במהלך המצור על יודפת, מנסה יוסף בן מתיתיהו, אלוף פיקוד הצפון, של המרד הגדול, לברוח מיודפת, לאחר שלדעתו יודפת לא תחזיק מעמד מול הכוח הרומאי.
וכך הוא כותב: " באותה שעה ראיתי שהעיר לא תוכל להחזיק מעמד זמן מרובה ואם אשאר שם, תהיה הצלתנו עניין קשה.התייעצתי עם חשובי העיר על רצוני לברוח." (מלחמות היהודים ג, ז')
תל יודפת
יוסף בן מתיתיהו, נכנע ללחצם של תושבי יודפת ונותר להלחם עם התושבים.
את ייאושו מהסיטואציה, בו הוא נתון, הוא מתאר כך: דבר זה ריפה רצוני העז לעזבם, לפיכך גמרתי אומר להישאר והזדיינתי בייאוש הכלל ואמרתי: "עכשיו הזמן להתחיל כשאין כול תקווה לישועה "
(מלחמות היהודים ג, ז')
"התגוננותה הארוכה והבלתי צפויה של יודפת, העבירה אותם על דעתם.
הוא מצא את העיר קשה לכיבוש, כי מטבע ברייתה- הייתה גם מוקפת חומה כפולה." (מלחמות היהודים ג, ז')
לכן אספסיינוס וצבאו, פונים לכיבוש יפו הגלילית שהייתה קלה לכיבוש
הצבא הרומי ממשיך וכבוש את מחוז השומרונים בתירוץ כי ההתכנסות של השומרונים בהר לתפילה, כמוה כהכרזת מלחמה, אף על פי שבעיר השומרונים, היה נמצא חיל מצב רומאי והייתה שליטה מוחלטת של הרומאים בכול המחוז בו התגוררו השומרונים ובנוסף לכך, הם לא הראו כול סימני התנגדות ולחימה בצבא רומא.
" כי אף על פי שכול שמריה הייתה כבר משומרת ע"י חילות מצב, מכול מקום-בקשר שלהם ובהיערכות שלהם-היה משום חשש. " (מלחמות היהודים ג', ז')
הלחימה של הצבא הרומי במטרות קלות אלו, נועדו, כדי לעלות את מורל החיילים וכדי לממן את הצבא הרומאי תחת פיקודו של אספסיינוס, שמומן ע"י הביזה של שלל המלחמה.
בזמן הזה לא מסופר מה התרחש בעיר יודפת, רק שמיד לאחריו נופל תושב יודפת, בידי הרומאים, שבוגד בעמו ומדווח לאספסיינוס על סודות ההגנה של יודפת.
אספסיינוס מתייחס לעריק בחשדנות, כיוון שכול השבויים שנתפסו לפניו, לא גילו סודות לרומאים, אף שעונו.: " אספסיינוס התייחס בחשד אל העריק, כי הכיר את נאמנות היהודים בינם לבין עצמם ואת אדישותם לעונש.כי קודם לכן עונו כמה שבויים מיודפת שנתפסו-בכול מיני עינויים ואפילו כשנתנסו באש לא גילו לאויב דבר על הנעשה בתוך העיר.וכשנצלבו מתו כשהם מחייכים." (מלחמות היהודים ג, ז')
כאן עולה החשד, כי העריק נשלח ע"י יוסף בן מתיתיהו כדי לנהל משא ומתן על כניעת העיר ועל גורלו וגורל צמרת הפיקוד ביודפת.
" באותו יום עצמו הודיע עריק אחד לאספסיינוס על המספר הפוחת והולך של מגנים שעל החומות ועל חולשתם.מפני שהינו מיוגעים משמירה ממושכת ומקרבות שאין להם הפסק, לא נוכל לעמוד בפני התקפה רבת-עוצמה ע"י תחבולת-עורמה, אם יעשה דבר." (מלחמות היהודים ג, ז)
אספסיינוס, למרות חשדו מחליט להאמין לדברי העריק, בטענה כי גם אם הוא משקר, לא יגרם נזק גדול לחייליו.
אספסיינוס חושב כי מהלך של כיבוש העיר עם עלות השחר, כשהשומרים מנמנמים, הוא סיכון נמוך שניתן לקחת אותו בחשבון לכן הוא שולח את טיטוס, בנו לעמוד בראש הכוח שנכנס לערי בדמדומי הבוקר.
האם היה אספסיינוס מעז לשלוח את בנו ומסכן את חייו ומהמר על מהלך צבאי זה, אילולי חשב אספסיינוס שהבוגד צודק בדיווחו ?
לכיבוש יפו הגלילית והר גריזים, הוא שולח מפקדים משניים ולא את בנו, אספסיינוס.
אספסיינוס, משתדל לאורך כול המרד לא לסכן את בנו בקרבות שיש ספק אם ינחלו הצלחה.
לניסיון הראשון של כיבוש יודפת, אספסיינוס שולח את פלקידוס בראש חייליו : "משראה פלקידוס, שהלוחמים מוסיפים לנוס אל ההרים שבוצרו ע"י יוסף, עלה אל העיר החזקה מכולם, אל יודפת."
(מלחמות היהודים ג, ו')
לכיבוש יפו הגלילית, שולח אספסיינוס את טריינוס ורק לאחר קריסת מערך ההגנה של העיר וכשהכוח המגן מושמד ברובו וכיבוש העיר נראה ודאי, טיטוס נשלח למקום כדי לקטוף את הכבוד של המנצח על כיבוש העיר:
טריינוס שקל בדעתו כי העיר ריקנית מלוחמים, או שאיש מהם לא יעיז ללחום- מחמת פחד והחליט לשמור את כיבוש העיר בשביל המפקד.
הוא שיגר איגרת לאספסיינוס וביקשו לשלוח את בנו טיטוס כדי להשלים את הניצחון. (מלחמות היהודים ג, ז')
למרות זאת, אספסיינוס לא לוקח סיכון, שמא יפגע בנו בקרב וכן הוא שולח עם טיטוס צבא שמונה 500 אלף חיילים .
" המפקד נמלך בדעתו שבוודאי נשאר דבר הזקוק למאמץ והוא שלח יחד עם בנו צבא שהיה בו 500 פרשים ואלף רגלי." (מלחמות היהודים ג, ז')
הר גריזים
לכיבוש מחוז השומרונים והר גריזים, הוא שולח את קרליוס ולא את בנו טיטוס, אף על פי שזו נחשבה למטרה קלה לכיבוש בהרבה מאשר יודפת או יפו:
"לפיכך שלח למקום את קרליוס האיפרכוס של הלגיון החמישי, עם כוח של 600 פרשים ושלושת אלפים חיל רגלים". (מלחמות היהודים ג, ז')
אנו רואים שכיבוש העיר יודפת הייתה עובדה מוגמרת, לאחר שסוכמו המהלכים בין אספסיינוס לבין שליחו של יוסף בן מתתיהו שהחליט לבגוד בעמו ולמסור את העיר לידי אספסיינוס.
ומה עשה יוסף בן מתיתיהו, בשעת כיבוש יודפת, שידע על הכיבוש בעוד מועד ?
"אבל אני התגנבתי בשעת כיבוש יודפת וכמו בעזרת שמים, דרך האויבים וקפצתי לתוך ברכה עמוקה שבצידה האחד, הייתה קשורה למערה רחבה שהייתה מוסתרת." (מלחמות היהודים ג, ח')
הוא לא ברח לבדו , אלא עם קבוצה של ארבעים מנכבדי יודפת, שככול הנראה סיכם עם אספסיינוס, שאותם הוא מעוניין להציל: "שם מצאתי ארבעים מנכבדי יודפת, שהסתתרו שם והייתה לנו צידה מספקת לזמן ארוך" (מלחמות היהודים ג, ח')
איננו יודעים מה עלה בגורל הקבוצה, אם הם באמת החליטו להתאבד במערה, או שאספסיינוס הרג את כולם, שכן חוץ מיוסף בן מתיתיהו ועוד אדם מהקבוצה, כולם מתים ולא נותרה בידינו עדויות נוספות מהמאורע.
"כי מתוקה מהחיים הייתה מחשבתם למות יחד עמי וכאן אירע שאני נשארתי בחיים יחד עם עוד אדם נוסף ניתן לייחס זאת למזל או להשגחת ה'.
ומאחר שהייתי דואג לא להיות נידון ע"י הגורל ואף לא להכתים את ידי, בדם בן ארצי, אם אשאר אחרון-שכנעתי את השני ע"י הבטחה להישאר בחיים." (מלחמות היהודים ג', ח')
יוסף בן מתתיהו מתרץ את כניעתו בפני הרומאים ואי חששו מפניהם, עוד קודם כניעתו, בגלל הבטחה שניתנה לו מפני אחד ממפקדי הצבא הרומאי, שהיה חברו ומקורב אליו, שזה כשלעצמו מעורר חשד:
"חששתי שהם באו להעניש אותי, עד שאספסיינוס שלח שליח שלישי, את הטריבון ניקנור, ידידי הותיק ומכרי.משבא, תיאר הלה בפני את טובם הטבעי של הרומאים, כלפי אלו ששעבדו פעם ויותר משישנאוהו המפקדים- יעריצוני על אומץ ליבי.אין המפקד רוצה להעניש אותי, שכן הוא יכל לעשות כן, אף אם לא אצא משם.
הוא גמר אומר בדעתו, להשאיר בחיים, אדם אמיץ כמוני." (מלחמות היהודים ג', ח')
לאחר כיבוש יודפת בידי הרומאים, הם תופסים את אלוף פיקוד הצפון של המרד, יוסף בן מתתיהו.
יוסף מובא אל אספסיינוס, שבעצה אחת עם בנו טיטוס, מחליט להעניק כבוד לשבוי המיוחס ולעטוף אותו בגלימה ומתנות.
כפי שיוסף בן מתיתיהו בעצמו מספר זאת במילים שלו:
"אחרי שאספסיינוס חקר את העניין הזה ביחידות אצל השבויים ומצא את הדברים נכונים, התחיל להאמין גם בדברים שהיו נוגעים לעצמו .
הוא לא הסיר ממני עדיין את האזיקים ואת השמירה, אבל הוא העניק לי גלימה ומתנות אחרות יקרות ערך והוסיף להתייחס אלי במסירות ונדיבות טיטוס היה שותף עמו ביחס הנדיב הזה." (מלחמות היהודים ג', ח' )
לדברי יוסף בן מתיתיהו, הסיבה לנדיבות זו, היא הנבואה שלו כי אספסיינוס, ירש בעתיד קיסרות רומא.
מיד לאחר מכן, נופל כול הצפון כמו מגדל קלפים ולכן עולה החשד, כפי שמציין זאת ד"ר מיכאל בן ארי במחקרו, כי יוסף בן מתתיהו מסר סודות מלחמה לידי הרומאים.
ד"ר מכאל בן ארי, בהרצאתו באוניברסיטת חיפה
חיזוק לטענה הזו אנו רואים בעת כיבוש העיר טריכיאה, או בשמה העברי- מגדל.
בתחילה מספר יוסף בן מתיתיהו, כי הוא עצמו ביצר את העיר ועל נקודת התורפה של העיר מכיוון הים:
"כי כול המורדים התאספו בטריכיאה, כי שמו מבטחם בחוזק המקום וכן בים שנקרא בפי התושבים בשם גינוסר.עיר זו הייתה שוכנת למרגלות הר, בדומה לטבריה ואני ביצרתי אותה מכול רוחותיה, חוץ מהצד הפונה לים, בחומות חזקות, אם כי פחות חזקות מאלו של טבריה." (מלחמות היהודים ג', י')
טריכיאה = מיגדל
ומיד בהמשך, בסיום הקרבות, היה זה טיטוס שעשה את המהלך הגאוני של איגוף העיר מהצד החלש שלה- הים….
"כשאמר דברים אלו קפץ טיטוס על סוסו והוביל את חייליו למטה, לעבר הים ונכנס ראשון לים ונכנס לעיר ואחריו באו שאר אנשיו." (מלחמות היהודים ג', י')
בכיבוש גמלא, יוסף כותב, כי בגלל היתרונות הטבעיים של ההר, לא היה צורך בלוחמים שיגנו על העיר, שכן ביצוריה בלבד, עומדים בפני עצמם מול כול צבא.
לכן לא נכחו בשעה שאספסיינוס הפנה את כוחותיו לתקיפת העיר גמלא, מגנים.
אנו קוראים כי ההתקפה של הרומאים בהנהגת המצביא אספסיינוס, מתחילה בשלושה כיוונים שונים ובתקיפה הראשונה, החומה מתמוטטת.
ציור , שיחזור של העיר גמלא
"הרומאים הפעילו עכשיו את שלושת אילי הברזל בשלושה מקומות שונים ועשו פירצות בחומה וזרמו לתוך העיר." (מלחמות היהודים ד', א)
גם המצביא אספסיינוס, בגלל שידע שאין בנמצא לוחמים בעיר, לא הטריח עצמו מלהציב מגנים חמושים סביבו, כפי שנהוג היה…
"..והוא הסיח דעתו מביטחון עצמו והתקדם קמעא, קמעא, עד שהגיע לחלק הגבוה ביותר של העיר.
שם מצא עצמו שרוי בעיצומה של סכנה כשאין עימו אלא קומץ של אנשים." (מלחמות היהודים ד,א)
אפילו את בנו טיטוס, שלח אספסיינוס לסוריה, כיוון שלא חשב שיש צורך בו: "אפילו בנו טיטוס לא היה עימו באותה שעה, כי זה מקרוב, נשלח לסוריה אל מוקיינוס." (מלחמות היהודים ד, א')
אחד הממצאים הבולטים בחפירות הנרחבות שהתקיימו בגמלא מ-1976 ועד 1991 בניהולו של הארכאולוג שמריה גוטמן, הייתה נקודת פריצה בולטת, שנעשתה ע"י הצבא הרומאי, באזור הכי צר של חומת העיר, בו העובי של החומה הייתה מאוד צרה.
הפריצה של הליגיונרים בחומה, בדרכם לכיבוש העיר
הארכאולוגים תמהו, כיצד יכלו הרומאים לזהות את נקודת התורפה הזו בביצורי העיר, שכן נראה על פי הממצאים בשטח שאת מרב המאמצים, ריכז אספסיינוס בנקודה זו.
לכן, אין לשלול את האפשרות, כי זו תוצאה של חשיפת סודות המלחמה, שמסר יוסף בן מתתיהו לרומאים, כפי שכבר נאמר במהלך ההכנות למרד בגליל ובגולן, שיוסף בן מתתיהו היה אחראי להם, כי דאג בעצמו לסייע בבניית חומות גמלא.
ד"ר דני שיאון מפרט את עיקר הממצאים הארכיאולוגים
שנמצאו בחפירות העיר גמלא.
"את העיר הזאת , שהיתה קשה ללכידה מחמת טיבעה-הקיף יוסף בחומות וחיזקה יותר על ידי חפירות ומנהרות." (מלחמות היהודים, ד', א')
רואים אנו כי האמת שנגלית בפנינו , הוא של גנרל בכיר בצבא המורדים, שחוצה את הקווים ומוסר את סודות הצבאיים, לאספסיינוס, שמזכה אותו בכבוד מלאכים ובקרבה לחצרו של אספסיינוס, שבהמשך מקנה לו את התואר של שם משפחתו "פלאביוס" , כבוד שלו זכו מתי מעט וכך שונה שמו ל"יוספוס פלאביוס"..
.jpg)
