חפש בבלוג זה

יום שבת, 22 בנובמבר 2014

נאום יוסף, לפני הנצורים בירושלים

כששמע יוסף כך, צעק בקול גדול:
"אמנם כן, שמרת יפה על טהרת העיר בשביל ה'! 
ואף המקדש נשאר בטהרתו!
לא עשית כול רע נגד בעל הברית שאתה מצפה לו! 
הוא מקבל עדיין את קרבנות התמיד!
אם יישלל ממך אדם את מזונך היומי, אתה הרשע שברשעים, כלום לא תראה בו אויב;
ואתה שביטלת עבודת עולם של ה' – עדיין מצפה אתה שיעמוד לימינך?
ואתה תולה עוונות אלו ברומאים, שעד היום הזה הם דואגים למצוותינו והם שוקדים להכריח אותך לחזור ולשלם את הקרבנות שנפסקו על ידך.
מי לא יצעק ויבכה על התהפוכה המדהימה של העיר, מהרגע שבו מתקנים זרים אויבים את רעתכם, בשעה שאתה, יהודי שנתגלה במצוות, נוהג בהם קשות יותר מאלו?



אבל באמת יוחנן, אין זו בושה לחזור בתשובה על מעשים רעים, אפילו ברגע האחרון; ואם אתה מבקש להציל את מולדתך, ישמש לך דוגמה נאה יהויכין מלך היהודים: אחרי שעשה מלחמה והביא עליו את מלך בבל, יצא הוא עצמו מרצונו הטוב את העיר לפני הילכדה והוא ומשפחתו קיבלו עליהם עבדות מרצון ובלבד שלא יימסרו המקומות הקדושים בידי האויב ושלא יראו את הבית האלוקים בלהבות.
ולפיכך מפורסם הסיפור הקדוש בין היהודים וזכרונו הנצחי שופע ויורד דרך הדורות והוא תמיד חי והולך מדור לדור.

דוגמה נאה, יוחנן, אף כי מסוכן הדבר לעשות כך אבל בהבטחתי כלולה גם מחילה מצד הרומאים.
זכור גם זאת, שבן מולדתך הוא המשדל אותך ואני שנותן הבטחה זו, יהודי אנכי; וראוי שתתבונן מי הוא יועצך ומהיכן בא.
כי לעולם לא אשאר בחיים לשפלות כזאת שאתכחש למוצאי ואשכח דת אבותיי.

ושוב אתה מיצר ואתה מצווח עלי קללות הרבה; ואמנם ראוי אני לקבל גידופים קשים מאלו על שאני משיא לך עצה כנגד הגזירה ועל שאני מתאמץ להציל אנשים שה' כבר דן אותם.
מי לא יודע את כתבי הנביאים העתיקים ואת חזונותיהם על העיר האומללה הזאת, שעכשיו הם קרובים לבוא?
כי אמרו מראש שהעיר תילכד בשעה שאחד מהם יתחיל לטבוח את בני עמו, כלום אין העיר והמקדש כולו מלאים בגוויותיכם?
ולפיכך ה', הוא בכבודו ובעצמו מביא את הרומאים את האש כדי לטהר את מקדשו וכדי לטאטא את העיר המלאה והקדושה זוהמה רבה כול כך"

כשאמר יוסף דברים אלו, בבכי ודמעות, היה קולו נפסק ע"י קינות והתייפחות.



- יוספוס פלאביוס, מלחמות היהודים, ו', ב'


יום ראשון, 2 בנובמבר 2014

טיטוס נושא נאום לעידוד והרמת רוחם של חייליו, במהלך הקרבות מול החומה הראשונה של ירושלים

חברים לנשק! 
להשיא עצה לאנשים לעשות מעשים שאין מביאים לידי סכנה, הרי זה חוסר כבוד למשדלים עצמם והרי זה מביא לידי כך שהמשדל מואשם בוודאי בחוסר גבריות.
נראה לי שההמרצה נדרשת רק לדברים שיש בהם סכנה.
כמדומני לי שבמקרים אחרים מן הראוי שהאנשים יפעלו ברצון עצמם.
והנה אני עצמי אומר מראש שקשה להעפיל על החומה; וכנגד זה המאבק עם הדברים הקשים הולם יפה את זה שהוא שואף למעשי גבורה, כי נאה מיתה של כבוד ואותם שפתחו הדרך למעשים נאצלים, לא יהיו מחוסרי פרות.

טיטוס

ואני מבאר את הדברים: בראשונה - ישמש לכם כוח דחף הדבר העשוי להיות מרתיע לאחרים, היינו הסבל הממושך של היהודים וכוח עמידתם בפורענויות.
כי מביש הדבר שהללו שהם רומאים וחיילים שלי והמתחנכים בימי שלום להילחם והרגילים לנצח בקרב, יהיו נחותים מהיהודים בכוח  הזרוע והנפש ודבר זה נעשה בשעה שאנו בסוף הניצחון וה' מסייע בידנו; כי המפלות שלנו נגרמות ע"י ייאושם של היהודים ואילו מעשי הגבורה שלכם וסיועו הבלתי פוסק של ה' מגבירים את סבלם של היהודים.

ריב אחים, רעב, מצור ונפילת החומות בלי להשתמש במכונות, כלום אין הדברים האלו מעידים שה' זועם עליהם והוא מסייע בידנו?
לפיכך ניתן לנחותים ממנו להיות עדיפים, יהיה בדבר זה משום מעילה בבן בריתנו האלוהי;
ודבר זה אינו יאה לנו.

כלום אין זו בושה שהיהודים הללו שהמפלה אינה גורמת להם עלבון גדול, שהרי הם רגילים לעבדות- יבוזו למוות כדי לשים קץ לעבדותם והם בוקעים בלי הפסק לתוך שורותינו, לא מפני שיש להם תקווה כל שהיא לניצחון, אלא  רק כדי להפגין אומץ לב.
ואילו אתם ששולטים כמעט על כול הארץ ועל הים, שאם אין אתם מנצחים - עלבון יש בדבר, לא תעזו אפילו פעם אחת להתפרץ לתוך האויב, אלא תמתינו לרעב ולגורל שידרבנום ואתם יושבים בטל בנשק כזה, אף על פי שאתם יכולים להביא את הכול לידי גמר טוב בסיכון כול שהו.
ואין לי ספק שאם רק עולים אתם  על חומת אנטוניה הרי העיר תהיה בידנו.
כי אפילו אם יהיה קרב כול שהוא עם אלו שבפנים (דבר שאינו נראה לי מאחר שאתם נמצאים במצב גבוהה ואתם מופקדים אפילו על נשמת אפם), מובטחים אתם בניצחון שלם ומהיר.


ברגע זה אני נמנע מלומר קילוס על אלו שמתים במלחמה ועל חיי הנצח השמורים לאלו שנפלו מחמת המלחמה, אבל אלו שחושבים אחרת - בדבר הגרוע ביותר שאני יכול לאחל להם - שימותו על מיטתם בשלום, מתוך חולי, כשהגוף והנפש יחד  נידונים לקבורה.
כי מי אמיץ ולא ידע שאותם נפשות המשוחררות מהבשר ע"י חרב, מתקבלים בסבר פנים יפות ע"י היסוד הנקי ביותר, האתר ומקום מושבם  נקבע בין הכובשים והם עתידים להתגלות לצאצאיהם כרוחות טובות וכגיבורים נהדרים; בשעה שהנשמות הכלות בגוף חולה, אף על פי שהם טהורים מכול כתם וטומאה, הן נעלמות בליל השאול ושוקעים בתוך תהום הנשיה וחייהם, גופותיהם ואף זיכרונם - באים לידי גמר בבת אחת?
ועכשיו, אם נקבע לאדם מיתה בעל כורחו והחרב הוא המבצע הקל יותר מכול מחלה, הרי שדבר שפל הוא למנוע משירות הציבור דבר שאנו מוכרחים לוותר לגורלו.

כול זה דיברתי מתוך ההנחה שכול מי שיצא למבצע זה לא יינצל, אף על פי כן עשוי האמיץ בגיבורים להציל עצמו אפילו מהסכנה החמורה ביותר; ראשית, מפני שנוח לעלות אל החומה דרך הפרצה; ועוד , כול מה שנבנה - יופל בנקל; ואתם כשתהיו מעודדים ברוב אנשיכם, כשכול אחד מעודד ומושיע לחברו ועוז רוחם ישבור עד מהרה את רוח האויב - אפשר שמבצעכם הנועז יעבור בלי שפיכות דם אם רק תתחילו; כי אמנם יתכן שהם ינסו למנוע עלייתכם, אף על פי כן אם יעלה בידכם להבקיע לכם דרך בחשאי, תישבר התנגדותכם, אם כי מעטים יגיעו ראשונה.

 ולבי האיש שיפתח במבצע, אבוש ואכלם אם לא אעשה אותו נושא לקנאה בגלל הגמולות שאעניק לו; והנשאר בחיים יפקד עכשיו על אלו שהם דומים לו; והאושר של אומץ הלב ילווה את הנופלים!