מפרקתם במלחמת אזרחים וריב.

והם סובלים יום יום פורענות קשה מזו שהם (=הרומאים) היו מייסרים אותם בה אחרי המפלה, אילו התקדמו להתקפה.

לפיכך , אם עיניהם נשואות לביטחון, יש להניח לנפשם את היהודים הללו המשמידים זה את זה.

ואם דעתם על הפרסום הגדול שבמבצע, הרי אינם רשאים לשים ידם על החולים המוטלים בבית , מפני שיאמרו הבריות בצדק: לא להם הניצחון אלא למלחמת האחים. 

הפתרון הסופי

היטלר שהעלה את הנאציזם לשלטון בגרמניה שינה את מעמדו ב-2 באוגוסט, שנת 1934, לאחר מות הנשיא הינדנברגר והכריז מיד על הקמת ,הרייך השלישי שיעמוד על מכונו 1,000 שנה" ועל עצמו כ"פירר"- מנהיג לרייך זה.

הרייך הראשון הייתה, הקיסרות הרומית והרייך השני, הייתה קיסרות גרמניה , בהנהגת ביסמארק, שהוקמה ב-1871 .
היטלר ראה בגרמניה הנאצית ממשיכה דרכה של קיסרות רומא וגרמניה של ביסמארק.

כיורשה של האימפריה הרומית היטלר אימץ את האומנות הרומית שכללה את האדריכלות הרומית העתיקה,
תרבות הגוף, שהתבטא בניסיון להראות לעולם את עליונות הגזע הארי של הגרמנים על מדינות אחרות, סמלים רומים, כמו סמל הנשר הרומי, שאומץ ע"י הרומאים ועוד...


גם לרעיונות של השמדת  יהדות העולם, שכונה בהמשך בשם "הפתרון הסופי" בידי הגרמנים, שהתחיל בירי של יחידות האס דה, האַיְינְזַצְגְרוּפֶּן, ישנה אחיזה במקורות בהיסטוריה של דיכוי המרד הגדול של היהודים בידי הרומאים בארץ ישראל, בשנת 67 לספירה.

לאחר הקרב על העיר מגדל, או בשמה הרומי טריכיאה, שלחופה של ימת הכינרת, כינס אספסיינוס, שהיה המפקד העליון של כוחות הלגיון הרומי שלחמו ביהודים , את כול יהודי מגדל (=טריכיאה) שלחמו ברומאים.
אירוע זה התרחש בתאריך השמיני לחודש גורפיאוס (26/09/67), מג' תתכ"ח.

וכך כותב יוספוס פלאביוס, "בספרו מלחמות היהודים": "אחרי הקרב ישב אספסיינוס על כיסא הדין שלו והפריד את האוכלוסייה המקומית לאלו שבאו לשם מהחוץ שלדעתו, הם שעוררו את המרד.

הוא היה נמלך בהגמונים שלו אם נבון הדבר לחונן גם חייהם של אלו. תשובתם של אלו הייתה שמסוכן הדבר לשחררם. כי לאחר שיפטרו אותם, לא יישארו עקורים אלו במנוחה ולא עוד אלא הם יכולים לכפות למרד אותם שאצלם ימצאו מקלט. ברור שאספסיינוס חשב שאנשים אלו אינם ראויים להצלה ושהם ינצלוה כנגד משחריריהם, מיד לכשיצאו מכאן. הוא היה חוכך בדעתו באיזה אופן יפטר מהם. .? אם ימית אותם בו במקום , עלול חלק מהתושבים במקום לחזור ולאחוז בנשק, שהרי הם לא יסבלו דבר זה, טבחתם של המונים רבים שביקשו ממנו חנינה. וכנגד זה אין הוא רשאי להביא עצמו לידי שחרורם ולאחר מכן, כשיתנו להם הבטחתו, יתנפל עליהם. לבסוף ניצחו חבריו של אספסיינוס , לאחר שאמרו לו כי כלפי היהודים לא שייך מעשה רשע ומלבד זה, נוח לבחור בתועלת מאשר במוסר, אם כי אפשר בשתיהן. לפיכך העניק לשבויים אלו חנינה בלשון המשתמעת לשתי פנים, אבל נתן להם רשות לעזוב את העיר רק בדרך אחת, זו המוליכה לטבריה." (מלחמות היהודים, ג, י )

העיר טריכאה (מיגדל)

גם הנאצים כמו הלגיונות הרומאים, פעלו ב-1941, בסיוע האיינזצגרופן , עם פלישת הצבא הגרמני לברית המועצות (מבצע ברברוסה), לריכוז היהודים בגטאות וחיסולם.
הם עברו ביישובים שנכבשו מידי הרוסים וריכזו המוני יהודים במרכז היישוב, בטענה כי הם מועברים ליישוב אחר או נלקחים לעבודה בכפייה.
משם הובלו היהודים ברגל לאזור מרוחק מהיישוב והומתו בירי אל בורות ואל מחפורות שהוכנו מראש.

בהמשך מתאר יוספוס פלאביוס, שהיה באותו זמן שבוי בידי אספסייאנו והיה עד להתרחשויות אלו, את השתלשלות הדברים : " ובהיותם מאמינים מהר בזה שליבם חפץ, יצאו ללא כול דאגה והיו נושאים את חפציהם בגלוי והיו הולכים בדרך שנקבע להם. הרומאים הושיבו חיילים בכול הדרך לטבריה כדי למנוע כול סטייה ממנו וכשהגיעו-סגרו אותם בתוך העיר. כשבא לשם אספסיינוס, ציווה להעמיד את כולם באיצטדיון. הוא נתן הוראות להוציא להורג את הזקנים ואת אלו שאינם מוכשרים לעבודה שמספרם הגיע ל1200. מבין הצעירים בחר 6,000 שהיו החזקים ביותר ושלח אותם אל נירון, לאיסטמוס ואת שאר העם שמספרם 30,400, הוא מכר לעבדים ." (מלחמות היהודים, ג,י)

הירי הישיר של הנשי יחידות ה אַיְינְזַצְגְרוּפֶּן ביהודים, גרם לנזק פסיכולוגי ליורים (בעיות כמו סדיזם, מחלות נפש ודיכאונות החלו להיות נפוצות אצל החיילים), למרות ריכוך הבעיה על ידי יצירת דה-הומניזציה של הנטבחים, ושיכוך ההשפעה על היורים בכך שהומלץ להם להשתכר לפני הירי.

גם יוספוס פלאביוס בהמשך, מספר כי לטיטוס הייתה בעיה עם חייליו לאחר הטבח שערכו ביהודי מגדל (=טריכיאה) ובהמשך בגמלא.

וכשפנו לכיבוש העיר גוש חלב, כותב יוספוס פלאביוס: " וכשטיטוס התקרב לגוש חלב עם פרשיו, היה יכול לכבשה בנקל בהתקפה, אבל הוא חשש שהחיילים יערכו טבח בעם בלי הבחנה, כי נפשו שבעה כבר רצח והיה חס על מרבית החפים מפשע שיספו יחד עם האשמים ולכן היה נוח לו שהעיר תימסר ע"י כניעה." (מלחמות היהודים, ד, ב )

שלט שמצביע על מיקומה של העיר מגדל (=טריכיאה)

בטבח של הלגיונות הרומאים, ביהודי מגדל (=טריכיאה), נרצחו 1200 יהודים: זקנים, נשים וטף.
בידי כוחות הגרמנים, האְינְזַצְגְרוּפֶּן נרצחו כמיליון וחצי יהודים.

ההבדל במספר היהודים שנרצחו בידי הלגיון הרומי, לעומת מספר היהודים שנרצחו בידי יחידות האיְינְזַצְגְרוּפֶּן, נובע מהטכנולוגיה של מכונות הירי ומשאיות גז, שעמדו לרשות הרוצחים הגרמנים, שלא היה מצוי בידי הלגיונות הרומאים שהסתפק בחרבות, כידונים וחצים, כדי לרצוח את קורבנותיו.

יש לזכור שערב המרד הגדול, מנו היהודים שחיו בתוך האימפריה הרומית כ-10 מיליון נפש ומתוך אוכלוסיית העולם, שמנתה כ-100 מיליון נפש, 10% מהם היו יהודים.

ערב מלחמת העולם השנייה חיו בעולם כ-16.5 מיליון יהודים.

למרות הטבח שהתרחש ביהודי מגדל (=טריכאה), עד היום העיר מגדל לא נחפרה כלל ע"י ארכאולוגים מלבד מבנה אחד או שניים ומקומה וגורל אנשיה נשכח מההיסטוריה היהודית.

מלבד שלט קטן שניצב על אם הדרך, בצד הכביש בדרך לעיר טבריה, שבספק אם הישראלים, יודעים לשם מה הוצב שם, אין שום סימן שיצביע על הטבח הנורא שהתרחש בטבריה לפני 1946 שנים.

ניכר כי הגרמנים לפחות, הכירו היטב את ההיסטוריה היהודית וידעו מהיכן לשאוב את הרעיונות  השטניים שלהם....

יוסף בן מתתיהו מגלה סודות צבאיים למצביא הרומי, אספסיינוס

במהלך המצור על יודפת, מנסה יוסף בן מתיתיהו, אלוף פיקוד הצפון, של המרד הגדול, לברוח מיודפת, לאחר שלדעתו  יודפת לא תחזיק מעמד מול הכוח הרומאי.

וכך הוא כותב: " באותה שעה ראיתי שהעיר לא תוכל להחזיק מעמד זמן מרובה ואם אשאר שם, תהיה הצלתנו עניין קשה.התייעצתי עם חשובי העיר על רצוני לברוח." (מלחמות היהודים ג, ז')

תל יודפת

 יוסף בן מתיתיהו, נכנע ללחצם של תושבי יודפת ונותר להלחם עם התושבים.

את ייאושו מהסיטואציה, בו הוא נתון, הוא מתאר כך: דבר זה ריפה רצוני העז לעזבם, לפיכך גמרתי אומר להישאר והזדיינתי בייאוש הכלל ואמרתי: "עכשיו הזמן להתחיל כשאין כול תקווה לישועה " 

(מלחמות היהודים ג, ז')

"התגוננותה הארוכה והבלתי צפויה של ‫יודפת, העבירה אותם על דעתם.

הוא מצא את העיר קשה לכיבוש, כי מטבע ברייתה- הייתה גם מוקפת חומה כפולה." (מלחמות היהודים ג, ז')

 לכן אספסיינוס וצבאו, פונים לכיבוש יפו הגלילית שהייתה קלה לכיבוש

 הצבא הרומי ממשיך וכבוש את מחוז השומרונים  בתירוץ כי ההתכנסות של השומרונים בהר לתפילה, כמוה כהכרזת מלחמה, אף על פי שבעיר השומרונים, היה נמצא חיל מצב רומאי והייתה שליטה מוחלטת של הרומאים בכול המחוז בו התגוררו השומרונים ובנוסף לכך, הם לא הראו כול סימני התנגדות ולחימה בצבא רומא.

 " כי אף על פי שכול שמריה הייתה כבר משומרת ע"י חילות מצב, מכול מקום-בקשר שלהם ובהיערכות שלהם-היה משום חשש. "  (מלחמות היהודים ג', ז')

 הלחימה של הצבא הרומי במטרות קלות אלו, נועדו, כדי לעלות את מורל החיילים וכדי לממן את הצבא הרומאי תחת פיקודו של אספסיינוס, שמומן ע"י הביזה של שלל המלחמה.

 בזמן הזה לא מסופר מה התרחש בעיר יודפת, רק שמיד לאחריו נופל תושב יודפת, בידי הרומאים, שבוגד בעמו ומדווח לאספסיינוס על סודות ההגנה של יודפת.

אספסיינוס מתייחס לעריק בחשדנות, כיוון שכול השבויים שנתפסו לפניו, לא גילו סודות לרומאים, אף שעונו.: " אספסיינוס התייחס בחשד אל העריק, כי הכיר את נאמנות היהודים בינם לבין עצמם ואת אדישותם לעונש.כי קודם לכן עונו כמה שבויים מיודפת שנתפסו-בכול מיני עינויים ואפילו כשנתנסו באש לא גילו לאויב דבר על הנעשה בתוך העיר.וכשנצלבו מתו כשהם מחייכים."  (מלחמות היהודים ג, ז')

כאן עולה החשד, כי העריק נשלח ע"י יוסף בן מתיתיהו כדי לנהל משא ומתן על כניעת העיר ועל גורלו וגורל צמרת  הפיקוד ביודפת.

" באותו יום עצמו הודיע עריק אחד לאספסיינוס על המספר הפוחת והולך של מגנים שעל החומות ועל חולשתם.מפני שהינו מיוגעים משמירה ממושכת ומקרבות שאין להם הפסק, לא נוכל לעמוד בפני התקפה רבת-עוצמה ע"י תחבולת-עורמה, אם יעשה דבר." (מלחמות היהודים ג, ז)

 אספסיינוס, למרות חשדו מחליט להאמין לדברי העריק, בטענה כי גם אם הוא משקר, לא יגרם נזק גדול לחייליו.

אספסיינוס חושב כי מהלך של כיבוש העיר עם עלות השחר, כשהשומרים מנמנמים, הוא סיכון נמוך שניתן לקחת אותו בחשבון לכן הוא שולח את טיטוס, בנו לעמוד בראש הכוח שנכנס לערי בדמדומי הבוקר.

 האם היה אספסיינוס מעז לשלוח את בנו ומסכן את חייו ומהמר על מהלך צבאי זה, אילולי חשב אספסיינוס שהבוגד צודק בדיווחו ?

לכיבוש יפו הגלילית והר גריזים, הוא שולח מפקדים משניים ולא את בנו, אספסיינוס.

אספסיינוס, משתדל לאורך כול המרד לא לסכן את בנו בקרבות שיש ספק אם ינחלו הצלחה.

 לניסיון הראשון של כיבוש יודפת, אספסיינוס שולח את  פלקידוס בראש חייליו : "משראה פלקידוס, שהלוחמים מוסיפים לנוס אל ההרים שבוצרו ע"י יוסף, עלה אל העיר החזקה מכולם, אל יודפת." 

(מלחמות היהודים ג, ו')

 לכיבוש יפו הגלילית, שולח אספסיינוס את טריינוס ורק לאחר קריסת מערך ההגנה של העיר וכשהכוח המגן מושמד ברובו וכיבוש העיר נראה ודאי, טיטוס נשלח למקום כדי לקטוף את הכבוד של המנצח על כיבוש העיר:

טריינוס שקל בדעתו כי העיר ריקנית מלוחמים, או שאיש מהם לא יעיז ללחום- מחמת פחד והחליט לשמור את כיבוש העיר בשביל המפקד.

הוא שיגר איגרת לאספסיינוס וביקשו לשלוח את בנו טיטוס כדי להשלים את הניצחון. (מלחמות היהודים ג, ז')

 למרות זאת, אספסיינוס לא לוקח סיכון, שמא יפגע בנו בקרב וכן הוא שולח עם טיטוס צבא שמונה 500 אלף חיילים .

" המפקד נמלך בדעתו שבוודאי נשאר דבר הזקוק למאמץ והוא שלח יחד עם בנו צבא שהיה בו 500 פרשים ואלף רגלי." (מלחמות היהודים ג, ז')

הר גריזים

לכיבוש מחוז השומרונים והר גריזים, הוא שולח את  קרליוס ולא את בנו טיטוס, אף על פי שזו נחשבה למטרה קלה לכיבוש בהרבה מאשר יודפת או יפו:

"לפיכך שלח למקום את קרליוס האיפרכוס של הלגיון החמישי, עם כוח של 600 פרשים ושלושת אלפים חיל רגלים". (מלחמות היהודים ג, ז')

אנו רואים שכיבוש העיר יודפת הייתה עובדה מוגמרת, לאחר שסוכמו המהלכים בין אספסיינוס לבין שליחו של יוסף בן מתתיהו שהחליט לבגוד בעמו ולמסור את העיר לידי אספסיינוס.

ומה עשה יוסף בן מתיתיהו, בשעת כיבוש יודפת, שידע על הכיבוש בעוד מועד ?

"אבל אני התגנבתי בשעת ‫כיבוש יודפת וכמו בעזרת שמים, דרך האויבים וקפצתי לתוך ברכה עמוקה שבצידה האחד, הייתה קשורה למערה רחבה שהייתה מוסתרת." (מלחמות היהודים ג, ח')

הוא לא ברח לבדו , אלא עם קבוצה של ארבעים מנכבדי יודפת, שככול הנראה סיכם עם אספסיינוס, שאותם הוא מעוניין להציל: "שם מצאתי ארבעים מנכבדי יודפת, שהסתתרו שם והייתה לנו צידה מספקת לזמן ארוך" (מלחמות היהודים ג, ח')

איננו יודעים מה עלה בגורל הקבוצה, אם הם באמת החליטו להתאבד במערה, או שאספסיינוס הרג את כולם, שכן חוץ מיוסף בן מתיתיהו ועוד אדם מהקבוצה, כולם מתים ולא נותרה בידינו עדויות נוספות  מהמאורע.

"כי מתוקה מהחיים הייתה מחשבתם למות יחד עמי וכאן אירע שאני נשארתי בחיים יחד עם עוד אדם נוסף ניתן לייחס זאת למזל או להשגחת ה'.

ומאחר שהייתי דואג לא להיות נידון ע"י הגורל ואף לא להכתים את ידי, בדם בן ארצי, אם אשאר אחרון-שכנעתי את השני ע"י הבטחה להישאר בחיים." (מלחמות היהודים ג', ח')

יוסף בן מתתיהו מתרץ את כניעתו בפני הרומאים ואי חששו מפניהם, עוד קודם כניעתו, בגלל הבטחה שניתנה לו מפני אחד ממפקדי הצבא הרומאי, שהיה חברו ומקורב אליו, שזה כשלעצמו מעורר חשד:

"חששתי שהם באו להעניש אותי, עד שאספסיינוס שלח שליח שלישי, את הטריבון ניקנור, ידידי הותיק ומכרי.משבא, תיאר הלה בפני את טובם הטבעי של הרומאים, כלפי אלו ששעבדו פעם ויותר משישנאוהו המפקדים- יעריצוני על אומץ ליבי.אין המפקד רוצה להעניש אותי, שכן הוא יכל לעשות כן, אף אם לא אצא משם.

הוא גמר אומר בדעתו, להשאיר בחיים, אדם אמיץ כמוני." (מלחמות היהודים ג', ח')

 לאחר כיבוש יודפת בידי הרומאים, הם תופסים את אלוף פיקוד הצפון של המרד, יוסף בן מתתיהו.

יוסף מובא אל אספסיינוס, שבעצה אחת עם בנו טיטוס, מחליט להעניק כבוד לשבוי המיוחס ולעטוף אותו בגלימה ומתנות.

כפי שיוסף בן מתיתיהו בעצמו מספר זאת במילים שלו:

"אחרי שאספסיינוס חקר את העניין הזה ביחידות אצל השבויים ומצא את הדברים נכונים, התחיל להאמין גם בדברים שהיו נוגעים לעצמו .

הוא לא הסיר ממני עדיין את האזיקים ואת השמירה, אבל הוא העניק לי גלימה ומתנות אחרות יקרות ערך והוסיף להתייחס אלי במסירות ונדיבות טיטוס היה שותף עמו ביחס הנדיב הזה." (מלחמות היהודים ג', ח' )

לדברי יוסף בן מתיתיהו, הסיבה לנדיבות זו, היא הנבואה שלו כי אספסיינוס, ירש בעתיד קיסרות רומא.

מיד לאחר מכן, נופל כול הצפון כמו מגדל קלפים ולכן עולה החשד, כפי שמציין זאת ד"ר מיכאל בן ארי במחקרו, כי יוסף בן מתתיהו מסר סודות מלחמה לידי הרומאים.

ד"ר מכאל בן ארי, בהרצאתו באוניברסיטת חיפה

 חיזוק לטענה הזו אנו רואים בעת כיבוש  העיר טריכיאה, או בשמה העברי- מגדל.

 בתחילה מספר יוסף בן מתיתיהו, כי הוא עצמו ביצר את העיר ועל נקודת התורפה של העיר מכיוון הים:

"כי כול המורדים התאספו בטריכיאה, כי שמו מבטחם בחוזק המקום וכן בים שנקרא בפי התושבים בשם גינוסר.עיר זו הייתה שוכנת למרגלות הר, בדומה לטבריה ואני ביצרתי אותה מכול רוחותיה, חוץ מהצד הפונה לים, בחומות חזקות, אם כי פחות חזקות מאלו של טבריה." (מלחמות היהודים ג', י')

טריכיאה = מיגדל

 ומיד בהמשך, בסיום הקרבות, היה זה טיטוס שעשה את המהלך הגאוני של איגוף העיר מהצד החלש שלה- הים….

 "כשאמר דברים אלו קפץ טיטוס על סוסו והוביל את חייליו למטה, לעבר הים ונכנס ראשון לים ונכנס לעיר ואחריו באו שאר אנשיו." (מלחמות היהודים ג', י')

בכיבוש גמלא, יוסף כותב, כי בגלל היתרונות הטבעיים של ההר, לא היה צורך בלוחמים שיגנו על העיר, שכן ביצוריה בלבד, עומדים בפני עצמם מול כול צבא.

לכן לא נכחו בשעה שאספסיינוס הפנה את כוחותיו לתקיפת העיר גמלא, מגנים.

 אנו קוראים כי ההתקפה של הרומאים בהנהגת המצביא אספסיינוס, מתחילה בשלושה כיוונים שונים ובתקיפה הראשונה, החומה מתמוטטת.

ציור , שיחזור של העיר גמלא

"הרומאים הפעילו עכשיו את שלושת אילי הברזל בשלושה מקומות שונים ועשו פירצות בחומה וזרמו לתוך העיר." (מלחמות היהודים ד', א)

גם המצביא אספסיינוס, בגלל שידע שאין בנמצא לוחמים בעיר, לא הטריח עצמו מלהציב מגנים חמושים סביבו, כפי שנהוג היה…

"..והוא הסיח דעתו מביטחון עצמו והתקדם קמעא, קמעא, עד  שהגיע לחלק הגבוה ביותר של העיר.

שם מצא עצמו שרוי בעיצומה של סכנה כשאין עימו אלא קומץ של אנשים." (מלחמות היהודים ד,א)

 אפילו את בנו טיטוס, שלח אספסיינוס לסוריה, כיוון שלא חשב שיש צורך בו: "אפילו בנו טיטוס לא היה עימו באותה שעה, כי זה מקרוב, נשלח לסוריה אל מוקיינוס." (מלחמות היהודים ד, א')

אחד הממצאים  הבולטים בחפירות הנרחבות שהתקיימו בגמלא מ-1976 ועד 1991 בניהולו של הארכאולוג שמריה גוטמן, הייתה נקודת פריצה בולטת, שנעשתה ע"י הצבא הרומאי, באזור הכי צר של חומת העיר, בו העובי של החומה הייתה מאוד צרה.

הפריצה של הליגיונרים בחומה, בדרכם לכיבוש העיר

הארכאולוגים תמהו, כיצד יכלו הרומאים לזהות את נקודת התורפה הזו בביצורי העיר, שכן נראה על פי הממצאים בשטח שאת מרב המאמצים, ריכז אספסיינוס בנקודה זו.

לכן, אין לשלול את האפשרות, כי זו תוצאה של חשיפת סודות  המלחמה, שמסר יוסף בן מתתיהו לרומאים, כפי שכבר נאמר במהלך ההכנות למרד בגליל ובגולן, שיוסף בן מתתיהו היה אחראי להם, כי דאג בעצמו לסייע בבניית חומות גמלא.

ד"ר דני שיאון מפרט את עיקר הממצאים הארכיאולוגים

שנמצאו בחפירות העיר גמלא.

"את העיר הזאת , שהיתה קשה ללכידה מחמת טיבעה-הקיף יוסף בחומות וחיזקה יותר על ידי חפירות ומנהרות." (מלחמות היהודים, ד', א')

רואים אנו כי האמת שנגלית בפנינו , הוא של גנרל בכיר בצבא המורדים, שחוצה את הקווים ומוסר את סודות הצבאיים, לאספסיינוס, שמזכה אותו בכבוד מלאכים ובקרבה לחצרו של אספסיינוס, שבהמשך מקנה לו  את התואר של שם משפחתו "פלאביוס" , כבוד שלו זכו מתי מעט וכך שונה שמו ל"יוספוס פלאביוס"..