חפש בבלוג זה

יום שבת, 31 באוגוסט 2013

נאום חנניה- הכהן הגדול, בהר הבית, בירושלים

בודאי היתה יפה לי מיתתי ובלבד שלא הייתי רואה את בית ה' מלא תועבות כאלו ומקומותיו הקדושים שאסורים בכניסה דחוסים לעייפה ברגלי מרצחים! ואילו אני הלובש הבגדים הנכבדים ביותר, אני הנושא את הנכבד ביותר שבשמות הכבוד- חי וקיים ודבק בחיים ואיני מקווה למוות נהדר לעת שיבתי.
הלוואי והייתי הולך יחידי וכמו במדבר הייתי מוסר נפשי עבור ה'.
למה אחיה בין עם שאינו מרגיש בצרות ושאבד רצונו לטפל בפורענות שבידיו.
שודדים אתכם-ואתם נכנעים, מכים אתכם ואתם שותקים ואין אדם מעז להאנח בפרהסיה על הרוגו.
 

 איזו עריצות מרה! אך למה אני מגנה את העריצים? האם לא נתחשלו על ידכם ועל ידי יאושכם?  האם לא אתם גרמתם למספרם הגדול בשתיקה ששתקתם כשהתאגדו לראשונה ועדיין היו מתי מעט וכשעמדתם באפס מעשה הבאתם עליכם את הנשק שהזדיינו בו.
הייתם צריכים לקצץ את התקפותיהם מיד בהתחלה, כשהשפילו בחוצפה את האצילים, במקום זה עודדתם באזלת ידיכם את הנבלים למעשי שוד. כי כשהבתים נשדדו לא נשאר דבר ומשום כך שמו את ידיהם גם על בעליהם  וכשהללו נגררו באמצע העיר לא קם אחד להגנתם.
ואחר כך הוסיפו וייסרו אותם בחרפת האזיקים ששמו על ידיהם של אלו שאתם הסגרתם אותם.

אני נמנע מלומר כמה מהם ומי הם , אבל הללו אף על פי שלא היו נאשמים ולא עמדו לדין- אף אחד לא עזר להם במאסרם.
ומה עלה בסופם? ראינו אותם נהרגים.
אנו עצמנו ראינו כיצד בחרו לקורבן כמתוך עדר בעלי-חיים נאלמים את המובחרים ביותר.
אף על פי כן לא הרים אדם קול ולא כול שכן שלא הניע יד ימינו.
כתרו נא זעיר! כתרו נא זעיר ! כך אני אומר.
ראינו אותם מחללים מקדשכם ואחרי שאתם בעצמכם הנחתם כול שלב בסולם חוצפתם שלך בריות שפלות אלו שיעלו בהם-מה לכם כי תלינו כשהם עולים לפסגה? אמנם בודאי היו ממשיכים ועולים לפסגות גבוהות יותר אילו נשאר להפוך דבר שהוא גדול מהמקדש. אמנם כן, הם השתלטו על המקום    המבוצר ביותר שבעיר.

(מעתה נדבר על המקדש כעל מבצר או מצודה)-אבל כשהעריצים התבצרו בתוך תוככם וכשאתם צופים באויב שבפסגה, מה אתם חושבים לעשות? מה הם הדברים המלהיבים רוחכם? שמה אתם מצפים לרומאים שיביאו עזרה למקומותינו הקדושים? האם לידי כך הגיע העיר?
הגענו לשפל כזה שאפילו אויבנו צריכים לרחם עלינו? הלעולם לא תתקוממו, הסבלנים מאין כמוכם ותפנו עצמכם נגד המגלב, כשם שחיה עושה לפעמים, כדי להנקם באלו שמלקים אתכם? האם לא יעלה כול אחד מכם על דעתו, את צרותיו? האם לא תחזיקו לנגד עינכם כול מה שעמדתם בהם כדי לעורר את נפשכם להנקם בהם?
שמא אבד לכם הרגש היקר ביותר והטבעי ביותר-התשוקה לחירות? כלום נעשינו אוהבי אבדות ואוהבי אדונים כאילו קיבלנו את השעבוד בירושה מאבותינו.
לא כן, הללו ניהלו מלחמות קשות וגדולות למען עצמאות ולא נכנעו לא ליוונים ולא למצריים וסירבו להשמע לפקודותיהם .



ועכשיו מלחמה זו עם הרומאים , לא אדון עכשיו אם מלחמה זו תועלת יש בה אם ריווח, או להיפך.
אבל איזה נימוק יש להם? האם לא החירות? אם אין אנו סובלים את אדוני העולם המיושב-את עריצי בני עמנו נסבול? אם משועבדים לאדון מן החוץ אפשר לייחס הדבר למזל שפעם אחת לא שיחק לנו.
ואילו אם נכנעים לבני בליעל מאותה מדינה הרי זו עבדות שפלה שבמתכוין.

ומאחר שהזכרתי את הרומאים, לא אסתיר אתכם את מה שעלה בדעתי בשעה שאני מדבר וחזרתי והרהרתי בדבר: שאפילו אם נכבש על ידיהם, אל אפתח פה לשטן!-לא נסבול פורענות קשה יותר מזו שכבר גרמו לנו אנשים אלו.
ייבש מקור דמעותינו כשאנו רואים מצד אחד את נדבות הרומאים המונחים בתוך חצרות מקדשינו ומאידך את שלל בני עמנו שרצחו וגם ירשו את אצילי המטרופולין וטבחו אנשים שאפילו הרומאים לא היו נוגעים בהם אילו ניצחו.
הרומאים לא עברו מעולם את התחום המותר לטמאים ומעולם לא עברו על אחד ממנהגינו המקודשים, אלא היו מסתכלים מרחוק באימה על הכתלים המכתרים את מקדשינו-ואילו אנשים שנולדו בארץ הזאת ונזונו מתורתינו ובשם ישראל יכונו יתהלכו באופן חופשי במקומות הקדושים וידיהם חמים מדם בני ארצם? אחרי כול זה כלום ירתת אדם מהמלחמה עם הזרים והאויבים שבאומה? הרי הם נוחים הרבה יותר מהעם שלנו  .
ואם נמצא לומר, הרי הרומאים מקיימים התורה ואילו אויביה הם בתוך החומות.



בטוחני שאת אופיים החשוך של הקושרים נגד החירות-שאי אפשר להעלות על הדעת עונש הראוי להם, אתם יודעים יפה משעה שעזבתם את ביתכם ועד שלא פניתי אליכם בדברי אלו הייתם מלאים זעם עליהם בעטיים של מעשיהם הרעים שסבלתם מהם.
אפשר שרובכם נפחדתם ממספרם ומעזותם ומהיתרונות שהם מנצלים בתוקף מעמדם .
אלא שכשם שהללו קמו בגלל אדישותכם-כך ילכו ויגדלו ככול שתוסיפו לשהות.
אמנם מספרם הולך וגדל מיום ליום  כי כול רע למינו הולך, עזותם גוברת על ידי כך שעדיין לא נתקלו בהתנגדות.
ובודאי יפיקו תועלת ממעמדם העליון כשישתמשו ביתרון ההתכוננות אם ניתן להם שהות.

אבל האמינו לי, אם נעלה עליהם להתקפה- המצפון ישפיל את רוחם ויתרון של עמדה גבוהה יתבטל על ידיד ההיגיון.
יתכן שהשכינה , שהתריסו כנגדה, תהפוך את הבליסטראות שלהם כלפיהם והנשק שלהם עצמם יביא אובדן על הנבלים הרשעים.
נצא כנגדם-והרי הם אבודים ועומדים.
ואם יש סכנות כול שהן בדבר- הרי דבר נאה הוא למות ע"י השערים המקודשים ולהגן על כבוד ה' והמקדש, אם לא על חיי הנשים והילדים.
אך אני אסייע בכם מכול מעייני וידי ולא אשייר כול מחשבה להבטיח לכם את הביטחון ולא תראו אותי חס על עצמי.

.

מתוך ספרו של יוספוס פלאביוס, מלחמות היהודים ד' פרק ג'

טיטוס שהיה עומד סמוך על יד החומה של טיכיאה (מגדל)

זוהי שעת כושר, חברים ! 
למה אנו מעמעמים בשעה שה' הסגיר את היהודים לידנו ?
קדמו בתודה את הניצחון הניתן לכם. 


כלום אין אתם שומעים את הרעש? 
הללו שנמלטו זה עתה מתחת ידינו מתקוטטים זה עם זה.
אם נזדרז-לנו תהיה העיר .





אבל מלבד זריזות אנו צריכים למאמץ והחלטה.
בנוהג שבעולם, אין הצלחה גדולה באה בלי סכנות.
אנו צריכים להקדים לא רק את היהודים שלא ישובו ויתאחדו,
כשהצרה תביא אותם לידי פשרה, אלא גם את עזרת ידידינו.

אחרי שניצחנו אויב רב כזה בכוחנו הקטן, עלינו לכבוש את העיר לבדנו. 




מתוך  ספרו של יוספוס פלאביוס מלחמות היהודים ג' פרק י'

נאום טיטוס פלאביוס, לפי כיבוש טריכאה (מגדל)

רומאים! 
בפתח דברי יפה הדבר להזכירכם את מוצאכם כדי שתדעו מי אנו ועם מי נעשה מלחמה.
עד עכשיו, לא נמלט שום עם בעולם המיושב מתחת ידינו. אף על פי שהיהודים, נאמר דבר בשבחם, מסרבים בעקשנות לקבל את המפלה.

הם צריכים לשמש לנו מופת, כי בעוד שהם מחזיקים מעמד בתנאים קשים, אנו מתרשלים במצב של הצלחה.
אני שמח אומנם לגלות את רוח הלחימה שאתם מגלים בבירור, אבל אני חושש שמא הכניסו היהודים מורך חשאי בליבו של כול מי שהוא מכם.




התבוננו במי אתם הולכים להלחם: הללו יהודים הם ואף על פי שהם נועזים ובזים למוות, הרי הם אנשים ללא משמעת ואינם מנוסים במלחמה וכך הם ראויים יותר לשם "כנופיה", מאשר לשם "צבא" ובאשר לניסיוננו הקרבי ולמשמעת ה צבאית שלנו, כלום צריך אני להזכיר זאת? לא לחינם, אנו היחידים המתאמנים בנשק בימי שלום....

כדי שבשעת מלחמה לא יהיה לנו צורך, למנות את מספר חיילינו כנגד מספרם של אלו שאנו לוחמים בהם ובאמת מה תועלת הייתה באימונינו הצבאיים, הבלתי פוסקים-אילו היה מספרנו שווה לאלו שלא התאמנו.
זכרו עוד שאתם תלחמו כשנכם מזוינים יפה עם אנשים מחוסרי נשק, פרשים נגד רגלי, צבא העומד תחת פיקודם של מפקדים נגד מחוסרי מפקדים. וכשם שיתרונות אלו עושים אותנו יותר עדיפים, כך גורעים החסרונות האלו הרבה ממספרם של אויבינו.

לא המון האנשים אף על פי שאין לו מספר, הוא שקובע את הצלחת המלחמה, אלא האומץ של הצבא, אף על פי שהוא מועט.
כי הללו נערכים מהר למלחמה ומסייעים זה לזה, בעוד שהצבא המסורבל סובל נזק רב יותר מידי עצמו מאשר מידי האויב.

אין ספק שהיהודים מונהגים ע"י אומץ והעזה ואף על ידי יאוש, אבל רגשות אלו חזקים בשעת הצלחה, אבל הם הולכים וכבים בשעת שפל.

ועוד העניין שאתם עומדים להלחם עליו הוא נעלה יותר מזה של היהודים.
כי אף על פי שהם עומדים בשער על החירות והמדינה השרויים בסכנה, כלום יש דבר נעלה מהכבוד ומהרחקת המחשבה שאחרי שכבשנו את העולם כולו לא מצאנו אחרים אלא את היהודים כבעלי דין.
ועוד, עלינו לזכור שאין אנו צריכים לחשוש מסכנה שאין לה תקנה, שכן מרובים מושיעינו וקרובים הם.
אבל יש בכוחנו לחטוף ניצחון לעצמנו ולקדם את חיילי התגבורת הנשלחים ע"י אבי,כי ניצחוננו יהיה מזהיר יותר בלי שותפים, אני עצמי סבור שכיום עומדים לדין אבי ואני ואתם.

יתברר הדבר אם הוא היה ראוי לכול ההצלחות שנפלו בחלקו עד עכשיו ואם אני ראוי להיות בנו ואם אתם ראויים להיות חיילי. כי אצלו הפך הניצחון להיות הרגל.
כיצד יכול אני להעיז ולשוב אליו כמנוצח?
הראשון בהסתכנות? 

שכן, אני אעשה דבר זה, היו בטוחים בכך ואני אהיה הראשון להסתערות על האויב ואתם אל תישארו אחרי, יהיה לבכם סמוך על ה' שהוא עומד לצידי והוא תומך בסערת הקרב שלי ודעו אל נכון שנרוויח הרבה יותר מניצחון גרידא מחוץ לחומות העיר."

.



מתוך ספרו של יוספוס פלאביוס, מלחמות היהודים ג', פרק י'

יום ראשון, 4 באוגוסט 2013

נאום אספסיינוס ללוחמיו, לאחר התבוסה בגמלא

ככול הכול, הוסיף ואמר , הרגתם רבואות יהודים,
ואילו אתם פרעתם מס זעיר לאלילה. כשם שסימן רע לו לאדם, אם הוא שמח שמחה יתירה בשעת הצלחתו- כך אין זה ממידת גברים , ליפול בשעת צרה, כי המעבר בשניהם.

 גמלא

 ואיזה חייל טוב , זה שהוא מפוכח כשהשעה משחקת לו כדי שיקבל ברוח טובה את הפורענות, אם יעמוד בפניה. מה שאירע עכשיו, לא אירע מפני חולשת עצמו, ולא מפני גבורתם של היהודים, אלא הקרקע הקשה היא שגרמה לניצחון היהודים ולכישלון שלנו.

יש לגנות את חשק הלחימה שלכם שלא היה מחושב. כי בשעה שהאויב נסוג לשטח גבוה הייתם צריכים לעצור ברוחכם ולא לגלות עצמכם לסכנות שהיו תלויות על ראשיכם מלמעלה.
בהיותכם שליטים על העיר התחתונה הייתם יכולים למשוך אליכם את הבורחים קמעא , קמעא ובמארב, למאבק בטוח על קרקע יציבה.

מרוב בהילותכם אחר הניצחון הסחתם את דעתכם  מביטחון עצמכם.
חוסר זהירות ובהילות שגעונית הם זרות לנו, הרומאים, שאנו מכלכלים עניינו על פי היגיון וסדר.
מדה של ברבריים היא זו ובגללה בעיקר, נוצחו היהודים..
עלינו לחזור לגבורתנו העצמית.

וצרה זו מוטב שתביא אותנו לידי כעס כשתביא אותנו לידי ייאוש.
הנחמה הטובה ביותר יחפש כול אחד בזרוע עוזו, כי בכך תנקמו את נקמת המתים ותענישו את האנשים שהרגו אותם..

אני עצמי אהיה שקוד  להוביל אתכם ראשון, נגד האויב, בקרב זה וכמוהו בכול קרב אחר ולהיות האחרון בנסיגה.