חפש בבלוג זה

יום שבת, 28 בספטמבר 2013

הפתרון הסופי


היטלר שהעלה את הנאציזם לשלטון בגרמניה שינה את מעמדו ב-2 באוגוסט, שנת 1934, לאחר מות הנשיא הינדנברגר והכריז מיד על הקמת ,הרייך השלישי שיעמוד על מכונו 1,000 שנה" ועל עצמו כ"פירר"- מנהיג לרייך זה.

הרייך הראשון הייתה, הקיסרות הרומית והרייך השני, הייתה קיסרות גרמניה , בהנהגת ביסמארק, שהוקמה ב-1871 .
היטלר ראה בגרמניה הנאצית ממשיכה דרכה של קיסרות רומא וגרמניה של ביסמארק.






כיורשה של האימפריה הרומית היטלר אימץ את האומנות הרומית שכללה את האדריכלות הרומית העתיקה,
תרבות הגוף, שהתבטא בניסיון להראות לעולם את עליונות הגזע הארי של הגרמנים על מדינות אחרות, סמלים רומים, כמו סמל הנשר הרומי, שאומץ ע"י הרומאים ועוד...


גם לרעיונות של השמדת  יהדות העולם, שכונה בהמשך בשם "הפתרון הסופי" בידי הגרמנים, שהתחיל בירי של יחידות האס דה, האַיְינְזַצְגְרוּפֶּן, ישנה אחיזה במקורות בהיסטוריה של דיכוי המרד הגדול של היהודים בידי הרומאים בארץ ישראל, בשנת 67 לספירה.





לאחר הקרב על העיר מגדל, או בשמה הרומי טריכיאה, שלחופה של ימת הכינרת, כינס אספסיינוס, שהיה המפקד העליון של כוחות הלגיון הרומי שלחמו ביהודים , את כול יהודי מגדל (=טריכיאה) שלחמו ברומאים.
אירוע זה התרחש בתאריך השמיני לחודש גורפיאוס (26/09/67), מג' תתכ"ח.

וכך כותב יוספוס פלאביוס, "בספרו מלחמות היהודים": "אחרי הקרב ישב אספסיינוס על כיסא הדין שלו והפריד את האוכלוסייה המקומית לאלו שבאו לשם מהחוץ שלדעתו, הם שעוררו את המרד.
הוא היה נמלך בהגמונים שלו אם נבון הדבר לחונן גם חייהם של אלו. תשובתם של אלו הייתה שמסוכן הדבר לשחררם. כי לאחר שיפטרו אותם, לא יישארו עקורים אלו במנוחה ולא עוד אלא הם יכולים לכפות למרד אותם שאצלם ימצאו מקלט. ברור שאספסיינוס חשב שאנשים אלו אינם ראויים להצלה ושהם ינצלוה כנגד משחריריהם, מיד לכשיצאו מכאן. הוא היה חוכך בדעתו באיזה אופן יפטר מהם. .? אם ימית אותם בו במקום , עלול חלק מהתושבים במקום לחזור ולאחוז בנשק, שהרי הם לא יסבלו דבר זה, טבחתם של המונים רבים שביקשו ממנו חנינה. וכנגד זה אין הוא רשאי להביא עצמו לידי שחרורם ולאחר מכן, כשיתנו להם הבטחתו, יתנפל עליהם. לבסוף ניצחו חבריו של אספסיינוס , לאחר שאמרו לו כי כלפי היהודים לא שייך מעשה רשע ומלבד זה, נוח לבחור בתועלת מאשר במוסר, אם כי אפשר בשתיהן. לפיכך העניק לשבויים אלו חנינה בלשון המשתמעת לשתי פנים, אבל נתן להם רשות לעזוב את העיר רק בדרך אחת, זו המוליכה לטבריה." (מלחמות היהודים, ג, י )


העיר טריכאה (מיגדל)


גם הנאצים כמו הלגיונות הרומאים, פעלו ב-1941, בסיוע האיינזצגרופן , עם פלישת הצבא הגרמני לברית המועצות (מבצע ברברוסה), לריכוז היהודים בגטאות וחיסולם.
הם עברו ביישובים שנכבשו מידי הרוסים וריכזו המוני יהודים במרכז היישוב, בטענה כי הם מועברים ליישוב אחר או נלקחים לעבודה בכפייה.
משם הובלו היהודים ברגל לאזור מרוחק מהיישוב והומתו בירי אל בורות ואל מחפורות שהוכנו מראש.



בהמשך מתאר יוספוס פלאביוס, שהיה באותו זמן שבוי בידי אספסייאנו והיה עד להתרחשויות אלו, את השתלשלות הדברים : " ובהיותם מאמינים מהר בזה שליבם חפץ, יצאו ללא כול דאגה והיו נושאים את חפציהם בגלוי והיו הולכים בדרך שנקבע להם. הרומאים הושיבו חיילים בכול הדרך לטבריה כדי למנוע כול סטייה ממנו וכשהגיעו-סגרו אותם בתוך העיר. כשבא לשם אספסיינוס, ציווה להעמיד את כולם באיצטדיון. הוא נתן הוראות להוציא להורג את הזקנים ואת אלו שאינם מוכשרים לעבודה שמספרם הגיע ל1200. מבין הצעירים בחר 6,000 שהיו החזקים ביותר ושלח אותם אל נירון, לאיסטמוס ואת שאר העם שמספרם 30,400, הוא מכר לעבדים ." (מלחמות היהודים, ג,י)
הירי הישיר של הנשי יחידות ה אַיְינְזַצְגְרוּפֶּן ביהודים, גרם לנזק פסיכולוגי ליורים (בעיות כמו סדיזם, מחלות נפש ודיכאונות החלו להיות נפוצות אצל החיילים), למרות ריכוך הבעיה על ידי יצירת דה-הומניזציה של הנטבחים, ושיכוך ההשפעה על היורים בכך שהומלץ להם להשתכר לפני הירי.





גם יוספוס פלאביוס בהמשך, מספר כי לטיטוס הייתה בעיה עם חייליו לאחר הטבח שערכו ביהודי מגדל (=טריכיאה) ובהמשך בגמלא.
וכשפנו לכיבוש העיר גוש חלב, כותב יוספוס פלאביוס: " וכשטיטוס התקרב לגוש חלב עם פרשיו, היה יכול לכבשה בנקל בהתקפה, אבל הוא חשש שהחיילים יערכו טבח בעם בלי הבחנה, כי נפשו שבעה כבר רצח והיה חס על מרבית החפים מפשע שיספו יחד עם האשמים ולכן היה נוח לו שהעיר תימסר ע"י כניעה." (מלחמות היהודים, ד, ב )


שלט שמצביע על מיקומה של העיר מגדל (=טריכיאה)


בטבח של הלגיונות הרומאים, ביהודי מגדל (=טריכיאה), נרצחו 1200 יהודים: זקנים, נשים וטף.
בידי כוחות הגרמנים, האְינְזַצְגְרוּפֶּן נרצחו כמיליון וחצי יהודים.

ההבדל במספר היהודים שנרצחו בידי הלגיון הרומי, לעומת מספר היהודים שנרצחו בידי יחידות האיְינְזַצְגְרוּפֶּן, נובע מהטכנולוגיה של מכונות הירי ומשאיות גז, שעמדו לרשות הרוצחים הגרמנים, שלא היה מצוי בידי הלגיונות הרומאים שהסתפק בחרבות, כידונים וחצים, כדי לרצוח את קורבנותיו.

יש לזכור שערב המרד הגדול, מנו היהודים שחיו בתוך האימפריה הרומית כ-10 מיליון נפש ומתוך אוכלוסיית העולם, שמנתה כ-100 מיליון נפש, 10% מהם היו יהודים.
ערב מלחמת העולם השנייה חיו בעולם כ-16.5 מיליון יהודים.





למרות הטבח שהתרחש ביהודי מגדל (=טריכאה), עד היום העיר מגדל לא נחפרה כלל ע"י ארכאולוגים מלבד מבנה אחד או שניים ומקומה וגורל אנשיה נשכח מההיסטוריה היהודית.

מלבד שלט קטן שניצב על אם הדרך, בצד הכביש בדרך לעיר טבריה, שבספק אם הישראלים, יודעים לשם מה הוצב שם, אין שום סימן שיצביע על הטבח הנורא שהתרחש בטבריה לפני 1946 שנים.

ניכר כי הגרמנים לפחות, הכירו היטב את ההיסטוריה היהודית וידעו מהיכן לשאוב את הרעיונות  השטניים שלהם....

יום חמישי, 26 בספטמבר 2013

יוסף בן מתתיהו מגלה סודות צבאיים למצביא הרומי, אספסיינוס

במהלך המצור על יודפת, מנסה יוסף בן מתיתיהו, אלוף פיקוד הצפון, של המרד הגדול, לברוח מיודפת, לאחר שלדעתו  יודפת לא תחזיק מעמד מול הכוח הרומאי.
וכך הוא כותב:באותה שעה ראיתי שהעיר לא תוכל להחזיק מעמד זמן מרובה ואם אשאר שם, תהיה הצלתנו עניין קשה.התייעצתי עם חשובי העיר על רצוני לברוח." (מלחמות היהודים ג, ז')
תל יודפת

 יוסף בן מתיתיהו, נכנע ללחצם של תושבי יודפת ונותר להלחם עם התושבים.
את ייאושו מהסיטואציה, בו הוא נתון, הוא מתאר כך: דבר זה ריפה רצוני העז לעזבם, לפיכך גמרתי אומר להישאר והזדיינתי בייאוש הכלל ואמרתי: "עכשיו הזמן להתחיל כשאין כול תקווה לישועה " 
(מלחמות היהודים ג, ז')


"התגוננותה הארוכה והבלתי צפויה של יודפת, העבירה אותם על דעתם.
הוא מצא את העיר קשה לכיבוש, כי מטבע ברייתה- הייתה גם מוקפת חומה כפולה." (מלחמות היהודים ג, ז')
 לכן אספסיינוס וצבאו, פונים לכיבוש יפו הגלילית שהייתה קלה לכיבוש
 הצבא הרומי ממשיך וכבוש את מחוז השומרונים  בתירוץ כי ההתכנסות של השומרונים בהר לתפילה, כמוה כהכרזת מלחמה, אף על פי שבעיר השומרונים, היה נמצא חיל מצב רומאי והייתה שליטה מוחלטת של הרומאים בכול המחוז בו התגוררו השומרונים ובנוסף לכך, הם לא הראו כול סימני התנגדות ולחימה בצבא רומא.
 " כי אף על פי שכול שמריה הייתה כבר משומרת ע"י חילות מצב, מכול מקום-בקשר שלהם ובהיערכות שלהם-היה משום חשש. "  (מלחמות היהודים ג', ז')
 הלחימה של הצבא הרומי במטרות קלות אלו, נועדו, כדי לעלות את מורל החיילים וכדי לממן את הצבא הרומאי תחת פיקודו של אספסיינוס, שמומן ע"י הביזה של שלל המלחמה.
 בזמן הזה לא מסופר מה התרחש בעיר יודפת, רק שמיד לאחריו נופל תושב יודפת, בידי הרומאים, שבוגד בעמו ומדווח לאספסיינוס על סודות ההגנה של יודפת.
אספסיינוס מתייחס לעריק בחשדנות, כיוון שכול השבויים שנתפסו לפניו, לא גילו סודות לרומאים, אף שעונו.: אספסיינוס התייחס בחשד אל העריק, כי הכיר את נאמנות היהודים בינם לבין עצמם ואת אדישותם לעונש.כי קודם לכן עונו כמה שבויים מיודפת שנתפסו-בכול מיני עינויים ואפילו כשנתנסו באש לא גילו לאויב דבר על הנעשה בתוך העיר.וכשנצלבו מתו כשהם מחייכים.(מלחמות היהודים ג, ז')
כאן עולה החשד, כי העריק נשלח ע"י יוסף בן מתיתיהו כדי לנהל משא ומתן על כניעת העיר ועל גורלו וגורל צמרת  הפיקוד ביודפת.
באותו יום עצמו הודיע עריק אחד לאספסיינוס על המספר הפוחת והולך של מגנים שעל החומות ועל חולשתם.מפני שהינו מיוגעים משמירה ממושכת ומקרבות שאין להם הפסק, לא נוכל לעמוד בפני התקפה רבת-עוצמה ע"י תחבולת-עורמה, אם יעשה דבר." (מלחמות היהודים ג, ז)
 אספסיינוס, למרות חשדו מחליט להאמין לדברי העריק, בטענה כי גם אם הוא משקר, לא יגרם נזק גדול לחייליו.
אספסיינוס חושב כי מהלך של כיבוש העיר עם עלות השחר, כשהשומרים מנמנמים, הוא סיכון נמוך שניתן לקחת אותו בחשבון לכן הוא שולח את טיטוס, בנו לעמוד בראש הכוח שנכנס לערי בדמדומי הבוקר.
 האם היה אספסיינוס מעז לשלוח את בנו ומסכן את חייו ומהמר על מהלך צבאי זה, אילולי חשב אספסיינוס שהבוגד צודק בדיווחו ?
לכיבוש יפו הגלילית והר גריזים, הוא שולח מפקדים משניים ולא את בנו, אספסיינוס.
אספסיינוס, משתדל לאורך כול המרד לא לסכן את בנו בקרבות שיש ספק אם ינחלו הצלחה.
 לניסיון הראשון של כיבוש יודפת, אספסיינוס שולח את  פלקידוס בראש חייליו : "משראה פלקידוס, שהלוחמים מוסיפים לנוס אל ההרים שבוצרו ע"י יוסף, עלה אל העיר החזקה מכולם, אל יודפת." 
(מלחמות היהודים ג, ו')
 לכיבוש יפו הגלילית, שולח אספסיינוס את טריינוס ורק לאחר קריסת מערך ההגנה של העיר וכשהכוח המגן מושמד ברובו וכיבוש העיר נראה ודאי, טיטוס נשלח למקום כדי לקטוף את הכבוד של המנצח על כיבוש העיר:
טריינוס שקל בדעתו כי העיר ריקנית מלוחמים, או שאיש מהם לא יעיז ללחום- מחמת פחד והחליט לשמור את כיבוש העיר בשביל המפקד.
הוא שיגר איגרת לאספסיינוס וביקשו לשלוח את בנו טיטוס כדי להשלים את הניצחון. (מלחמות היהודים ג, ז')
 למרות זאת, אספסיינוס לא לוקח סיכון, שמא יפגע בנו בקרב וכן הוא שולח עם טיטוס צבא שמונה 500 אלף חיילים .
המפקד נמלך בדעתו שבוודאי נשאר דבר הזקוק למאמץ והוא שלח יחד עם בנו צבא שהיה בו 500 פרשים ואלף רגלי." (מלחמות היהודים ג, ז')
הר גריזים

לכיבוש מחוז השומרונים והר גריזים, הוא שולח את  קרליוס ולא את בנו טיטוס, אף על פי שזו נחשבה למטרה קלה לכיבוש בהרבה מאשר יודפת או יפו:
"לפיכך שלח למקום את קרליוס האיפרכוס של הלגיון החמישי, עם כוח של 600 פרשים ושלושת אלפים חיל רגלים". (מלחמות היהודים ג, ז')
אנו רואים שכיבוש העיר יודפת הייתה עובדה מוגמרת, לאחר שסוכמו המהלכים בין אספסיינוס לבין שליחו של יוסף בן מתתיהו שהחליט לבגוד בעמו ולמסור את העיר לידי אספסיינוס.
ומה עשה יוסף בן מתיתיהו, בשעת כיבוש יודפת, שידע על הכיבוש בעוד מועד ?
"אבל אני התגנבתי בשעת כיבוש יודפת וכמו בעזרת שמים, דרך האויבים וקפצתי לתוך ברכה עמוקה שבצידה האחד, הייתה קשורה למערה רחבה שהייתה מוסתרת." (מלחמות היהודים ג, ח')
הוא לא ברח לבדו , אלא עם קבוצה של ארבעים מנכבדי יודפת, שככול הנראה סיכם עם אספסיינוס, שאותם הוא מעוניין להציל: "שם מצאתי ארבעים מנכבדי יודפת, שהסתתרו שם והייתה לנו צידה מספקת לזמן ארוך" (מלחמות היהודים ג, ח')
איננו יודעים מה עלה בגורל הקבוצה, אם הם באמת החליטו להתאבד במערה, או שאספסיינוס הרג את כולם, שכן חוץ מיוסף בן מתיתיהו ועוד אדם מהקבוצה, כולם מתים ולא נותרה בידינו עדויות נוספות  מהמאורע.
"כי מתוקה מהחיים הייתה מחשבתם למות יחד עמי וכאן אירע שאני נשארתי בחיים יחד עם עוד אדם נוסף ניתן לייחס זאת למזל או להשגחת ה'.
ומאחר שהייתי דואג לא להיות נידון ע"י הגורל ואף לא להכתים את ידי, בדם בן ארצי, אם אשאר אחרון-שכנעתי את השני ע"י הבטחה להישאר בחיים." (מלחמות היהודים ג', ח')
יוסף בן מתתיהו מתרץ את כניעתו בפני הרומאים ואי חששו מפניהם, עוד קודם כניעתו, בגלל הבטחה שניתנה לו מפני אחד ממפקדי הצבא הרומאי, שהיה חברו ומקורב אליו, שזה כשלעצמו מעורר חשד:
"חששתי שהם באו להעניש אותי, עד שאספסיינוס שלח שליח שלישי, את הטריבון ניקנור, ידידי הותיק ומכרי.משבא, תיאר הלה בפני את טובם הטבעי של הרומאים, כלפי אלו ששעבדו פעם ויותר משישנאוהו המפקדים- יעריצוני על אומץ ליבי.אין המפקד רוצה להעניש אותי, שכן הוא יכל לעשות כן, אף אם לא אצא משם.
הוא גמר אומר בדעתו, להשאיר בחיים, אדם אמיץ כמוני." (מלחמות היהודים ג', ח')
 לאחר כיבוש יודפת בידי הרומאים, הם תופסים את אלוף פיקוד הצפון של המרד, יוסף בן מתתיהו.
יוסף מובא אל אספסיינוס, שבעצה אחת עם בנו טיטוס, מחליט להעניק כבוד לשבוי המיוחס ולעטוף אותו בגלימה ומתנות.
כפי שיוסף בן מתיתיהו בעצמו מספר זאת במילים שלו:
"אחרי שאספסיינוס חקר את העניין הזה ביחידות אצל השבויים ומצא את הדברים נכונים, התחיל להאמין גם בדברים שהיו נוגעים לעצמו .
הוא לא הסיר ממני עדיין את האזיקים ואת השמירה, אבל הוא העניק לי גלימה ומתנות אחרות יקרות ערך והוסיף להתייחס אלי במסירות ונדיבות טיטוס היה שותף עמו ביחס הנדיב הזה." (מלחמות היהודים ג', ח' )
לדברי יוסף בן מתיתיהו, הסיבה לנדיבות זו, היא הנבואה שלו כי אספסיינוס, ירש בעתיד קיסרות רומא.
מיד לאחר מכן, נופל כול הצפון כמו מגדל קלפים ולכן עולה החשד, כפי שמציין זאת ד"ר מיכאל בן ארי במחקרו, כי יוסף בן מתתיהו מסר סודות מלחמה לידי הרומאים.
ד"ר מכאל בן ארי, בהרצאתו באוניברסיטת חיפה

 חיזוק לטענה הזו אנו רואים בעת כיבוש  העיר טריכיאה, או בשמה העברי- מגדל.
 בתחילה מספר יוסף בן מתיתיהו, כי הוא עצמו ביצר את העיר ועל נקודת התורפה של העיר מכיוון הים:
"כי כול המורדים התאספו בטריכיאה, כי שמו מבטחם בחוזק המקום וכן בים שנקרא בפי התושבים בשם גינוסר.עיר זו הייתה שוכנת למרגלות הר, בדומה לטבריה ואני ביצרתי אותה מכול רוחותיה, חוץ מהצד הפונה לים, בחומות חזקות, אם כי פחות חזקות מאלו של טבריה." (מלחמות היהודים ג', י')
טריכיאה = מיגדל

 ומיד בהמשך, בסיום הקרבות, היה זה טיטוס שעשה את המהלך הגאוני של איגוף העיר מהצד החלש שלה- הים….
 "כשאמר דברים אלו קפץ טיטוס על סוסו והוביל את חייליו למטה, לעבר הים ונכנס ראשון לים ונכנס לעיר ואחריו באו שאר אנשיו." (מלחמות היהודים ג', י')
בכיבוש גמלא, יוסף כותב, כי בגלל היתרונות הטבעיים של ההר, לא היה צורך בלוחמים שיגנו על העיר, שכן ביצוריה בלבד, עומדים בפני עצמם מול כול צבא.
לכן לא נכחו בשעה שאספסיינוס הפנה את כוחותיו לתקיפת העיר גמלא, מגנים.
 אנו קוראים כי ההתקפה של הרומאים בהנהגת המצביא אספסיינוס, מתחילה בשלושה כיוונים שונים ובתקיפה הראשונה, החומה מתמוטטת.
ציור , שיחזור של העיר גמלא
"הרומאים הפעילו עכשיו את שלושת אילי הברזל בשלושה מקומות שונים ועשו פירצות בחומה וזרמו לתוך העיר." (מלחמות היהודים ד', א)
גם המצביא אספסיינוס, בגלל שידע שאין בנמצא לוחמים בעיר, לא הטריח עצמו מלהציב מגנים חמושים סביבו, כפי שנהוג היה…
"..והוא הסיח דעתו מביטחון עצמו והתקדם קמעא, קמעא, עד  שהגיע לחלק הגבוה ביותר של העיר.
שם מצא עצמו שרוי בעיצומה של סכנה כשאין עימו אלא קומץ של אנשים." (מלחמות היהודים ד,א)
 אפילו את בנו טיטוס, שלח אספסיינוס לסוריה, כיוון שלא חשב שיש צורך בו: "אפילו בנו טיטוס לא היה עימו באותה שעה, כי זה מקרוב, נשלח לסוריה אל מוקיינוס." (מלחמות היהודים ד, א')
אחד הממצאים  הבולטים בחפירות הנרחבות שהתקיימו בגמלא מ-1976 ועד 1991 בניהולו של הארכאולוג שמריה גוטמן, הייתה נקודת פריצה בולטת, שנעשתה ע"י הצבא הרומאי, באזור הכי צר של חומת העיר, בו העובי של החומה הייתה מאוד צרה.
הפריצה של הליגיונרים בחומה, בדרכם לכיבוש העיר

הארכאולוגים תמהו, כיצד יכלו הרומאים לזהות את נקודת התורפה הזו בביצורי העיר, שכן נראה על פי הממצאים בשטח שאת מרב המאמצים, ריכז אספסיינוס בנקודה זו.
לכן, אין לשלול את האפשרות, כי זו תוצאה של חשיפת סודות  המלחמה, שמסר יוסף בן מתתיהו לרומאים, כפי שכבר נאמר במהלך ההכנות למרד בגליל ובגולן, שיוסף בן מתתיהו היה אחראי להם, כי דאג בעצמו לסייע בבניית חומות גמלא.
ד"ר דני שיאון מפרט את עיקר הממצאים הארכיאולוגים
שנמצאו בחפירות העיר גמלא.

"את העיר הזאת , שהיתה קשה ללכידה מחמת טיבעה-הקיף יוסף בחומות וחיזקה יותר על ידי חפירות ומנהרות." (מלחמות היהודים, ד', א')
רואים אנו כי האמת שנגלית בפנינו , הוא של גנרל בכיר בצבא המורדים, שחוצה את הקווים ומוסר את סודות הצבאיים, לאספסיינוס, שמזכה אותו בכבוד מלאכים ובקרבה לחצרו של אספסיינוס, שבהמשך מקנה לו  את התואר של שם משפחתו "פלאביוס" , כבוד שלו זכו מתי מעט וכך שונה שמו ל"יוספוס פלאביוס"..






הקנאים מול יוספוס פלאביוס- אנרכיסטים מול בוגד?

תקופת המרד הגדול ברומאים, מתועדת בספר שחיבר יוספוס פלביוס, או בשמו העברי, יוסף בן מתתיהו, מלפני כ-2,000 שנה, בשם "מלחמות היהודים".


שושלת הורדוס

בספר, מתוארים המאורעות שקדמו למרד הגדול והמאורעות שהובילו לחורבן בית המקדש.
למרות זאת הממסד שאחראי להנחלת המורשת התרבותית וההיסטורית לאזרחי מדינת ישראל, יודע להנחיל לנו ססמאות, שהופכות בהדרגה להיות עובדות משוכתבות.

הנפוצה שבהם, "ירושלים נחרבה בגלל שנאת חינם", או 'שיוסף בן מתתיהו הוא מנהיג יהודי שבגד בעם ישראל' ועוד כהנה וכהנה .
לאחר מות נכדו של הורדוס המלך, אגריפס הראשון בחודש מרץ שנת 44 לספירה, עצמאות  יהודה בוטלה והיא סופחה מחדש להיות פרובינציה רומאית.

בנו, אגריפס השני, היה בן 17, במות אביו, הוא היה נצר למשפחת חשמונאי מצד אמו ונצר להורדוס המלך מצד אביו.
השלטון ברומא, לא מהר להוריש לאגריפס השני את ממלכתו של אביו בגלל גילו הצעיר והעדיפו לבחון את נאמנותו ואת יכולתו לשלוט בהדרגה...

 אומנם לא שלט בירושלים ויהודה כאביו , אבל הסמכויות שהואצלו לו על ידי הקיסר קלאודיוס, היה פיקוח על המקדש ומינוי כוהנים גדולים – הביאו את אגריפס למעורבות במצבו ובגורלו של העם היהודי.

אגריפס השני

אגריפס בנה את ארמונו שבירושלים, קרוב ללשכת הגזית, שהייתה אחת משש לשכות העזרה בבית המקדש השני, ושמשה כמקום מושב הסנהדרין הגדולה, בית הדיו העליון.
היהודים בארץ ישראל, התייחסו לאגריפס השני כאל "מלך ישראל", למרות שתואר זה לא ניתן לו ע"י הרומאים.
הכבוד הזה ניתן לו בגלל ניסיונותיו לפשר בין יהודים לרומאים.
אף על פי כן, נוצרה יריבות בין אגריפס השני לבין הכוהנים בדרג הנמוך בבית המקדש, מתח שהבשיל פעמים רבות לכדי מרד גלוי.

ארמון המלך של אגריפס וברניקי בירושלים

בשנת 64 לספירה, כשאגריפס סיים את בניית ארמונו שהיה גדול ומפואר, שממנו היה ניתן להשקיף על העיר ועל הר הבית בפרט,.
בניית הארמון, העלתה את חמתם של הכוהנים שבתגובה הקימו חומה, שתחצוץ בין המקדש לארמון ובכך רצו למנוע את פלישתו של אגריפס לתחומי המקדש.

אגריפס והנציב הרומי בסוריה, פסטוס , זעמו על כך ועל כן החליט פסטוס להרוס את חומת האבן שבנו הכוהנים.
שלושה כוהנים שעמדו בראש ההתארגנות להקמת החומה, נשלחו לרומא, למשפט בפני נירון קיסר.

יוסף בן מתתיהו שהיה כוהן בבית המקדש, נשלח לרומא, לנסות להציל את שלושת הכוהנים.
בזכות הכימיה שיצר עם פופיאה, אשתו של נירון, הצליח לחלץ את הכוהנים ממשפט ולהרגיע את הלך הרוחות בירושלים.

אגריפס  החליט בהמשך מאבקו על סמכות לשליטה בבית המקדש, לקצץ ביוהרת הכוהנים, ע"י כך שנענה לבקשת הלווים ללבוש בגדי בד, בדומה לכוהנים ואף כינס לצורך כך מושב מיוחד של הסנהדרין.
הכוהנים ממשמרת יהויריב, המשמרת הראשונה בבית המקדש, בה שרתו הכוהנים מהמעמד הנמוך, נפגעו מהפגיע במעמדם.

נירון קיסר

בשנת 65 לספירה, קופת רומא התרוקנה, כתוצאה מפרויקטים גדולים שנירון קיסר רצה לממן ולכן הוא החליט על הקטנת כמות הכסף במטבעות מ-100% כסף טהור ל-80% כסף ו-20% נחושת.
כתוצאה מפיחות בערך המטבע, בשנת 66 לספירה, פרץ משבר כלכלי חריף.

החלו מרידות של העמים באימפריה הרומאית, כמו בגליה, כשהמושל של גאליה,  וינדקס, מרד בו.
בשנת 67, החילות באפריקה מרדו אף הם, והפסיקו את משלוחי התבואה שבהם הייתה תלויה כלכלת רומא.
ואפילו ידידו הנאמן של נירון קיסר, גלבה שהיה מושל ספרד, בלית ברירה, הודיע על נאמנותו לעם הרומי ולסנאט, ועל כי אינו מכיר עוד בשלטונו של נירון  והחל בארגון החילות הדרושים לעליה על רומא.

המשבר הכלכלי שפקד את האימפריה הרומאית, לא פסח על ירושלים, שהייתה העיר הגדולה בפחוות יהודה והיחידה שהייתה כולה מאוכלסת בעיקר ביהודים.

בית המקדש

אגריפס נחלץ לסייע  כשדאג לפרנסת תושבי ירושלים כשהאבטלה בירושלים עלתה לכדי 18 אלף מובטלים ויזם ריצוף של רחבת הר הבית באבני שיש.
מי שסבל מהמשבר הכלכלי שהחריף כתוצאה מהטלת מיסים כבדים ע"י הנציב הרומי קסטיוס וחמדנותו של פלורוס ששימש כמושל מקומי, היה מעמד הביניים ובעיקר הכוהנים בבית המקדש שהכסף נלקח מהם, מאוצרות בית המקדש.

העם הפשוט, המשיך לשלם תרומות ומעשרות, המשיך להיות נאמן לרומא ולא התייחס לאירועים הסובבים אותו.
התסיסה למרד החלה להתפתח בירושלים, אצל הכוהנים בבית המקדש לאחר שפלורוס, נציב פחוות יהודה, שלח יחידת פרשים, כדי להוציא 17 כיכרות זהב מאוצר המקדש, שסכומו נעמד בכ-8.5 מיליון דולר! בטענה שכסף מיועד לקיסר רומא.

בחודש אייר , שנת 66, פלורוס לא חש לקיסריה כדי להפסיק את המלחמה בין יוונים ליהודי העיר שהתפשטה משם לישובים נוספים,  כדי לעצור את המסיטים למלחמה, אף על פי שיהודי קיסריה, שילמו לו 8 כיכרות זהב עבור זה, בשווי של 4 מיליון דולר! אלה פרץ לירושלים בכוח של חיל רגלים ופרשים, כדי להטיל מורא ופחד בקרב תושבי העיר וכדי לשדוד את אוצרות בית המקדש.

הפתיל שהדליק את אש המרד ברומאים, היה הפסקת הקרבת הקרבנות ע"י הכהונה הנמוכה במשמרת יהויריב לכבוד שלום הקיסר, בהוראה של אלעזר בן חנניה, בנו של הכהן הגדול, שהיה בהמשך מעמודי הטווח של הנהגת המרד ברומאים.

מרבית העם דרש להמשיך בהקרבת הקרבנות, אבל הם לא נשמעו לו.
ראשי העם  ונכבדי העיר, התכנסו לפני שער הנחושת בבית המקדש, על מנת לטכס עצה כיצד ניתן להרגיע את הקבוצה של המתקוממים ולמנוע את המרד, אבל זה היה מאוחר מידי.
ראשי הנהגת הכהונה בבית המקדש והעם שתמך בשלום עם הרומאים, תפסו את העיר העליונה בירושלים ואילו הקנאים והסיקריקים שהיו הכוהנים מהמעמד הנמוך בבית המקדש השתלטו על העיר התחתונה וכן על רחבת בית המקדש, שם שרתו .

את המורדים, לא עניין חשיבות מנהגי הדת ועבודת הקודש בבית המקדש, אלה הפגיע הכלכלית במעמדם והוכחה לכך התקבלה, מיד בתחילת המרד, בעת התנהלות המורדים "בחג העצים" .
מיד בתחילת המרד,  ביום השמיני לחג "הבאת העצים" בטו' באב, שהיה נהוג בו שכול בני ישראל עולים לירושלים, כדי להביא עצים למזבח כדי שלא יחסר עצים בבית המקדש, המורדים ששלטו בבית המקדש לא הניחו ליהודים ששלטו בעיר העליונה של ירושלים, להשתתף במצווה זו.

לאחר שהמורדים כובשים את העיר העליונה ומשתלטים על כול ירושלים, עוד לפני שניפגע החייל הרומאי הראשון, עוד לפני שמוכרז המרד נגד רומא, עוד לפני שמגרשים את הצבא הרומאי מירושלים, דבר ראשון שהמורדים עושים, היה שריפת בית הגנזך, שבו שכנו מסמכי ההלוואה שהלוו לתושבי העיר מטעם הקיסר הרומאי.
במילים אחרות הם שורפים את הבנק המרכזי של העיר.

מיד בהמשך הם מחליטים לתקוף את הטייקונים, את עשירי העם.
הם תחילה מעלים באש את ביתו של חנניה הכוהן הגדול וגם את ארמונו של אגריפס ואחותו ברנינקי.
אנשי הכהונה הגבוהה וראשי העם שהשתייכו למעמד הגבוהה התחבאו בפירי הביוב ובמחילות, אך המורדים רודפים אותם עד למצודת המלך.

מצודת המלך (מגדל דויד)



בז' באלול, לאחר כיבוש מצודת המלך בידי המורדים, נתפס חנניה כשהוא מסתתר בצינור המים מסביב לחצר המלך וביחד עם אחיו חזקיה הוצא להורג בידי המורדים.
אחריו נטבחים כול אצולת החצר של המלך אגריפס.
רק לאחר שכול הטייקונים מחוסלים, הם מתפנים לתקוף ולגרש את הרומאים.

לדעת יוספוס פלאביוס, העם ברובו התנגד למרד והיה לו רק מה להפסיד ולא להרוויח דבר ממנו.
מי שניהל והנהיג את המרד, היו בתחילה קומץ קטן אליטיסטי של כוהנים בבית המקדש, שהשתייכו למעמד הבורגני בעם, אליהם מצטרפים יזמים ועסקנים פוליטיים, שראו את ההזדמנות להרוויח מהמצב שנוצר, כגון יוחנן מגוש חלב.


                                               חלוקת המחוזות, ערב המרד ברומאים

יוסף בין מתתיהו עשה הבחנה בין שני מאבקים של היהודים. 
המאבק הראשון שהיה לתפיסתו מאבק נכון וראוי לתמיכה, היה המאבק נגד היוונים סורים, שגרו בערים מעורבות, בשכנות ליהודים והיו בתקופת הנציבים במעמד חברתית גבוהה יותר משל היהודים ולכן היו מתנכלים ליהודים ובשיא המאבק, אף טבחו ביהודים בגיבוי הנציב הרומי, שהעלים עין. 

יוסף בן מתתיהו רואה ביהודים שתמכו באוכלוסייה היוונית בארץ והתנגדו למורדים בוגדים ומציין את הסיפור של טבח יהודי קיסריה בידי היוונים, כאחד מהסיבות לפרוץ המרד. 
את סיפור הטבח ביהודי סקיטופוליס (=בית שאן) ע"י היוונים, הוא מביא כלקח לבגידתם של יהודי סקיטופוליס באחיהם היהודים שלחמו ביוונים. 

המאבק השני הוא כנגד השלטון הרומאי בארץ ישראל. 
יוסף בן מתתיהו, רואה זאת כמחאה פוליטית יותר מאשר מרד ומתנגד למרידה כוללת ללא הגבלה. כאשר הוא מאבד את השליטה על מהלכי המרד, הוא מתנגד להמשכו, מתוך ראייה מפוקחת כי מרד שכזה הוא חסר סיכוי, אלה לצורך מקח פוליטי, כיוון שאחרת המחיר שהעם ישלם, יהיה יקר יותר מהתועלת בו.

יוסף בן מתתיהו- יוספוס פלאביוס


לסיכום על פי התפתחות המרד ותוצאותיו, ניתן להשליך לימנו, כי מאבקים חברתיים, שהם תוצאה של קיטוב בין המעמדות ופגיעה כלכלית במעמד הביניים, מוכרים לנו מקרוב, גם בימים אלו.
הקולות שנשמעים מצד תנועות סוציאליסטיות, שקוראות למהפכה כלכלית, זהות לקריאות של הכוהנים ממשמרת יהויריב, שקראו למהפכה נגד השלטון של אגריפס המלך ורומא.

ניתן לראות קווים מקבילים בין המאבק של היהודים בתקופת המרד הגדול, באוכלוסייה היוונית סורית, לבין המאבק של היהודים באוכלוסייה הערבית בימנו.
גם היחסים בין היהודים למלך אגריפס בן חסותה של האימפריה הרומית, יכולה למצוא ביטוי בקווים מאפיינים לה, ביחס של הישראלים לראשי ממשלת ישראל ולממשל בארה"ב.

ניתן למצוא דמיון רב בין נאום ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בעת ביקור אובמה, במהלך חודש מרץ של שנת 2013, לבין נאום המלך אגריפס לעם היהודי בירושלים, רגע לפני פרוץ המרד.


יש אולי סיבה לכך שאנו מסרבים ללמוד מההיסטוריה וממשיכים שוב ושוב לחזור על אותם טעויות, או שזו הסיבה שהממסד אינו מעוניין שנלמד את ההיסטוריה, אולי הפעם התוצאות יהיו שונות ?















יום שני, 23 בספטמבר 2013

יוספוס פלאביוס מבכה את הירצחו של חנניה הכהן הגדול בידי האדומיים

חנניה היה נערץ מכול הבחינות והיה איש ישר במידה שאין למעלה הימנו ואף על פי שהיה איש מצוין על פי יחוסו, על פי מעלתו, ועל פי כול הכבוד שזכה לו- היה אוהב להתייחס אל הפחות שבפחותים כאל אדם השווה לו.

הוא היה יחיד באהבת החירות שלו והיה איש נלהב לדמוקרטיה.
בכול הזדמנות היה מעדיף את טובת הכלל על יתרונותיו הפרטיים.
ומטרתו העליונה הייתה לקיים את השלום.



הוא ידע שאי אפשר לעמוד נגד כוחם של הרומאים, אך כשנאלץ היה להתכונן למצב של מלחמה- השתדל כדי להבטיח שאם היהודים לא יבואו לידי הסכם, המאבק יתנהל לפחות בידי אמונה.
בקיצור: אילו היה חנניה חי היו בוודאי מגיעים לידי הסדר, כי הוא היה בעל לשון ודבריו היו מקובלים על העם.
ותמיד השתלט אפילו על אלו שהיה קטן בעיניהם.
ועוד אחרת, אילו היו מעשי האיבה נמשכים, היו מעכבים באופן ניכר את ניצחון הרומאים, בהנהגתו של מפקד כמותו.

עמו היה קשור יהושע ואף שהיה ממועט לגבי חנניה-עדיף היה מכולם.
אני משער שה' חתם גזר דינה של העיר מטומאה להרס וביקש לטהר את המקדש באש ולפיכך סילק את אלו שהיו כה קשורים בו באהבה ענוגה כול כך.

והללו שלבשו זה מקרוב את בגדי הקודש וערכו את סדר העבודה הקוסמי שהיה נערץ בכול העולם וע"י אורחים שבאו מכול היישוב- הללו היו מושלכים עירומים וצפויים להיבלע ע"י כלבים וחיות טרף לעין כול.
סבורני כי מדת הטוב עצמה הייתה זועקת על האנשים האלו וקוננה על התהום של הרעה הזאת שנעשתה בידי זרים.

יום חמישי, 12 בספטמבר 2013

נאום שמעון בן קהתא האדומי- תשובה לנאומו של יהושע הכהן הגדול.

אינני תמה עוד על שחלוצי החירות מסוגרים במקדש, עכשיו שמצאנו שיש אנשים הסוגרים בפני העם את העיר שכולנו שווים בה ובעוד שהם מתכוננים להכניס את הרומאים  ויתכן שיעטרו את השערים בזרים- הם מדברים עם האדומים ממגדליהם ומצווים להם לזרוק את הנשק שהביאו עמם להגנת החירות.

אנשים שאינם בוטחים בקרוביהם לשמור את העיר- הם עושים אותם פרשנים בסכסוכם ובשעה שהם מאשימים כמה אנשים יחידים שהוציאו אנשים להורג בלי משפט- הם עצמם מטילים דופי בכול האומה.
מכול מקום, העיר הזאת שפתחה את שעריה לרווחה בפני כול נכרי הבא לעבוד-גדורה עכשיו על ידכם בפני העם שלכם.
וכול כך למה?
כי באנו כאן במרוצה כדי לערוך בכם טבח כביכול ולעשות מלחמה בבני עמנו, אנו שלא חשנו אלא כדי לשמור על חירותכם!
אין ספק שהתלונה שאתם מתלוננים על הנצורים על ידיכם- דומה היא לזו ואני סבור שכול דברי הלעז שלכם שאתם מלעיזים עליהם ראויים לאותו אימון .

ועוד בשעה שאתם מחזיקים  במעצר בתוך החומות את כול האנשים העוסקים בצרכי ציבור ואחרי  שסגרתם את  שעריכם נגד אנשים גדול שהשאירכם הקרובים ביותר ואחרי שאתם פוקדים עליהם פקודות מעליבות כאלו- אתם מעמידים פנים שרודים בכם ואתם מטילים את הרודנות על קרבנות עריצותכם!
מי יכול לסבול הלעג שבדברים האלו כשהוא רואה סתירות בינם לבין המעשים, כאילו האדומיים, הם שהוציאו אתכם מהעיר ולא אתם, המעכבים אותם מעבודת האבות.

תלונה אחת אפשר להתלונן על אותם המסוגרים במקדש, שבעוד שהיה בלבם אומץ להעניש את הבוגדים שאתם, מחמת שותפות עמם, מתארים אותם כאנשים נכבדים ונטולי כול דופי- למה לא התחילו את הדבר בכם וכך היו מקצצים  מיד בתחילה  בחלקים החיוניים ביותר של הבגידה.


אך הם רכים יותר מכפי הצורך , הרי אנו האדומיים נשמור על בית אלוהינו ונלחם להגנת עירנו המשותפת מפני שני אויביה, הפולשים שבתוכה והבוגדים שבתוכה, כאן לפני החומות נשאר חמושים עד שיתעייפו הרומאים מלהאזין לכם, או עד שתעברו לצד שוחרי החירות.