נאום יוסף, לפני הנצורים בירושלים

כששמע יוסף כך, צעק בקול גדול:
"אמנם כן, שמרת יפה על טהרת העיר בשביל ה'! 
ואף המקדש נשאר בטהרתו!
לא עשית כול רע נגד בעל הברית שאתה מצפה לו! 
הוא מקבל עדיין את קרבנות התמיד!
אם יישלל ממך אדם את מזונך היומי, אתה הרשע שברשעים, כלום לא תראה בו אויב;
ואתה שביטלת עבודת עולם של ה' – עדיין מצפה אתה שיעמוד לימינך?
ואתה תולה עוונות אלו ברומאים, שעד היום הזה הם דואגים למצוותינו והם שוקדים להכריח אותך לחזור ולשלם את הקרבנות שנפסקו על ידך.
מי לא יצעק ויבכה על התהפוכה המדהימה של העיר, מהרגע שבו מתקנים זרים אויבים את רעתכם, בשעה שאתה, יהודי שנתגלה במצוות, נוהג בהם קשות יותר מאלו?

אבל באמת יוחנן, אין זו בושה לחזור בתשובה על מעשים רעים, אפילו ברגע האחרון; ואם אתה מבקש להציל את מולדתך, ישמש לך דוגמה נאה יהויכין מלך היהודים: אחרי שעשה מלחמה והביא עליו את מלך בבל, יצא הוא עצמו מרצונו הטוב את העיר לפני הילכדה והוא ומשפחתו קיבלו עליהם עבדות מרצון ובלבד שלא יימסרו המקומות הקדושים בידי האויב ושלא יראו את הבית האלוקים בלהבות.
ולפיכך מפורסם הסיפור הקדוש בין היהודים וזכרונו הנצחי שופע ויורד דרך הדורות והוא תמיד חי והולך מדור לדור.

דוגמה נאה, יוחנן, אף כי מסוכן הדבר לעשות כך אבל בהבטחתי כלולה גם מחילה מצד הרומאים.
זכור גם זאת, שבן מולדתך הוא המשדל אותך ואני שנותן הבטחה זו, יהודי אנכי; וראוי שתתבונן מי הוא יועצך ומהיכן בא.
כי לעולם לא אשאר בחיים לשפלות כזאת שאתכחש למוצאי ואשכח דת אבותיי.

ושוב אתה מיצר ואתה מצווח עלי קללות הרבה; ואמנם ראוי אני לקבל גידופים קשים מאלו על שאני משיא לך עצה כנגד הגזירה ועל שאני מתאמץ להציל אנשים שה' כבר דן אותם.
מי לא יודע את כתבי הנביאים העתיקים ואת חזונותיהם על העיר האומללה הזאת, שעכשיו הם קרובים לבוא?
כי אמרו מראש שהעיר תילכד בשעה שאחד מהם יתחיל לטבוח את בני עמו, כלום אין העיר והמקדש כולו מלאים בגוויותיכם?
ולפיכך ה', הוא בכבודו ובעצמו מביא את הרומאים את האש כדי לטהר את מקדשו וכדי לטאטא את העיר המלאה והקדושה זוהמה רבה כול כך"

כשאמר יוסף דברים אלו, בבכי ודמעות, היה קולו נפסק ע"י קינות והתייפחות.



- יוספוס פלאביוס, מלחמות היהודים, ו', ב'

טיטוס נושא נאום לעידוד והרמת רוחם של חייליו, במהלך הקרבות מול החומה הראשונה של ירושלים

חברים לנשק! 
להשיא עצה לאנשים לעשות מעשים שאין מביאים לידי סכנה, הרי זה חוסר כבוד למשדלים עצמם והרי זה מביא לידי כך שהמשדל מואשם בוודאי בחוסר גבריות.
נראה לי שההמרצה נדרשת רק לדברים שיש בהם סכנה.
כמדומני לי שבמקרים אחרים מן הראוי שהאנשים יפעלו ברצון עצמם.
והנה אני עצמי אומר מראש שקשה להעפיל על החומה; וכנגד זה המאבק עם הדברים הקשים הולם יפה את זה שהוא שואף למעשי גבורה, כי נאה מיתה של כבוד ואותם שפתחו הדרך למעשים נאצלים, לא יהיו מחוסרי פרות.

טיטוס

ואני מבאר את הדברים: בראשונה - ישמש לכם כוח דחף הדבר העשוי להיות מרתיע לאחרים, היינו הסבל הממושך של היהודים וכוח עמידתם בפורענויות.
כי מביש הדבר שהללו שהם רומאים וחיילים שלי והמתחנכים בימי שלום להילחם והרגילים לנצח בקרב, יהיו נחותים מהיהודים בכוח  הזרוע והנפש ודבר זה נעשה בשעה שאנו בסוף הניצחון וה' מסייע בידנו; כי המפלות שלנו נגרמות ע"י ייאושם של היהודים ואילו מעשי הגבורה שלכם וסיועו הבלתי פוסק של ה' מגבירים את סבלם של היהודים.

ריב אחים, רעב, מצור ונפילת החומות בלי להשתמש במכונות, כלום אין הדברים האלו מעידים שה' זועם עליהם והוא מסייע בידנו?
לפיכך ניתן לנחותים ממנו להיות עדיפים, יהיה בדבר זה משום מעילה בבן בריתנו האלוהי;
ודבר זה אינו יאה לנו.

כלום אין זו בושה שהיהודים הללו שהמפלה אינה גורמת להם עלבון גדול, שהרי הם רגילים לעבדות- יבוזו למוות כדי לשים קץ לעבדותם והם בוקעים בלי הפסק לתוך שורותינו, לא מפני שיש להם תקווה כל שהיא לניצחון, אלא  רק כדי להפגין אומץ לב.
ואילו אתם ששולטים כמעט על כול הארץ ועל הים, שאם אין אתם מנצחים - עלבון יש בדבר, לא תעזו אפילו פעם אחת להתפרץ לתוך האויב, אלא תמתינו לרעב ולגורל שידרבנום ואתם יושבים בטל בנשק כזה, אף על פי שאתם יכולים להביא את הכול לידי גמר טוב בסיכון כול שהו.
ואין לי ספק שאם רק עולים אתם  על חומת אנטוניה הרי העיר תהיה בידנו.
כי אפילו אם יהיה קרב כול שהוא עם אלו שבפנים (דבר שאינו נראה לי מאחר שאתם נמצאים במצב גבוהה ואתם מופקדים אפילו על נשמת אפם), מובטחים אתם בניצחון שלם ומהיר.

ברגע זה אני נמנע מלומר קילוס על אלו שמתים במלחמה ועל חיי הנצח השמורים לאלו שנפלו מחמת המלחמה, אבל אלו שחושבים אחרת - בדבר הגרוע ביותר שאני יכול לאחל להם - שימותו על מיטתם בשלום, מתוך חולי, כשהגוף והנפש יחד  נידונים לקבורה.
כי מי אמיץ ולא ידע שאותם נפשות המשוחררות מהבשר ע"י חרב, מתקבלים בסבר פנים יפות ע"י היסוד הנקי ביותר, האתר ומקום מושבם  נקבע בין הכובשים והם עתידים להתגלות לצאצאיהם כרוחות טובות וכגיבורים נהדרים; בשעה שהנשמות הכלות בגוף חולה, אף על פי שהם טהורים מכול כתם וטומאה, הן נעלמות בליל השאול ושוקעים בתוך תהום הנשיה וחייהם, גופותיהם ואף זיכרונם - באים לידי גמר בבת אחת?
ועכשיו, אם נקבע לאדם מיתה בעל כורחו והחרב הוא המבצע הקל יותר מכול מחלה, הרי שדבר שפל הוא למנוע משירות הציבור דבר שאנו מוכרחים לוותר לגורלו.

כול זה דיברתי מתוך ההנחה שכול מי שיצא למבצע זה לא יינצל, אף על פי כן עשוי האמיץ בגיבורים להציל עצמו אפילו מהסכנה החמורה ביותר; ראשית, מפני שנוח לעלות אל החומה דרך הפרצה; ועוד , כול מה שנבנה - יופל בנקל; ואתם כשתהיו מעודדים ברוב אנשיכם, כשכול אחד מעודד ומושיע לחברו ועוז רוחם ישבור עד מהרה את רוח האויב - אפשר שמבצעכם הנועז יעבור בלי שפיכות דם אם רק תתחילו; כי אמנם יתכן שהם ינסו למנוע עלייתכם, אף על פי כן אם יעלה בידכם להבקיע לכם דרך בחשאי, תישבר התנגדותכם, אם כי מעטים יגיעו ראשונה.

 ולבי האיש שיפתח במבצע, אבוש ואכלם אם לא אעשה אותו נושא לקנאה בגלל הגמולות שאעניק לו; והנשאר בחיים יפקד עכשיו על אלו שהם דומים לו; והאושר של אומץ הלב ילווה את הנופלים!

נאום יוספוס פלאביוס בפני תושבי ירושלים- חלק ב'

אתם אומללים, (צעקתי ואמרתי), אין אתם זוכרים את בעלי הברית שלכם ואתם באים ללחום כנגד הרומאים בנשק וביד חזקה?
איזה אויב אחר כבשנו בדרך זו? ומתי לא ענש ה' היוצר את היהודים בשעה שחטאו?
שאו עינכם וראו מהיכן יצאתם להלחם ותנו דעתכם באיזה בן ברית נורא פגעתם?
וכי לא תעלו על דעתכם את מעשי הגבורה העילאיים של אבותיכם ואילו אויבים עצומים הדביר מקום קדוש זה בימי קדם?

אני עצמי מזדעזע בשעה שאני מספר את מעשי ה' על אזניים שאינן ראויות לכך.
בכול זאת שמעו!
אולי תיווכחו שלא נגד הרומאים בלבד אתם נלחמים, אלא גם נגד ה'.

נכו מלך מצרים, מאז שנקרא פרעה, ירד בעם רב ולקח עמו את המלכה שרה ואם אומתנו.
מה עשה בעלה, אברהם אבינו? כלום יצא בנשק כדי להתנקם מהמעליב? והרי שלוש מאות ושמונה עשר מפקדים, שלכול אחד מהם היה צבא עצום.
כלום לא החשיב כול זה לאפס אם ה' לא סייע בידו?

נכו השני, מלך מצרים

והוא הרים ידיו כלפי המקום הקדוש הזה שאתם טימאתם וגייס את בן הברית הבלתי נראה לצדו.
וכלום לא שלח את המלכה אחרי שנעדרה לילה אחד, לבעלה והמצרים שהיו מלאים הערצה למקום שאתם טימאתם אותו בדם עמכם והיו רועדים מחזיונות הלילה, ברחו אחרי שהעניקו כסף וזהב לעבדים האלו שהיו אהובי ה'.

כלום צריך אני לדבר על הגירת אבותינו למצרים? אף על פי שהיו נתונים לעריצות ומשועבדים למלאכים במשך 400 שנה ואף שהיו יכולים להתגונן בנשק ואלימות, כלום פנואל ה'?
מי לא שמע על כול החיות שמילאו את מצרים ועל כול המדוים המשחיתיםף על האדמה הצחיחה על הנילוס שנתמעט ועל עשר המכות שבאו בזה אחר זה ובגלל כך נשלחו אבותינו תחת משמר, בלי שפיכות דם ובלי סיכון וה' ניהג אותם כשומרים העתידים של מקדשו.

כלום לא הצטערו הפלשתים ותמונתם דגון על גזל ארון קדשנו ע"י הסורים? וכלום לא סבל העם כולו בגלל השוד?
כי הם נפגעו במקומות הנסתרים של גופם בריקבון בשר ומעיהם יצאו יחד עם מזונם, עד שהחזירו אותם באותם הידיים שגזלו אותם, לקול צלצלים ותופים ובכול מיני כיפורים כדי לפייס את המקדש.

פיקודו של ה' הוא שהביא לאבותינו את הניצחון, שהניחו בצד את הידיים ואת הנשק ומסרו בידו את גזר דינם.

וסנחריב מלך אשור, בשעה שאסיה הקטנה (=מונח גאוגרפי לחצי אי בחלקה המערבי של אסיה, הנקרא גם אנטוליה) כולה באה בעקבותיו, קבע את מחנהו סביב העיר, כלום נפל בידי אדם? כלום לא נחו ידיים אלו מהנשק כי היו מורמות לה' בתפילה? ומלאך ה' נגף את הצבא העצום הזה בלילה אחד; כשהאשורים קמו למחרת, האם לא מצאו 85,000 גוויות? והם ברחו עם השאר מהעברים, שלא היו חמושים ולא רדפו אחריהם.

סנחריב מלך אשור

יתר על כן, אתם יודעים על השיעבוד בבבל, בה היו אבותינו שרויים בגולה שבעים שנה ומעולם לא הרימו ראש לחירות, עד שכורש העניק להם נחת רוח ה'.
אמנם כן, על ידו נשלחו ועבודתו של בן בריתו חזרה לקדמותה.
ואומר בקיצור: לא היו מקרים שאבותינו ניצחו בכוח הנשק ואף לא נכשלו בלי נשק, בשעה שפנו לה'.
בשעה שהיו יושבים ומחרישים היו מנצחים, אם הדבר עלה לפני רצונו של הדיין וכשלחמו היו תמיד מנוצחים.

וכך אירע בשעה שמלך בבל שם מצור על ירושלים, יצא צדקיהו להלחם נגדו שלא כנבואתו של ירמיהו והוא עצמו נלקח בשבי וראה את העיר והמקדש טובעים בארץ.
עם זה, מה מתון נראה המלך הזה כנגד מנהיגיכם ומה מתון עמו בהשוואה עמכם!

שריד מחומת ירושלים מתקופת בית ראשון. צילום: ליאור גולגר

וכשירמיהו היה קורא בקול שהם שנואים על ה', על עוונותיהם נגדו ואם לא יסגיר את העיר הם יילקחו בשבי, לא המלך הרג אותו ולא העם.
והנה אתם שבפנים, שאין בכוחי לתאר כהוגן את הצרות שלכם בפנים, מגדפים אותי ומטילים בי אבנים בשעה שאני מייעץ לכם להציל בעצמכם וכשאני מעלה בדעתי את כול פשעיכם, את חוסר שבלונותיכם לשמוע דברים עליכם והפשעים ההולכים ומחמירים מיום ליום, מתמלא לבי חרון.

ועוד בשעה שאנטיוכוס המכונה אפיפנס, סתם את העיר הזאת וגידף הרבה את שם שמים, אבותינו יצאו נגדו בנשק, והם נטבחו בקרב והעיר נשדדה ע"י האויב והמקדש שבת שלוש שנים ושישה חודשים.

אנטיוכוס הרביעי- אפיפנס

כלום יש צורך להוסיף דברים? אבל במטותא, מי גייס את העם הרומאי נגד אומתנו? האם לא רשעותם של תושבי הארץ?
ומהיכן התחיל שעבודנו? האם לא מריב האחים של אבותינו הקדמונים?
בשעה שהשיגעון תקף את אריסטובלוס והורקנוס, שהיו מריבים זה עם זה, עד שהביאו עליהם את פומפיוס וה' הדביר תחת הרומאים אותם שלא היו ראויים לחירות.

אומנם כן, אחרי מצור של שלושה חודשים הסגירו עצמם, אבל לא ביצעו חטאים נגד המקדש ונגד המצוות כמוכם והיו ברשותם אמצעי מלחמה בלי קצבה, הרבה יותר משיש לכם.

כלום אנו יודעים מה עלה בסופו של אנטיגונוס, בנו של אריסטובלוס, שבימי שלטונו שוב הילקה אותם ה', על מירדם והעיר נלכדה בשעה שהורדוס, בנו של אנטיפטר, הביא את סוסיוס וסוסיוס הביא צבא רומאי שקבעו עצמם שם וערכו מצור במשך ששה חודשים, עד שנכבשו, כעונש על עווונותיהם והעיר נשדדה ע"י האוייב?


בכול המקרים האלו לא נתן הנשק לאומתנו ולא כלום והמלחמה כול שהיא הייתה תחילתה של מפלה.
כי לדעתי מצווים יושבי הארץ הקדושה למסור דינם לשמים ולבוז לתשועתם ע"י אדם.
כשיכולים לקבל על עצמם דין של מעלה.

ואילו אתם איזה מעשים עשיתם שעליהם חלה ברכתו של המחוקק (=משה) ואיזה מעשים שהוא קילל עליהם הנחתם ולא עשיתם?
עד כמה הרביתם לחטוא מאלו שנוצחו לפניכם.
כלום אין העבירות הנסתרות נטולי חשיבות בעינכם, עבירות הנסתרות נטולי חשיבות בעינכם, עבירות כגון גניבה, מעשי בגידה וזנות?ואילו בשוד ורצח אתם מתחרים זה עם זה על ארוחת נוכריים ורשע.


והמקדש נעשה כלי הקיבול לכול זה והמקומות ה' נטמאו ע"י אנשים מישראל, מקומות שאפילו הרומאים היו מכבדים אותם מריחוק מקום ודחו הרבה מנהגיהם מפני החוק שלכם.
ואחרי שעשיתם מעשי רשע כאלו נגדו, כלום יכולים אתם לצפות שיעמוד לימינכם?

אמנם כן, מתפללים צדיקים אתם! רחצו ידיכם קודש בשעה שאתם קוראים את מושיעיכם! בזאת התפלל מלכנו על האשורים בשעה שה' הפיל את הצבא העצום הזה בלילה אחד.
כלום דומים מעשיהם של הרומאים לאלו של האשורים, שאתם מצפים לנקמה דומה?
כלום לא לקח כסף מאת מלכנו על מנת שלא יבוא לשדוד את העיר ואחר כך הפך את השבועה וירד לשלוח אש במקדש ואילו הרומאים אינם דורשים אלא את המס הסדיר שאבותינו היו מעלים להם; ומיד כשיקבלו זאת לא יבזזו את העיר ולא יגעו במקדש ויעניקו לכם את הכול; חירות משפחותיכם והנאה נכסיכם והגנת מצוותיכם הקדושות.

בריכת השילוח בראשית המאה ה-20

הרי שיגעון הדבר לצפות שה' יופיע באותה מידה לצדיקים ולרשעים.
ולא עוד אלא הוא נפרע מיד בשעת הצורך כמו ששבר את האשורים מיד בלילה הראשון לחנייתם סמוך לעיר; ואילו היה פוסק לדורותינו את החירות ולרומאים את העונש-היה פוקדם מיד; בשעה שפומפיוס הזדקר בתוך האומה ולאחריו כשבא סוסיוס; וכשאספסיינוס שדד את הגליל ולבסוף, עכשיו כשטיוטוס מתקרב לעיר.
ואף על פי כן כבשו פומפיוס הגדול וסוסיוס את העיר בלי כול נזק ואספסיינוס עלה למלכות בתוך המלחמה עמנו ואילו טיטוס, הרי המעיינות עצמם שופעים יותר מים בעוד שבתחילה יבשו בשבילכם.
שהרי לפני שבא הפסיק השילוח את מימיו ועמו כול המעיינות בעיר, עד שהיו נמכרים באמפורה (=מדה רומאית, שהכילה קרוב לתשעה גלונים) ואילו עכשיו הם מספקים מים לאויבנו בשפע כזה שיש בהם די להם ולבהמותיהם ואף להשקות את גינותיהם.

גיוס סיסיוס

ולא עוד אלא נס כזה אירע קודם לכן בשעת נפילת העיר, בשעה שהבבלים שהזכרתי קודם עלו על העיר ולכדוה ושרפו את העיר ואת המקדש, אף על פי שהיהודים שבאותו זמן לא היו אשמים באותם עוונות כמו שלכם, לפי דעתי, לפיכך סבור אני שהשכינה ברחה מהמקומות הקדושים והתייצבה עכשיו לימין אויבנו.

הן אדם הגון יברח מבית פריצים ויתעב את יושביו, כלום תדמו בנפשכם שה' יסבול את אנשי הבית הרעים?
ה' הרואה כול נעלם והמאזין לכול דבר סתר.
וכי איזה דבר סתם יש לכם או משוקע בדממה? לאו, וכי איזה דבר לא הוצג לראווה לעיני האויב?כי אתם מפרסמים בפומבי את פשעיכם ואתם מתחרים זה בזה, יום יום מי יהיה הרע ביותר ואתם מתפארים בחטאיכם כאילו היו מעלות.
אף על פי כן נשתייר לכם דרך הצלה אם רצונכם בכך וה' מתפייס בוידוי ובתשובה.

אוי, אנשים קשים כברזל! השליכו את כלי זיינכם על עירכם אפילו עכשיו כשהיא מתנודדת ליפול, החזירו פניכם וראו איזה יופי אתם עומדים להסגיר: איזו עיר!
איזה מקדש! אילו מתנות לאומים! האם נגד אלו ישלח אדם את להבותיו? כלום יש אדם החפץ בביטולם של כול אלו? איזה דבר ראוי יותר להצלה מאשר אלו, אתם מחוסרי רחמים, שלבכם קשוח מלהרגיש יותר מאבן! אם אין אתם מסתכלים על אלו בעיני אהבה, חוסו לפחות על משפחותיכם וכול אחד ישים נגד עיניו את ילדיו, אשתו והוריו לפני שיספו עוד מעט ברעב או במלחמה.

אני יודע שבסכנה שרויים אמי, אשתי ומשפחתי שאינם מהפשוטות ובית קדום ומלא הדר; ואם נדמה לכם שלמענם אני משיא לכם עצה, הירגו אותם, טלו את דמי ככופר להצלתכם! ואף אני עצמי מוכן למות, אם מתתי תביא אתכם לידי תבונה.




- מלחמות היהודים, ספר ה', פרק ט'.

נאום יוספוס פלאביוס, מול תושבי ירושלים-חלק א'

הרומאים, אף כי שאין להם חלק בהם, נוהגים כבוד במקדשים של אויביהם ועד עכשיו אספו ידיהם מהם בה בשעה שאנשים שנתגלו בתוכם ואם יישארו על מכונם, הם בלבד ייהנו מהם ואף על פי כן הם מבקשים להחריבם.

אמנם הם רואים את חומותיהם החזקות ביותר והנה נפלו ורק אחד נשאר והוא חלש יותר מאלו שנפלו.
הם יודעים לעמוד בפני כוח הרומאים והשעבוד להם הוא דבר שכבר התנסו בו.
אומנם דבר יפה הוא להילחם בשביל החירות, אך מוטב היה לעשות כן בתחילה.
אבל לאחר שנכנעו פעם והשתעבדו זמן רב כול כך, הרי כול מי שמבקש להסיר מעליו את העול, לא אוהב חירות ייקרא, אלא מחזר אחר המוות.

מותר להתרעם על אדונים שפלים, אבל על אלו שכול העולם תחת ידם.
שהרי מי נמלט מתחת ידם של הרומאים, אולי מקום שאינו ראוי לשימוש מחמת קור או חום?
שהרי המזל פנה אליהם בכול צד וה' המחלק מלכות לאומית- כעת לאיטליה נתנה.
כי חוק קיים יש, שכוחו יפה לאדם ולחיה: להיכנע לחזק יותר והשלטון שייך למי שהוא חזק יותר בנשק.
ומן הטעם הזה נכנעו להם אבותיהם, שעלו עליהם הן ברוח והן בגוף ולא היו סובלים זאת אילולא ידעו כי ה' עימם.

על מה אתם נשענים, אחרי שנלכד החלק של העיר?
ולא עוד אלא אפילו אותם שבפנים, אף על פי שחומותיהם עומדים עדיין, טוב השבי מצרתם .
אומנם יודעים הם הרומאים שהרעב משתולל בעיר והוא מכלה את האוכלוסייה וסופו גם את אנשי המלחמה; כי אף אם הרומאים יפסיקו את המצור ולא יכו את העיר לפי חרב, רובצת לפתחם מלחמה שאין לעמוד נגדה והיא מוסיפה כוח משעה לשעה אם כן הם יכולים לצאת וללחום בנשק עם הרעב עצמו ולעמוד יחידים בפני סבלו.

הוספתי ואמרתי שיפה יעשו אם ישנו דעתם עד שלא תבוא פורענות שאין לה תקנה ויטו אזנם לעצות ישועה כול עוד הם יכולים.
כי הרומאים לא יזכרו להם את הראשונות אלא אם כן יחזיקו עד הסוף.
שהרי הרומאים נוחים הם בשעת ניצחונם והם מעדיפים את התועלת על הנקמה ואינם רוצים, לא בעיר ריקה מאדם ולא במדבר.
ומפני הטעם הזה, מבקש קיסר להעניק להם ערבות אפילו עכשיו; ואילו אם ייקח את העיר בכוח, לא יישאר איש וביחוד לאחר שדחו את הצעותיו שהציע להם בשעת דחקם.

דבר ודאי הוא שהחומה השלישית עתידה ליפול, כשם שנפלו הללו שכבר נלכדו ואף אם חומתם לא ניתנת לכיבוש- הרי הרעב ילחם בשביל הרומאים.

-- מלחמות היהודים, ספר ה', פרק ט'.

 

העיר ירושלים לפי תיאור יוספוס פלאביוס

בשלוש חומות הייתה העיר מבוצרת, חוץ מהמקום ששם הייתה מוקפת ע"י עמקים שאין לעבור בהם, ששם הייתה חומה אחת.
הן היו זו כנגד זו בנויות על שני הרים שעמק היה חוצה בניהם, שבו הסתיימו שורות הבתים.

תוואי סכמטי של הגיא בתחומי העיר העתיקה

הגבעה שעליה עמדה העיר העליונה הייתה גבוהה הרבה יותר וישרה הרבה יותר באורך ובגלל חוסנה נקראה איפה ע"י דוד אבי שלמה, הבונה הראשון של המקדש, בשם מצודה, אבל אנחנו קוראים אותה השוק העליון.
ואילו הגבעה השנייה נקראה "אקרא" והייתה בדמות ירח אחרי מילאו, עליה ישבה העיר התחתונה.
וגבעה שלישית הייתה למולה שהייתה מטבעה נמוכה יותר מהאקרא ושהייתה פעם מחולקת ע"י עמק רחב אחר ומיד כשמלכו החשמונאים מילאו את העמק, כדי לאחד את העיר עם המקדש; ולא עוד אלא אף טרחו והורידו את גובה האקרא כדי שאפשר יהיה להביט במקדש גם דרכו.

עמק עושי הגבינות שכבר דיברנו עליו, היה חולק את הגבעה של העיר העליונה מזו של העיר התחתונה והיה יורד עד השילוח.
כי כך אנו קוראים למעיין המתוק והשופע.

מבחוץ היו שתי הגבעות מוקפות עמקים עמוקים ומחמת תלילותו מכול העברים אי אפשר היה לגשת אליו מכול צד שהו.

תוואי חומות העיר העתיקה

העתיקה ביותר שבין שלושת החומות הייתה בלתי ניתנת להיכבש, הן מחמת העמקים שסובבוה מכול צד והן מחמת ההר שעליהם, שעליו הייתה בנויה.
אבל מלבד יתרון מקומה, הייתה גם בנויה בחוסן.
דוד ושלמה והמולכים אחריהם היו עוסקים בעבודה בשמחה.

היא התחילה מהדרום, במגדל שהיה נקרא היפקוס (=מגדל דוד) והייתה נמשכת עד הכסיסטוס ואחר כך הייתה נוגעת בבולי (=לשכת הגזית) והייתה מסתיימת בסטיו המערבי של המקדש.
והתחילה באותו מקום בכיוון השני, בצד מערב, היא ירדה ע"י המקום שהיה נקרא "בטסו", אל שער האיסיים ולאחר מכן הייתה פונה לצפון מעל מעיין השילוח ושוב נטתה לצד מזרח לעבר בריכת שלמה.
ואחרי שעברה מקום שהיה נקרא "עופל", הגיעה בסוף לסטיו המזרחי של המקדש.

"החומה הרחבה" מימי בית ראשון שנתגלתה ברובע היהודי

החומה השנייה התחילה מהשער שבחומה הראשונה שהיו קוראים אותו גינת והייתה מקיפה רק את החלק הצפוני של העיר והייתה עולה על אנטוניה.
ראשה של החומה השלישית היה במגדל היפיקוס (=מגדל דוד), ומשם נמשכה עד מגדל פסיפינוס ומשם הייתה יורדת אל מול מצבת הזיכרון של הלני (מלכת הדייב של מלך איזטה) והייתה מרחיבה עד מערות המלאכים והייתה פונה סביב מגדל של פינה, מול מצבת הזיכרון שהייתה נקראת (גנאפיאוס) והתאחדה שם עם החומה העתיקה שהייתה מסתיימת בעמק קידרון.
חומה זו נבנתה ע"י אגריפס (=אגריפס I) כדי להקיף חלקים שנתווספו על העיר, שהיו נטולים כול הגנה; כי העיר הייתה גדושה תושבים הייתה הולכת ומתפשטת ועוברת את החומות.

החומה השלישית עם חשיפתה בשנות ה-20 של המאה ה-20

האנשים היו עושים ישוב בחלק שמצפון למקדש כשם שעשו ישוב בהר והיו מוסיפים והולכים עד שבנו בתים גם סביב הר רביעי.הר זה היה הקרוי "ביציתא" נתון מול אנטוניה, אם כי היה נפרד ממנו ע"י חפירה עמוקה, שנחפרה במיוחד לשם כך, לנתק את יסודות אנטוניה מההר, וע"י כך לא תהיה גישה נוחה ותהיה לא פחות גבוהה.
עומק החפירה הגביה את המגדלים.

החלק של הבניינים החדשים היה נקרא ביצתא, שאם מתרגמים זאת ללשון היוונית פירושה "חדשה".
ומאחר שתושבי האזור היו באמת זקוקים להגנה, עמד אגריפס, אביו של המלך של היום שנושא אותו שם והתחיל לבנות את החומה הנזכרת לעיל.
אבל הוא חשש שמא יחשוד בו המלך קלאודיוס שהוא זומם מרד והפיכה, מחמת גודל הבניין, הוא הפסיק את העבודה אחרי שהניח רק את היסודות.
ואומנם אילו נגמרה החומה כפי שהתחילה, לא הייתה העיר ניתנת לכיבוש.
כי הייתה בנויה אבנים שארכם היה עשרים אמה ורוחבן עשר אמות והיו מותאמות זו בזו כול כך, שאי אפשר היה לחתור תחתיהן, לא במכשירי ברזל ולא במכונות הרעשה.
החומה עצמה הייתה רחבה עשר אמות וגובהה היה רב מזה אילולא נשתבש חפצו של זה שהתחיל בה.

ולאחר מכן אע"פ שהיהודים הקימוהו בחיפזון, היא הגיע לעשרים אמה, חוץ משני החומות שגובהן היה שתי אמות, ומשגבי החומה- שלש אמות גובהן וכך היה כול גובהה עשרים וחמש אמות.

ומעל לחומה התנשאו מגדלים שהיו רחבים עשרים אמה וגבוהים עשרים אמה.
מרובעים היו וחסונים כחומה עצמה ולא היו נופלים מהמקדש, לא בתיאום ולא בינוי אבניהם.
ומעל מעשה אבן שהיה גבוהה עשרים אמה, היו בתים מפוארים ומעליהם- תאים עליונים ובריכות לקבלת מי גשמים ולכול מגדל היו מדרגות לוליינות רחבות.

לחומה השלישית היו תשעים מגדלים כאלו והריווח בין כול אחד ואחד היה מאתיים אמה; בחומה האמצעית היו ארבעה עשר מגדלים ולעתיקה היו שישים מגדלים.
כול היקפה של העיר היה שלושים ושלוש איצטדיות.

וככול שהייתה החומה השלישית כולה יפה – הרי עלה עליה ביופי מגדל פסיפינוס, שהתנשא בפינתה הצפונית מערבית, שסמוך לשם התמקם טיטוס.
כי בהיותה גבוהה שבעים אמה היה ניתן לראות בעלות החמה את ארץ ערב וכן קצה הגבולות של נחלת העברים עד היום; הוא היה בצורה אוקטוגנלית (=מתומן, שמונה צדדים).

חומה השלישית ומגדל פסיפנוס

וממול היה מגדל היפיקוס (=מגדל דוד) וסמוך לו-שני מגדלים אחרים, כולם נבנו ע"י הורדוס המלך בחומה העתיקה ולא היה כמותם בעולם בהיקף, בחוסן ובנוי.
כי מלבד גודל נפש מלידה ושאיפתו לתת כבוד לעיר , ביקש המלך לעשות קורת רוח לרגשותיו בגודל יפעת הבניינים האלו: כי הקדישם לזכרונם של שלושה אנשים שהיה אוהבם בלב ובנפש ושעל שמם קרא את המגדלים האלה- אח, ידיד ורעייה.
את זו הרג בגלל אהבה, כפי שסיפרנו; את האחרים איבד במלחמה , אחרי קרב גיבורים ומעתה נקרא היפקוס על שם ידיו והיה מרובע, אורכו היה עשרים אמה וכן רוחבו וגובהו שלושים אמות.
ולא היה חלל ריק בתוכו.

אבל מעל למבנה זה שהיה עשוי אבנים מתואמות זו בזו היה מיכל, עמוק עשרים אמה כדי לקבל מי גשמים ומעליו תא בעל שני גגות, גבוהה כ"ה אמה וגגות בעלי צבעים שונים; ואף אלו היו עטורות מדליות של שתי אמות ושיני חומה, גבוהות שלוש אמות.
החומה השנייה שקרא אותה פצאל על שם אחיו, הייתה שווה ברוחב ובאורך, כול אחד ארבעים אמה; ארבעים אמה היה גם בסיסה המוצק. 

מעליו וסביבו היה סטיו גבוהה עשר אמות, שהיה מוגן במעקות ומשגבים.
באמצע הסטיו ומעליו נבנה מגדל אחר שהיה מחולק לדירות מפוארות וביניהם – בית מרחץ.
וכך היה המגדל ארמון לכול דבר; ראשו היה עטור בשיני חומה ומגדליות וכול גובהו היה כתשעים אמה .

בצורה היה דומה למגדל פארוס המפיץ את ארחות ימים מתקרבים לאלכסנדריה.
אבל בממדיו היה יותר גדול בהרבה.
ועכשיו משמש מקומה של עריצות שמעון.

המגדל השלישי- מרים, כך נקראה המלכה, היה מסד עד גובה עשרים אמות, גם רוחבו היה עשרים אמה וכן אורכו.
אבל מדוריו העליונים מפוארים יותר וססגוניים יותר משאר המגדלים.
המלך ראה מתאים יותר שזה נקרא על שם אישה יהיה יותר מקושט מאלו שעל שם גברים, כשם שהללו היו יותר חסונים מזה של אישה.
כול הגובה היה חמישים וחמש אמה.

אלו היו מידות שלושת המגדלים אבל נידמה היה שהם גדולים יותר בגלל מקומם.
כי החומה העתיקה שבה היו עומדות, הייתה בנויה על גבעה נישאה ועל גבי הגבעה התרוממה מעין פסגה גבוהה יותר, עד שלשים אמה.
עליה עמדו החומות וע"י כך ניתוסף גובהם בהרבה.

מפליא היה גם גודל האבנים.
הם לא היו עשויות מסלעים רגילים, או מגושים העשויים להינשא ע"י בני אדם.
אלא נחתכו משיש לבן, עשרים אמה היה אורכה של כול אבן ורחבה עשר אמות ועומק –חמש.
והיו מתואמות זו בזו עד שכול המגדל היה נראה כאילו הוא עשוי מסלע אחד.
לאחר מכן שיפצוהו אומנים בידיהם והעניקו לו צורה וקרנות, עד כדי כך נעלם מהעין התיאום בין האבנים.

החצר המרוצפת שבתוך ארמון הורדוס. מאחור מגדל פצאל (משמאל), מגדל היפיקוס ומגדל מרים

בסמוך למגדלים אלו ובתוכם (שהיו לצד צפונו) היה ארמון המלכותי, שתיאורו עולה על כול יכולת הביטוי.
ואומנם בשפע שלו ובמתקניו, לא היה בניין שיעלה עליו .
הוא היה סגור כולו בתוך חומה גבוהה שלושים אמה, שבמרחקים קצובים היו בו מגדלות נוי והיו בו אולמי משתה ענקיים וחדרי שינה למאה אורחים.
ההתקנה הפנימית הייתה למעלה מכוח התיאור.
ריבוי סוגי אבנים.
מינים שהיו בלתי מצויים בכול מדינה אחרת, היו מצויים כאן בשפע.
תקרות נפלאות הן בגלל אורך הקורות שלהן והוד קישוט שטחם.
המון המדורים בצורותיהם שהיו בלי קצבה.
כול אלו היו משופעים ברהיטים, כשרוב החפצים שבכול אחד מהם היו של זהב ושל כסף.
מסביב היו הרבה אולמי-עמודים שהיו פתוחים אחד לתוך השני.
העמודים בכול אחד היו שונים וחצרותיהם הבלתי מקורות (בתקרות) היו מכוסים ירק; היו פרדסים ובהם כול מיני אילנות.
ומשעולים ארוכים חצו אותם ולצדם תעלות עמוקות ובריכות בכול מקום, משותפות בצורות של ברונזה שמהם יצאו מים.

היו הרבה שובכים בשביל יונים ביתיות.
אבל אי אפשר לתאר את הארמון בפרטות וכשמעלים אותו על הזיכרון, דואב הלב כיוון שנזכרים בהרס שגרמה אש הליסטים, שכן לא הרומאים שרפו אותו עד היסוד, אלא הדבר נעשה, כפי שכבר אמרנו, ע"י המורדים שבתוך החומות בפתיחת המרד.
השרפה התחילה באנטוניה ועברה לארמון ופשטה על גגות שלושה המגדלות.

אף על פי שהמקדש היה בנוי על הר חזק, כפי שאמרתי , הרי בקושי הספיק המשטח שברמתו בשביל ההיכל והמזבח.
השטח סביבו היה תלול ומשופע.
אבל המלך שלמה שהקים את ההיכל הקים חומה בצד המזרחי וסטיו יחיד הוקם על הסוללה ובשאר הצדדים היה ההיכל מגולה.
עם זאת בתקופות שלאחר מכן היה העם מרחיב תמיד את הסוללה והחלק המלא של ההר התרחב.
הם פרצו את החומה הצפונית והוסיפו שטח נרחב, כזה שתפס אח"כ היקף המקדש כולו.
ואחרי שהקיפו את ההר בחומות משלושת צדדיו מעיקרו וביצעו בעמל מלאכה יותר ממה שציפו ושעליה עמלו דורות רבים וכן הוציאו כול אוצרות הקודש עם התרומות שנדבו לה' בהמון מכול העולם המיושב, הם בנו חומה סביב הבניינים העליונים והמקדש שלמטה.
זה שביסודותיו היו נמוכים ביותר בנו מעומק של 300 אמה ; ובכמה מקומות-רב מזה.
אבל כול העומק של היסודות אינו גלוי, כי מילאו חלק גדול של העמקים, כי רצו לרומם את סמטאותיה של העיר.
בגושי אבן של ארבעים אמה השתמשו לבניה; כי שפע של מקורות והתלהבות העם הביאו למבצעים שאין לתארם ובכוח הדביקות השלימו תפקיד שאי אפשר היה לשור את סופו.

גם הבניינים העליונים היו ראויים ליסודות כאלו.
כול הסטווים היו למעשה כפולים (=דיופלין) והיו נשענים על עמודים שהיו גבוהים 25 אמה, עשויים מקשה אחת של שיש לבן ביותר והיו מקורים בלוחות ארזים.
הדרם הטבעי והברק שלהם ותיאומם היו חזיון מרהיב עין.
בלי כול יפוי חיצוני לא מעשה צבע ולא מעשה גילוף.
הסטווים היו רחבים שלשים אמה וכול היקפם עם האנטוניה, היה שש אצטדיות; העזרה הפתוחה הייתה מרוצפת מקצה אל קצה בכול מיני אבנים ססגוניות.

ומי שעבר מכאן למקדש השני מצא אותו מוקף סורג של אבן שהיה גבוה שלוש אמות, מעשה ידי אומן.
והוצבו בו ברווחים שווים, לוחות שהודיעו על הלכות טהרה, מהם היו בלשון היוונית ומהן בלשון הרומית, כדי ששום זר לא יכנס אל הקדוש.

שלט שמורה על איסור כניסה לזרים

המקדש השני נקרא קודש.
היו עולים אליו מהראשון ב14 מעלות, השטח למעלה היה מרובע והיה מוקף בחומות משלו.
גבהו החיצוני של זה, אף כי היה ארבעים אמה, היה מוסתר על ידי המדרגות.
הגובה הפנימי היה 24 אמות בלבד; כי הרצפה הייתה בנויה על שטח יותר גבוה.
מבפנים לא היה נראה כולו, כי היה מוסתר ע"י הר.
אחרי 14 המעלות היה שטח של עשר אמות בינהם, עד החומה, כולו מלא.
ומכאן הובילו לשערים מדרגות אחרות בעלי חמש מעלות, מהם היו: שמונה בצפון ובדרום, ארבעה בכול צד ושנים במזרח-בהכרח; מאחר שבחלק זה היה מחולק ע"י חומה , מקום מיוחד לעבודה בשביל הנשים והיה דרוש שער שני.
ולכן נפתח האחד מול השני.
בצדדים האחרים היה שער אחד בדרום ואחד בצפון, שהיו באים מהם אל עזרת נשים; כי נשים לא הותרו ליכנס דרך השערים האחרים ולא ללכת מעבר לקיר המפריד, אף שנכנסו דרך שער שלהן; עזרה זו הייתה פתוחה לעבודה הן לנשי המקום והן לנשים בנות האומה שבאו מהחוץ.

לקצה המערבי של הבית לא היה שער, החומה שמה לא הייתה פרוצה.
הסטווים בין השערים ובצידה הפנימי של החומה, מול לשכת האוצר היו נשענים על עמודים יפים לאין שיעור וגבוהים; סטווים אלו היו יחידיים, אבל חוץ מגדלם לא היו חסרים דבר מאלו שהיו למטה.

תשעה מהשערים היו מצופים כולם זהב וכסף, כשם שהיה אסקופותיהם ומשקופיהם, חוץ מאחד שהיה מחוץ להיכל שהיה של נחושת קורינתי (=שער ניקנור) וערכו היה מרובה לאין שיעור מאלו שהיו מצופים כסף ומוזהבים.

המקדש והשערים בהר הבית

לכול שער היו שתי דלתות וכול אחד היה גבוה שלשים אמה ורחב חמש עשרה אמה.
אבל אחרי המבוא היו מרחיבים והולכים מבפנים והיו להם אכסדראות בשני צדדיהם של שלשים אמה באורך וכן ברוחב, עשויים כמגדלים.
והיו גבוהים יותר מארבעים אמה וכול אחד היה נשען על שני עמודים, שהיקפם היה שנים עשר אמה.

מידותיהם של שאר השערים היו דומות, חוץ מאחד שהיה אחרי השער הקורינתי, זה שהיה נפתח מעזרת נשים במזרח, מול שער ההיכל שהיה גדול יותר, גבוהו היה חמישים אמה ודלתותיו ארבעים אמה וקישטו היה מהודר ביותר, כי היו טעונים לוחות עבים של זהב וכסף.
תשעה שערים אלו צופו ע"י אלכסנדר אבי טיבריוס.
חמש עשרה מעלות היו מוליכות מעזרת נשים ועד השער הגדול.
מעלות אלו היו קצרות יותר מהחמש שהובילו לכול אחד משאר השערים.

אל הקודש עצמו שהיה נתון באמצע היו עולים על גבי שתיים עשרה מעלות.

הגובה והאורך של חזיתו היו שווים, כול אחד היה מאה אמה.
אבל מאחוריו היה מקדש צר יותר בארבעים אמה, כי מלפניו היו לו שתי בליטות, כאילו היו כתפיים, עשרים אמה בכול צד.
השער הראשון היה גבוה שבעים אמה ורחב עשרים וחמש ולא היו לו דלתות, כי היה מסמל את השמים הפתוחים וגישה חופשית.

החזית כולה הייתה מצופה זהב ודרכה היה נראה לצופה מהחוץ המבנה הראשון בכול הדרו ועיניו הוכו בכול הדר הזהב המנצנץ של סביבות השער הפנימי.
אף על פי שהמקדש הפנימי היה מחולק לשני מדורים, היה רק החלק הראשון ניתן להיראות בכול גובהו, שהיה תשעים אמה.
אורכו היה חמישים אמה ורוחבו עשרים.
השער שדרכו היו נכנסים בפנים היה כולו מצופה זהב, כפי שאמרנו, כמו כול הכותל סביב.
יתר על כן, היו לו למעלה אותם גפנים, שמהם היו משתלשלים אשכולות ענבים בקומת איש; והיו לו דלתות של זהב, גבוהים חמישים וחמש אמות ורחבים שש עשרה.

לפני אלו היה תלוי וילון באותו אורך, שהיה עשוי רקמה בבלית בצבעי סגול, בוץ, שני וארגמן שהיה באופן מפליא, ערבוב זה של חומרים לא נעשה בלי כוונה, אלא שימש כתבנית העולם.
כי השני היה רומז על האש; הבוץ היה מרמז על הארץ והארגמן על הים.
משני החומרים האלו היו מרמזים על הצבע, הבוץ והארגמן היו מרמזים על המקור, כי זה היה מגידולי הארץ וזה מגידולי הים.
על הווילון היו מצוירים כול מראה השמיים, חוץ מאותות ומזלות.

אדם שנכנס בפנים נקלע לקומת הקרקע של המקדש.
גבהה היה שישים אמות וארכה כמידה הזאת ורחבה עשרים אמה, אבל האורך של שישים אמה היה אף הוא מחולק לשנים: בחלק הראשון שהיה חלוק בשיעור ארבעים אמה היו נמצאים שלשה הדברים המפליאים ביותר שהיו מפורסמים בין כול הבריות: מנורה, שלחן ומזבח הקטורת.
שבעת הנרות (כז היה מספר הקנים שהיו יוצאים מהמנורה), סמלו את שבעת כוכבי הלכת; ככרות השולחן, שנים עשר במספר, סמלו את גלגל המזלות ואת השנה.
ואילו מזבח הקטורת סימל בשלושה עשר הסממנים של הים ושל הארץ, בין המדבריות ובין המיושבת, שהכול שייך לה' ובשביל ה'.

ההיכל הפנימי, בבית המקדש

החלק הפנימי ביותר של המקדש היה של עשרים אמה.
והיה מובדל מהחוץ אף הוא ע"י וילון.
בו לא נמצא שום דבר כלל.
היה אסור בביאה, אסור בנגיעה ואסור בראייה על הכול והיה נקרא קודש הקודשים.

בצדדי המקדש התחתון היו לשכות מרובות, בשלוש קומות, שהיו מחוברים זה עם זה; היו באים לשם דרך מבואות מכול צד של השער.
החלקים העליונים היו חסרים לשכות מעין אלו והיו צרים יותר לפי היחס, אבל גבוהים יותר במידת ארבעים אמה ופשוטים יותר מהחלק התחתון.
עם שישים האמות מקומת הקרקע, היה כול הגובה מאה אמות.

מבחוץ לא היה הבניין חסר דבר שיש בו כדי להכות בתדהמה את הנפש ואת העין.
הוא היה מצופה מכול הצדדים סביב בלוחות כבדים של זהב ומיד כשעלתה החמה היו משלחים אור משולהב כזה, שכול אדם שהיה מאמץ עיניו להסתכל בו היה נאלץ להסב את עיניו כאלו היה אור של קרני החמה.
לעיני זרים שבאו מרחוק היה נדמה כהר מלא שלג, כי כול דבר שלא היה מוזהב היה לבן מאין כמותו.
מראשו היו בולטים שכבות של זהב חדות, כדי למנוע את העופות מלנוח שם ולזהם את הגג.
כמה מאבני המקדש היו בארבעים וארבע אמות בארכן, חמש אמות גובהן ורוחבן שש.

לפני המקדש עמד מזבח, גבהו חמשה עשר אמה, שילחו ברוחבו וארכו כאחד היה חמישים אמה, הוא היה בנוי בצורת ריבוע ובזוויותיו היו בליטות בצורת קרניים והיו עולים אליו מהדרום דרך כבש משופע כול שהו.
הוא נבנה בלי ברזל ומעולם לא נגע בו שום ברזל.
סורג נמוך עשוי אבנים, נאה ומלא חן היה מקיף את המקדש ואת המזבח, כאמה בגובה והיה מבדיל בין העם שבחוץ לבין הכוהנים.

כול העיר הייתה סגורה בפני זבים ומצורעים והמקדש בפני נשים בשעת וסתן ואפילו אם הללו יצאו מכלל טומאה, לא היו רשאים לעבור את הגבול שהזכרנו לעיל.
אנשים שלא היו טהורים לגמרי היו מנועים מלהיכנס לעזרה הפנימית.
שם לא היו רשאים להיכנס גם כוהנים המטהרים עצמם (=טבולי יום).

כול אלו שהיו מזרע כהונה אלא שנפסלו לעבודה בגלל מום מכול מום והיו מקבלים את המתנות שהיו זכאים להם על ייחוסם.
אבל היו לבושים בגדי הדיוט.
כי רק כהן העובד עבודה היה לובש בגדי כהונה.

הכוהנים שלא היה בהם מום היו עולים אל המזבח ואל ההיכל כשהם מלובשים בבגדי בוץ.
הם היו מופרשים לחלוטין ממשקה שאינו ממוזג, מחמת מורא הדין, כדי שלא יעברו עבירה בשעת עבודה.

הכוהן הגדול היה עולה עמם, לא תמיד, אלא בשבתות ובראשי חודשים ובכול מועד של האבות, או בעצרת כול העדה שנערכה כול שנה.
כשהיה עובד עבודה היה לובש מכנסים שהיה מכסה את שוקיו על החלציים; ובפנים לבש בגד פנימי של שש ומעליו מעיל תכלת שהיה מגיע עד הרגליים, מלא ומצויץ ומהציציות היו משתלשלים פעמונים של זהב ורימונים לסירוגין.
הפעמונים היו מסמלים רעמים והרימונים-ברקים.

האבנט המרקם, שהיה מחבר את הבגד הזה לחזה היה מורכב מחמישה פסים ססגוניים: זהב, ארגמן, שני, שש מובחר ותכלת, שבהם היו שזורים גם הווילונות של ההיכל, כפי שאמרנו.
גם האפוד היה עשוי מחומרים כאלו, אבל רובו היה מזהב.
היה לו צורה של מגן מותאם, הוא היה פרוף ע"י שתי מכבנות (=כתפות) של זהב, שהיו קבועות בהן אבני "סרדוניכס" (=אבן ספיר) גדולים מאוד ויפים.
שבהם היו חרותים שמותיהם של אלו שעל שמם היו נקראים שבטי ישראל, לצד השני היו קבועים עוד שנים עשר אבנים בארבעה טורים, שכול אחד מהם היה של שלשה, שלשה: סרדיוס, טופצוס, איזמרגד, אנטראקס, יספיס, ספיר, אחאטס, אמאטיטוס ליגוריון, אוניכס, ברילוס, כריסוליטוס; על כול אחד היה שוב חרות אחד מראשי שבטי ישראל.

על כול אחד היה שוב חרוט אחד מראשי שבטי ישראל.
ראשו היה מכוסה ב"טיארט" של בוץ מובחר, עטור תכלת, סביבו היה כתר אחד של זהב, שעליו היו גלופות ארבע אותיות הקדושות.
הללו ארבעה עיצורים הם.
בגדים אלו לא היה לובש הכוהן הגדול בזמנים רגילים, כי אז היה מעלה עליו בגדים אחרים, פשוטים יותר ורק בבואו אל הקודש פנימה; שם היה נכנס לבדו פעם אחת בשנה, ביום שבו נוהגים הכול לצום לכבוד ה'.
על העיר ועל המקדש ועל המנהגים והחוקים הנוגעים להם אדבר להלן בדקדקנות יתר; כי על אודות אלו יש לדבר לא מעט.

מבצר אנטוניה היה נתון בזווית של שני הסטווים של המקדש הראשון (או של העזרה הראשונה של המקדש), זה שהיה נשקף כלפי מערב וזה שהיה כלפי צפון.
הוא היה בנוי על גבי סלע גבוהה חמישים אמה ותלול מכול הצדדים.
מעשה ידיו של הורדוס המלך, שהיה מפגין באופן הטוב ביותר גדולתו שמלידה.
כי בראש ובראשונה, הסלע היה מצופה מקרקעיתו ולמעלה, באבנים מפולמות (=אבנים הנמצאים במערות שמים נובעים מהן תמיד) וחלקות, הן בשבילי נוי והן כדי להכשיל כול אדם שינסה לעלות או לרדת דרכם.
ולא עוד אלא לפני גוף הבניין הייתה חומה גבוהה שלש אמות; ולפנים ממנה התנשא מגדל אנטוניה בכול הדר גאונו לגובה של ארבעים אמה.

בפנים היו לו השטח והסידורים של הארמון, כי היה מחולק למדורים מכול הצורות ולכול הייעודים, בהם אכסדראות, בתי מרחץ וחצרות רחבות בשביל הצבא; וכך נדמה היה כעיר, על שום רוב שימושיו ועל שום הדרו היה נראה כארמון.

מראה כול צורתו היה של מגדל, עם שאר המגדלים על כול אחת מארבע הפינות.
שלשה מבין המגדלים האלה היו גבוהים כול אחד חמישים אמה וזה שהיה בקרן דרומית מזרחית היה גבוה שבעים אמה וכך ניתן להשקיף ממנו על כול המקדש.

במקום שמבצר האנטוניה התאחד עם הסטווים של המקדש היו מדרגות שהיו מוליכות אל שני הסטווים האלו ודרכם ירדו אנשי המשמר, כי קוהורטה (=יחידה שמונה 480 חיילים) רומאית הייתה מבוצרת שם תדיר ובימי מועד היו תופסים עמדות כשהם מזוינים סביב הסטווים, כדי לשים עין על ההמון ולשמור מפני כול תנועה של מרד.

כי אם המקדש היה שוכן מעל העיר כמו מבצר, הייתה אנטוניה חולשת על המקדש ושוכני העמדה היו שולטים על שלשתם; לעיר העליונה היה מבצר שלה, ארמונו של הורדוס.
הר ביצתא היה מובדל מהאנטוניה, כפי שאמרתי ובהיותו הגבוה מכולם, נגעו בנייניו המתנשאים שם בחלק של העיר החדשה והיה היחיד מצד צפון שהאפיל על המקדש.

ומאחר שאני עתיד לדבר על העיר ועל חומותיה בדקדקנות יתר, די עכשיו בזה שאמרתי.

- יוספוס פלאביוס, מלחמות היהודים ה', ה'.

טיטוס מוחה בפני חייליו על ההפסד

הוא מחה ואמר: "היהודים האלו שהיאוש הוא מנהיגם היחיד, עושים כול דבר במחשבה תחילה ומתוך התבוננות, מלכודותיהם ומארביהם מתוכננים יפה, יפה והמזל מאיר פנים לתוכניותיהם מכיון שהם נשמעים והם דואגים ומסורים זה לזה.

ואילו הרומאים, מפני הסדר הטוב ומתוך שהם מצייתים לפיקוד שלהם, היו מוצאים תמיד שאפילו המזל משועבד להם.

ואילו עכשיו באו לכלל מפלה על ידי התנהגות הפוכה מהקצה אל הקצה ונוצחו ע"י יצר הלחימה שאינו יודע רסן ולמרבה העלבון כי לחמו בלי כול מפקד בשעה שהקיסר שרוי בתוכם!

על זה יקוננו מרה חוקי הצבא ויותר מזה יקונן אבא כשישמע על מכה זו; כשיראה שהוא, שקיבה זרקה בו במלחמות, לא נתקל מעולם בסכנה כזאת.

החוקים מענישים עונש מוות על עבירה הקלה ביותר של משמעת ואילו כאן ראו כוח שלם הזונח את השורות!

אמנם הרפתקנות פזיזה זו תלמד לקח, כי בין הרומאים, אפילו ניצחון בלי פקודה-לכלימה ייחשב."

-מלחמות היהודים ה', ג'

הקרב על גמלא

יוסף בן מתתיהו, מיד עם מינויו למפקד הגליל במרד של היהודים, כנגד הרומאים, בשנת 66 לספירה, הורה לבצר את העיר גמלא כמעוז הראשי בגולן.
בספרו "חיי יוסף" מספר יוסף בן מתיתיהו שתושבי העיר בקשו ממנו לבצר את העיר והוא אכן השתתף בבניית החומה.

"ואנשי גמלא שלחו אלי לבקש צבא ובנאים להקים קירות עירם ולא השבתי ריקם כל בקשותיהם"

   –חיי יוסף 37

איור של העיר גמלא, בעקבות סקר של שמריה גוטמן

חומת העיר על פי הממצאים הארכאולוגיים, היוותה הפתעה בחפירות הארכיאולוגיות.
מתברר שהעיר גמלא לא הייתה מבוצרת עד למרד הגדול, מלבד המגדל העגול בגמלא, שהממצאים וסגנון הבנייה שלו, מתארכים אותו לתקופתו של אלכסנדר ינאי.

החומה נבנתה ללא יסודות איתנים, בנויה לא בקו ישר, פעם היא עבה, פעם היא דקה ופעם הוא בזיגזג.
 זו בנייה של טלאי על טלאי.
ישנם חדרים על החומה, שמולאו באבנים בצורה מהירה, ישנם קירות של מבנים שעובו..
החומה נבנתה בצורה של מערום אבנים שסתם את המרווחים בין המבנים שהוו את חומת ההגנה.

"את העיר הזאת, שהייתה קשה ללכידה מחמת טיבעה-הקיף יוסף בחומות וחיזקה יותר ע"י חומות ומנהרות"
– מלחמות היהודים ד',א'

יוסף בן מתתיהו, מתאר את הטופוגרפיה של העיר התלויה על צלע הר תלול ואליה מוביל שביל אחד.
המצב כיום לא השתנה.

"שיפוע מחוספס יורד מהר גבוהה ובאמצעיתו מזדקרת רמה משוכה כדבשת. שיפועו של המדרון שווה באורכו בצד ירידתו כמו בעלייתו וכך דומה צורתו לזו של גמלא ומכאן שמו, אלא שבני העיר אינם טורחים להתיז ההברה.
בצדדיו ופניו הוא מופסק ע"י בקעות שאי אפשר לגשת אליהם. בחלקו התחתון בכתף, שממנו מתרחק ההר, מתמעט קושי השטח, אבל יושביה התקינו בו חפירות וע"י כך נעשה גם הוא קשה גישה.הבתים נבנו על צלע התלול ממש והם דבוקים זה בזה הצורה מדהימה, בית אחד על גבי חברו והעיר דומה כאילו היא תלויה ועומדת באוויר וכאילו עומדת ליפול מלוא קומתה על גבי עצמה, העיר פנתה כלפי דרום והתרוממה לשיא עצום ויצרה מצודה: שיפוע תלול שאינו מוקף חומות היה משתפע ויורד לתוך גיא עמוק שאין כמותו. מעיין היה בתוך החומות, בגבול הקיצוני של העיר."- מלחמות היהודים ד', א'

העיר בנויה על גבעה דמוית דבשת של גמל ומכאן שמה. 
היא בנויה על גבעה המוקפת מדרונות תלולים משלושה עבריה

העיר גמלא

בגלל מבנה הטופוגרפי של העיר לא היה צורך בלוחמים מיומנים שיגנו על העיר ולכן כשאספסיינוס מגיע עם צבאו לגמלא, לאחר כיבוש העיר מגדל שליד טבריה, מרבית היהודים שמתרכזים בגמלא, הם שאריות הפלטה מהערים בגליל, שנפלו בידי הרומאים לאחר כיבושם.

בממצא הארכאולוגי, בשטח בית הכנסת, נמצאו כמות רבה של כלים וקנקנים שמאפיינת אוכלוסייה של פליטים שהתיישבה בגמלא, שבימים כתיקונם, לא מצפים למצאם בשטח בית הכנסת.
כלומר התושבים פתחו את מבני הציבור לישיבת הפליטים כפי שנהוג גם כיום כשפליטי מלחמה מגיעים לעיר מאזור מוכה אסון.

"אף על פי שתושבי העיר היו מעודדים בגלל מצבה הטבעי של העיר, יותר מאשר בני יודפת-היו כנגד זה ממועטים הימנה בלוחמים. הם שמו מבטחם בשטח ולא הכניסו לוחמים. ובאמת הייתה העיר מלאה וגדושה אנשים שנמלטו אליה על שום חוסנה " 

– מלחמות היהודים ד', א'

עוד קודם בואו של אספסיינוס לגמלא, אגריפס השני, ניהל מצור במשך שבעה חודשים על גמלא, עם צבא של שכירים ונוכרים וטרנים מסוסיתא וסקיתופוליס. בלי מידע מוקדם על מערכת המבצרים והביצורים.

" בתחילת המרד הביא אגריפס לסוגן ולסלובקיה הסכם ערובות בטחון, אבל גמלא לא נכנעה כי סמכה עצמה, יותר מאשר יודפת, על קושי השטח שלה."
" ומשום כך עמדה שבעה חודשים בפני הכוח ששלח קודם לכן אגריפס, כדי לצור עליה"
– מלחמות היהודים ד, א'

אנו יודעים מעדותו של יוסף בן מתיתיהו, שאגריפס השני כמעט נפגע בגמלא  והוא כמובן לא הצליח לכובשה.

"בשעת מעשה ניגש אגריפס המלך אל החומות וניסה לדבר עם המגנים שהיו למעלה ממנו הודות כניעה. הוא נפגע במרפקו הימני באבן שהוטלה ע"י אבן שהוטלה ע"י אחד הקלעים. מיד הקיפו אותו חיילותיו."

           -מלחמות היהודים ד, א'


אספסיינוס מגיע עם צבאו לגמלא בתאריך ג' בתישרי תתכ"ח (= 31/8/68), ביום שישי בשבוע והחנה את צבאו באמתוס מול טבריה (=חמה).

" ונקרא על שם מעיין מים חמים הנמצא בעיר והוא בעל סגולות מרפא"

          -מלחמות היהודים ד', א'

אספסיינוס הקיף את העיר משלושת עבריו עם שלושה לגיונות.
הוא הקים סוללות עפר מול כתף ההר, מול החלק המזרחי של הרכס, מול המגדל הגבוהה שבעיר.
מעליו ישב הלגיון ה-15 ואילו הלגיון החמישי ישב מול מרכז העיר, מצד מזרח.
הלגיון העשירי הועסק בסתימת החפירות והגאיות.

הארכיאולוג אורי רפפורט טוען שיוספוס פלאביוס כלל לא היה נוכח בגמלא, אך ד"ר דני שיאון, חולק עליו כיוון שלדעתו הממצא הארכאולוגי בשטח משלים את תיאורו של יוספוס פלאביוס בצורה מוחלטת.

החוקר העיקרי של גמלא הוא שמריה גוטמן.
כמעט כול הממצא הארכאולוגי של הקרבות על גמלא, מרוכז בשני צדי החומה של גמלא, לרוחב 40מ'- 50מ'.

הרצאתו של ד"ר דני שיאון, על החפירות הארכאולוגיות בגמלא

בספרו של יוסף בן מתיתיהו הוא מספר כי הקרב של הרומאים לכיבוש גמלא החל כשמשלושה כיוונים הגיחו הרומאים עם שלושה אילי נגיחה.
אין משתמע מכך שהחומה נפרצה בפועל משלושה כיוונים, ועל פי הממצא הארכיאולוגי ישנה עדות לפריצה אחת ועיקרית בחומה, מתחת לבית הכנסת, בקיר של מבנה שנוסף לו עיבוי.
עובי החומה באזור הפריצה, הוא הדק ביותר בכול החומה שהקיפה את גמלא של כ-6מ' , מתחת לפריצה עובייה של החומה 4כ-מ' ואילו בפריצה עצמה עובי החומה כ-2מ'...
נשאלת השאלה כיצד היו הרומאים מודעים לנקודות התורפה של חומת גמלא?

האימפריה ששלחה כחמש לגיונות לארץ ישראל, על כל ציודם, מערכת כזאת צריכה הייתה להתנהל ולפעול בעזרת מודיעין אסטרטגי ולא רק טקטי.

אמנם גמלא היא מקום שקל לתצפת עליו ולהשיג מל"מ (מודיעין למלחמה) אך הכישלון הראשון הבהיר שזה לא פשוט ומודיעין הוא דבר חשוב. 
גם ברמה הטקטית וגם לטווח ארוך והרומאים לא הקלו ראש בזה.

אחרי יודפת יוסף בן מתתיהו נתון לחסדי הרומאים.
וסביר להניח שהם נותנים לו את חייו תמורת משהו, וזה מודיעין.
ערכו של "אלוף פיקוד צפון" שהכין ובנה את קווי ההגנה של צפון הארץ מול הרומאים, כמו יוסף בן מתיתיהו רב יותר משל כל השבויים שהגיעו מאזורים אחרים כמו טריכיי או גדרה, שלא בטוח שהכירו טוב את גמלא, כמהו, היה חשוב לרומאים בקבלת מידע מודיעיני על גמלא.
לא ידוע לנו על שבויים אחרים שתוגמלו כמוהו על מידע.

זו הסיבה שערכו של יוספוס רב ובתמורה זו טיטוס ואספסיאנוס  משחררים אותו מעבדות ונותנים לו את שמם כנהוג בחוק הרומי, שעבד שמשוחרר, מאמץ את שם משפחתו של האדון ששחרר אותו מעבדות.

יתכן גם שלאחר שגג המבנה הוסר, יכלו הרומאים להבחין, מאחד מהמצוקים שסביב גמלא, בכך שהחומה בנקודה זו מאוד צרה, או שהרומאים חקרו עריק שערק מהעיר גמלא.

בנקודת הפריצה העיקרית, נמצאו מסה אדירה של תחמושת: אבני בליסטראות וראשי חצים (כ300 מכול סוג).

לאורך כול החומה נמצאו כ-1600 חצי ברזל וכאלפיים אבני בליסטראות.
הלחימה נעשתה לאורך החומה מפנים ומבחוץ.
את אבני הבליסטראות סיתתו הבליסטראות במקום ולכן הם היו עשויים מבזלת את חצי הברזל יצרו ביד.
היו גם חצי ברזל גדולים שנורו מקטפולטות.. 

קטפולטה בגמלא- ירה חצי ברזל גדולים

במצדה לא נמצאו כלל ממצאים של חצי ברזל שנורו מקטפולטות וביודפת נמצאו מעט מאוד ממצאים מהסוג הזה.
בסוף כול יום קרב הרומאים והמגנים נהגו לאסוף את החצים לצורך שימוש חוזר בהם וזו הסיבה שאת מרבית החצים מצאו הארכיאולוגים לפני החומה.

היהודים נהגו ללקט את אבני הבליסטראות ואבני גלילה שאתם הדקו את גגות הבתים ואותם יידו בחיילי הרומאים.

החדירה הראשונה לעיר והקרב הייתה לפי חלק מהחוקרים בערב חג הסוכות, ביד' בתשרי תתכ"ט (10/10/68), כאשר החלה שיירת כלי המלחמה הכבדה להסתער על החומה.
המגנים היהודים של גמלא התייצבו בראש החומה והצליחו לעצור את התקדמות הרומאים זמן מה עד שהרומאים הפעילו את מכונות הקלע והבליסטראות.
בשוך הירי, נאלצו אנשי גמלא לנטוש את החומות ולסגת לתוך העיר.
אז הסתערו חיילי הלגיון והבקיעו את החומה באילי ברזל בשלשה מקומות.

דרך פרצות החומה, נשפך הצבא הרומאי: " ועשו פרצות בחומה וזרמו לתוך העיר, לקול גדול של תרועות חצוצרות וצחצוח כלי הנשק וצרחות מלחמה ופתחו בהתנגשות עם אלו שבעיר"

– מלחמות היהודים ד', א'

בתחילה התייצבו היהודים ליד הפרצות ובחירוף נפש ניסו לבלום את החדירה, אך כשהצליחו הרומאים להתקדם לתוך העיר בכוחות מוגברים וידם הייתה על העליונה, נסוגו התושבים ועלו על מדרון העיר העליונה כשהרומאים דולקים אחריהם.

נקודת הפרצה לעיר, ליד בית הכנסת

בעוד שיחידות המחץ הרומאיות, רודפות שיכורי ניצחון אחר היהודים שנסוגו בכיוון הרכס, נכונה להם הפתעה בלתי צפויה...

כשראו היהודים אשר הסתננו בין הבתים, שנבנו על מדרון תלול ובתוך הסמטאות הצרות שהתפתלו על השטח המדורג, כי ניתק הקשר בין רודפיהם לבין הכוחות העיקריים של הפורצים, התאוששו, עצרו בנסיגתם והתחילו להדוף אחורנית את הלגיונרים המתאמצים לעלות בעקבותיהם.

המגנים ניצלו את יתרונם בשטח והתקיפו ממעלה המדרון את הרומאים שפתחו בנסיגה מבוהלת.
אלא שדרכי בריחתם נחסמו ע"י הכוחות הרומאים שהמשיכו לחדור בהמוניהם, דרך הפרצות לרחובות העיר.
השתררה אנדרלמוסיה ובסמטאות התערבבו ראשוני המתקיפים במנוסתם עם הכוחות העיקרים שהתקדמו ממולם, כשהם נתקלים אלו באלו במחסום חי.

בשלב זה אבדו המפקדים את השליטה על חילות הרומאים ובאין ברירה, קפצו ועלו הלגיונרים על גגות הבתים כאשר הגגות התמוטטו תחת כובד משא הבורחים.
כתוצאה מכך התדרדרו עיי המפולת ממדרגה למדרגה וההרס התפשט ברחובות הקרובים לחומה, לכיוון דרום.

כיצד גגות של בתים, שהיו צריכים לעמוד תחת משקל הנשיאה של השלגים שיורדים בחורפים, ברמת הגולן, התמוטטו לפתע, תחת כובד משקלם של הלוחמים הרומאים ?
אחד הסברות היא, שהרומאים לא הבחינו בין הגגות של בתי הקבע, לבין הסכך שכיסה את הסוכות שנבנו ע"י תושבי המקום, לרגל החג וכך הסכך שכיסה את הסוכות קרס עם הלוחמים לתוכו.

בית הכנסת בגמלא

גם אם חלוקות הדעות על כך, אין חילוקי דעות על כך שהקרבות מול גמלא, התנהלו במהלך חגי חודש תשרי, שנת 68, אותם לא ציין יוסף בן מתתיהו בתארו את הקרב על גמלא.

רבים מהחיילים מצאו את מותם תחת ההריסות.
אחרים נפלו מחיצי הקשתים היהודיים, שתפסו עמדות מעליהם.
רק במחיר אבדות כבדות הצליחו הנותרים לפלס לעצמם דרכי בריחה אל מחוץ לעיר .

בבהלת המנוסה נשאר בין אחרוני הנסוגים אספסיינוס, עם קומץ לגיונרים שגוננו עליו עד שנחלץ מהסכנה...

"לבסוף אחרי עמל רב, מצאו הנמלטים את מוצאי העיר ופרצו להם דרך מהעיר.

אספסיינוס שהיה כול הזמן עומד קרוב לחייליו המתענים, הרגיש צער נורא בראותו את העיר מתמוטטת סביב חיילותיו והוא הסיח דעתו מביטחון עצמו והתקדם קימעא קימעא עד שהגיע לחלק הגבוהה ביותר של העיר. שם מצא עצמו שרוי בעיצומה של סכנה כשאין עמו אלא קומץ אנשים; אפילו בנו טיטוס לא היה עמו באותה שעה, כי זה מקרוב נשלח לסוריה אל מוקיינוס"הוא ראה שאין במנוסה ביטחון ואף אין הדבר נאה ובהעלותו על דעתו את חייו הקשים שחי ואת אומץ ליבו שמלידה, ליכד את אנשיו כאדם שנחה עליו הרוח ומגיניהם נצטופפו לכסות את כלי הזין ואת הגופות ועצר את זרם המלחמה שזרם עליו מלמעלה ולא נחרד לא מהמוני האנשים ולא מזרם האבנים, עד שנחלשה ההתקפה, כשאויבים ראו באומץ רוחו דבר עילאי.ועכשיו משהוקל עליו הלחץ, נסוג צעד אחר צעד ולא החזיר את גבו עד שהיה מחוץ לחומות.
רבים היו הרומאים שנפלו בקרבות אלו, ביניהם הדקוריון (=דרגה צבאית) אבוטיוס שהראה אומץ לב רב מאוד וגרם רעה ליהודים יותר מכול איש אחר ולא רק בפעולות שבה נספה, אלא גם קודם לכן ובכול מקום. צנטוריון אחר ששמו גאלוס, שהוא ועשרת אנשיו נותקו במהומה, זחל לתוך אחד הבתים והוא בהיותו סורי כשאר אנשיו, האזין לשיחות דיירי הבית בשעת סעודת הערב שדיברו אודות תוכניות העם בדבר ההתקפה על הרומאים ובדבר הגנת עצמם;בלילה עמד ונפל עליהם והרג את כולם והוא ואנשיו הצילו עצמם בבריחה אל מחנה הרומאים." 

-מלחמות היהודים ד', א'

כך הסתיים הקרב הראשון על גמלא, במפלה ניצחת ובנסיגה מושפלת.
המלחמה נגד המורדים היהודים, החלה בשורה של ניצחונות קלים יחסית ובגמלא הוכו הלגיונרים "הבלתי מנוצחים" ומצביעם המהולל אספסיינוס, נחל את המפלה הראשונה במסע להכנעת הגליל.

יוסף בן מתתיהו מתאר את השלב הזה של המלחמה בחיוניות , בבהירות ובכישרון ספרותי, בו הוא עומד על כול מרכיבי הקרב והן על הסיבות, מבנה העיר, הטופוגרפיה של השטח ותיאורי הביצורים הטבעיים והמלאכותיים שתרמו לכישלון הקרב של הרומאים.

בציור זה מתואר תוצאות הקרב הראשון

לסיכום שלב זה של המלחמה, נציין את הפרצה ההמונית דרך החומה המבוקעת לתוך העיר, את הנסיגה המבוהלת אחרי התקפת הנגד של המגנים היהודים, שבאה במפתיע תוך גרימת אבדות כבדות והרוגים ופצועים ללגיונות המובסים.

"כשראה אספסיינוס את ייאוש חייליו, כי לא ידעו תבוסה מה היא ואף לא אירע עד כה אסון כזה ובעיקר היו מלאים בושה מעצמם על שהניחו את מפקדם לעמוד בדד בתוך הסכנה- ניחם אותם ונמנע מכול רמז על עצמו, כי היה חושש שמא ייראה הדבר שיש בלבו עליהם שמץ גנות. הוא אמר שעליהם לעמוד כגברים בכול פורענות שכולם שווים בה והזכירם שכך טיבם של מלחמה שאין בה ניצחון, שאין עמו שפיכות דמים. כי המזל הוא גלגל חוזר. ככול הכול, הוסיף ואמר: הרגתם רבואות יהודים ואילו אתם פרעתם מס זעיר לאלילה. כשם שסימן רע לו לאדם, אם הוא שמח שמחה יתירה בשעת הצלחתו- כך אין זה ממידת גברים , ליפול בשעת צרה, כי המעבר בשניהם. 

ואיזה חייל טוב , זה שהוא מפוכח כשהשעה משחקת לו כדי שיקבל ברוח טובה את הפורענות, אם יעמוד בפניה. מה שאירע עכשיו, לא אירע מפני חולשת עצמו ולא מפני גבורתם של היהודים, אלא הקרקע הקשה היא שגרמה לניצחון היהודים ולכישלון שלנו. יש לגנות את חשק הלחימה שלכם שלא היה מחושב. כי בשעה שהאויב נסוג לשטח גבוה הייתם צריכים לעצור ברוחכם ולא לגלות עצמכם לסכנות שהיו תלויות על ראשיכם מלמעלה. בהיותכם שליטים על העיר התחתונה הייתם יכולים למשוך אליכם את הבורחים קמעא, קמעא ובמארב, למאבק בטוח על קרקע יציבה. מרוב בהילותכם אחר הניצחון הסחתם את דעתכם מביטחון עצמכם. חוסר זהירות ובהילות שיגעונית הם זרות לנו, הרומאים, שאנו מכלכלים עניינו על פי היגיון וסדר. מדה של ברבריים היא זו ובגללה בעיקר, נוצחו היהודים.. 

עלינו לחזור לגבורתנו העצמית. וצרה זו מוטב שתביא אותנו לידי כעס כשתביא אותנו לידי ייאוש. הנחמה הטובה ביותר יחפש כול אחד בזרוע עוזו, כי בכך תנקמו את נקמת המתים ותענישו את האנשים שהרגו אותם.. 

אני עצמי אהיה שקוד להוביל אתכם ראשון, נגד האויב, בקרב זה וכמוהו בכול קרב אחר ולהיות האחרון בנסיגה." 

–מלחמות היהודים ד', א'

הן הרומאים והן אנשי גמלא, היהודים, הכינו את עצמם לקראת סבב נוסף של לחימה.
היהודים בשלב זה הבינו שניצחונם על הרומאים היה ניצחון פרוס, כיוון שהיתרון של זמן וכסף, היה בידי הרומאים.
המצור המתמשך על תושבי גמלא, החל להראות את אותותיו.
היהודים בגמלא סבלו ממחסור במזון שהידלדל וחלקם בשלב זה של הלחימה, החליטו לנטוש את העיר בניסיון להימלט דרך הוואדיות המחורצים, שם חלקם מצאו את מותם...

ב-כב' בתשרי תתכ"ט 19/10/68, ערב חג שמחת תורה, "שלושה חיילים מהלגיון החמישה עשר התגנבו חרש באשמורת הבוקר והגיעו עד מרגלות מגדל שהיה מזדקר נגדם והתחילו בחשאי לחתור תחתיו. הזקיפים שלמעלה לא הרגישו לא בהתקרבם ולא בבואם כי היה לילה.
החיילים שמנעו כול רעש הזיזו ועקרו חמש אבנים שהיו החזקות ביותר ונרתעו לאחוריהם; ולאחר מכן התמוטט המגדל לפתע ברעש גדול ועמו נפלו הזקיפים שהיו עליו. " 

–מלחמות היהודים ד', א'

המגדל העגול

המגדל העגול , על פי הממצאים הארכאולוגיים, נבנה ללא יסודות, על בסיס סלע גיר פריך, סביב סלע בזלת גדול.
החומה מתייחסת למגדל ולא להפך, עובדה שמוכיחה, שהמגדל היה קיים לפני בניית החומה.

"הזקיפים האחרים נסו בבהלה, רבים שניסו להבקיע להם דרך, נספו בידי הרומאים וביניהם יוסף, שהורה ע"י משהו למוות בשעה שניסה להימלט דרך פרצה בחומה. 

אלו שבעיר העליונה שנבהלו מכול הרעש, התחילו רצים לכאן ולכאן מתוך ייאוש, כאילו התפרץ כול האויב בפנים. ברגע זה מת גם חארס שהיה חולה ומוטל על מיטתו. הרבה סייע הפחד למחלה בקירוב מיתתו. אבל הרומאים שזכרו את מפלתם הראשונה לא נכנסו אלא בעשרים ושלשה לחודש הנזכר לעיל. 

וטיטוס שהופיע עכשיו והיה כועס על המכה שהוכו הרומאים בהעדרו- בחר מאתיים פרשים ועמם כמה מחיל הרגלי ונכנס בחשאי לעיר. השומרים הרגישו בכניסתו והם רצו בצעקות אל הנשק. ומיד נפלה הברה בפנים העיר כי באו. 

מהם שתפסו את ילדיהם וגררו אחריהם את נשותיהם וברחו למעלה לעבר המצודה בצעקות ויללות. והללו שפגע בהם טיטוס נפלו בלי שיור; והללו שנסגרה להם דרך הבריחה שלמעלה, נפלו בחוסר ישעם, בידי המשמרות הרומיים. 

מכול הצדדים בקעו אנקותיהם לאין סוף של ההרוגים והדם שטף בכול העיר והיה זורם ויורד במדרונות. כסיוע נגד אלו שנמלטו למעלה במצודה הביא אספסיינוס את כול הכוח שלו. הפסגה שהייתה מסולעת מכול הצדדים ולא ניתנת לגישה, התנשאה לגובה אין קץ וכולה מוקפת תהומות שהיו משופעים עד למטה וכאן עמדו היהודים נגד מתקיפיהם באבני בליסטראות שונות או באבנים שהיו מדרדרים עליהם ואילו הם עצמם היו מוגנים מפני בליסטראות הרומאים מחמת הגובה; וכדי לאבדם עמד נחשול משמים וטפח על פניהם שהביא עליהם את חצי הרומאים ועצר ועיקם את חצי היהודים. 

ומחמת כוח הסערה לא הייתה לרגליהם עמידה בקצה התהומות ולא היו יכולים לראות כלל את האויבים הבאים. והרומאים טיפסו ועלו ומיד הקיפו והרגו הן אותם שהתגוננו והן אותם שפשטו להם ידיהם. כי בזכרם את אלו שנספו בהתקפה הראשונה גבר זעמם על כולם. ובהיותם מיואשים מהצלה וסגורים מכול הצדדים הפילו המונים עצמם יחד עם נשיהם וילדיהם אל העמק שהיה עמוק מאוד והיה נמצא למטה מהפסגה. ואירע הדבר שזעמם של הרומאים נתגלה כמתון יותר מטירוף עצמם, כי הללו הרגו רק ארבעת אלפים איש ואילו המפילים עצמם למטה היו יותר מחמשת אלפים."

           –מלחמות היהודים ד', א'

כיבוש גמלא הושלם בחג שמחת תורה, ב-כג' בתשרי תתכ"ט 20/10/68
במהומה שהתרחשה בקרב יהודי גמלא, חלקם קפצו אל מותם, מעל גבי המצוקים המחורצים שהקיפו את העיר גמלא, בזכרם מה עתיד לעלות בגורלם, לאחר שהגיעו אליהם הידיעות על הטבח שערך אספסיינוס בתושבי מגדל...

לא כולם נהרגו והיו גם כאלו ששרדו.
מטבע ייחודי שנטבע בגמלא במהלך המרד הגדול, שעליו טבוע המילה "בגמלא", שנמצאו תשעה ממנו: שבעה בגמלא אחד נגנב ע"י שודדי עתיקות ונמכר במסחר הבינלאומי ומטבע נוסף נמצא בסרטבה שמעיד על כך שלפחות אחד מתושבי גמלא, הצליח להימלט מהמצור.

"חוץ משתי נשים לא ניצל שום איש. הללו היו בנות אחותו של פליפוס בן אקימוס, אדם חשוב, שהיה ראש המפקדים של אגריפס המלך. הם ניצלו מפני שהתחבאו בסתר בזמן כיבוש העיר; כי אז לא חסו אפילו על יונקים, אלא היו תופסים הרבה מהם והיו מטילים אותם מהפסגה." 

– מלחמות היהודים ד', א'

ייחודו של הקרב בגמלא, שזו הייתה הפעם הראשונה מאז הקרב במעלה בית חורון, שבו הרומאים נחלו מפלה ניצחת לכוחות היהודים.
יחד עם זאת, לאחר הניצחון של הכוח הרומי, תחת פיקודם של אספסיינוס וטיטוס בנו, על תושבי גמלא, הם הצליח לשבור את רוח הלחימה של התושבים בישובים הסמוכים שהעדיפו להיכנע לרומאים.
היה זה קרב מכריע בכיבוש צפון הארץ.

. סייע בהכנת החומר למאמר: מוטי אפרתי