נאום יוספוס פלאביוס בפני תושבי ירושלים- חלק ב'

אתם אומללים, (צעקתי ואמרתי), אין אתם זוכרים את בעלי הברית שלכם ואתם באים ללחום כנגד הרומאים בנשק וביד חזקה?
איזה אויב אחר כבשנו בדרך זו? ומתי לא ענש ה' היוצר את היהודים בשעה שחטאו?
שאו עינכם וראו מהיכן יצאתם להלחם ותנו דעתכם באיזה בן ברית נורא פגעתם?
וכי לא תעלו על דעתכם את מעשי הגבורה העילאיים של אבותיכם ואילו אויבים עצומים הדביר מקום קדוש זה בימי קדם?

אני עצמי מזדעזע בשעה שאני מספר את מעשי ה' על אזניים שאינן ראויות לכך.
בכול זאת שמעו!
אולי תיווכחו שלא נגד הרומאים בלבד אתם נלחמים, אלא גם נגד ה'.

נכו מלך מצרים, מאז שנקרא פרעה, ירד בעם רב ולקח עמו את המלכה שרה ואם אומתנו.
מה עשה בעלה, אברהם אבינו? כלום יצא בנשק כדי להתנקם מהמעליב? והרי שלוש מאות ושמונה עשר מפקדים, שלכול אחד מהם היה צבא עצום.
כלום לא החשיב כול זה לאפס אם ה' לא סייע בידו?

נכו השני, מלך מצרים

והוא הרים ידיו כלפי המקום הקדוש הזה שאתם טימאתם וגייס את בן הברית הבלתי נראה לצדו.
וכלום לא שלח את המלכה אחרי שנעדרה לילה אחד, לבעלה והמצרים שהיו מלאים הערצה למקום שאתם טימאתם אותו בדם עמכם והיו רועדים מחזיונות הלילה, ברחו אחרי שהעניקו כסף וזהב לעבדים האלו שהיו אהובי ה'.

כלום צריך אני לדבר על הגירת אבותינו למצרים? אף על פי שהיו נתונים לעריצות ומשועבדים למלאכים במשך 400 שנה ואף שהיו יכולים להתגונן בנשק ואלימות, כלום פנואל ה'?
מי לא שמע על כול החיות שמילאו את מצרים ועל כול המדוים המשחיתיםף על האדמה הצחיחה על הנילוס שנתמעט ועל עשר המכות שבאו בזה אחר זה ובגלל כך נשלחו אבותינו תחת משמר, בלי שפיכות דם ובלי סיכון וה' ניהג אותם כשומרים העתידים של מקדשו.

כלום לא הצטערו הפלשתים ותמונתם דגון על גזל ארון קדשנו ע"י הסורים? וכלום לא סבל העם כולו בגלל השוד?
כי הם נפגעו במקומות הנסתרים של גופם בריקבון בשר ומעיהם יצאו יחד עם מזונם, עד שהחזירו אותם באותם הידיים שגזלו אותם, לקול צלצלים ותופים ובכול מיני כיפורים כדי לפייס את המקדש.

פיקודו של ה' הוא שהביא לאבותינו את הניצחון, שהניחו בצד את הידיים ואת הנשק ומסרו בידו את גזר דינם.

וסנחריב מלך אשור, בשעה שאסיה הקטנה (=מונח גאוגרפי לחצי אי בחלקה המערבי של אסיה, הנקרא גם אנטוליה) כולה באה בעקבותיו, קבע את מחנהו סביב העיר, כלום נפל בידי אדם? כלום לא נחו ידיים אלו מהנשק כי היו מורמות לה' בתפילה? ומלאך ה' נגף את הצבא העצום הזה בלילה אחד; כשהאשורים קמו למחרת, האם לא מצאו 85,000 גוויות? והם ברחו עם השאר מהעברים, שלא היו חמושים ולא רדפו אחריהם.

סנחריב מלך אשור

יתר על כן, אתם יודעים על השיעבוד בבבל, בה היו אבותינו שרויים בגולה שבעים שנה ומעולם לא הרימו ראש לחירות, עד שכורש העניק להם נחת רוח ה'.
אמנם כן, על ידו נשלחו ועבודתו של בן בריתו חזרה לקדמותה.
ואומר בקיצור: לא היו מקרים שאבותינו ניצחו בכוח הנשק ואף לא נכשלו בלי נשק, בשעה שפנו לה'.
בשעה שהיו יושבים ומחרישים היו מנצחים, אם הדבר עלה לפני רצונו של הדיין וכשלחמו היו תמיד מנוצחים.

וכך אירע בשעה שמלך בבל שם מצור על ירושלים, יצא צדקיהו להלחם נגדו שלא כנבואתו של ירמיהו והוא עצמו נלקח בשבי וראה את העיר והמקדש טובעים בארץ.
עם זה, מה מתון נראה המלך הזה כנגד מנהיגיכם ומה מתון עמו בהשוואה עמכם!

שריד מחומת ירושלים מתקופת בית ראשון. צילום: ליאור גולגר

וכשירמיהו היה קורא בקול שהם שנואים על ה', על עוונותיהם נגדו ואם לא יסגיר את העיר הם יילקחו בשבי, לא המלך הרג אותו ולא העם.
והנה אתם שבפנים, שאין בכוחי לתאר כהוגן את הצרות שלכם בפנים, מגדפים אותי ומטילים בי אבנים בשעה שאני מייעץ לכם להציל בעצמכם וכשאני מעלה בדעתי את כול פשעיכם, את חוסר שבלונותיכם לשמוע דברים עליכם והפשעים ההולכים ומחמירים מיום ליום, מתמלא לבי חרון.

ועוד בשעה שאנטיוכוס המכונה אפיפנס, סתם את העיר הזאת וגידף הרבה את שם שמים, אבותינו יצאו נגדו בנשק, והם נטבחו בקרב והעיר נשדדה ע"י האויב והמקדש שבת שלוש שנים ושישה חודשים.

אנטיוכוס הרביעי- אפיפנס

כלום יש צורך להוסיף דברים? אבל במטותא, מי גייס את העם הרומאי נגד אומתנו? האם לא רשעותם של תושבי הארץ?
ומהיכן התחיל שעבודנו? האם לא מריב האחים של אבותינו הקדמונים?
בשעה שהשיגעון תקף את אריסטובלוס והורקנוס, שהיו מריבים זה עם זה, עד שהביאו עליהם את פומפיוס וה' הדביר תחת הרומאים אותם שלא היו ראויים לחירות.

אומנם כן, אחרי מצור של שלושה חודשים הסגירו עצמם, אבל לא ביצעו חטאים נגד המקדש ונגד המצוות כמוכם והיו ברשותם אמצעי מלחמה בלי קצבה, הרבה יותר משיש לכם.

כלום אנו יודעים מה עלה בסופו של אנטיגונוס, בנו של אריסטובלוס, שבימי שלטונו שוב הילקה אותם ה', על מירדם והעיר נלכדה בשעה שהורדוס, בנו של אנטיפטר, הביא את סוסיוס וסוסיוס הביא צבא רומאי שקבעו עצמם שם וערכו מצור במשך ששה חודשים, עד שנכבשו, כעונש על עווונותיהם והעיר נשדדה ע"י האוייב?


בכול המקרים האלו לא נתן הנשק לאומתנו ולא כלום והמלחמה כול שהיא הייתה תחילתה של מפלה.
כי לדעתי מצווים יושבי הארץ הקדושה למסור דינם לשמים ולבוז לתשועתם ע"י אדם.
כשיכולים לקבל על עצמם דין של מעלה.

ואילו אתם איזה מעשים עשיתם שעליהם חלה ברכתו של המחוקק (=משה) ואיזה מעשים שהוא קילל עליהם הנחתם ולא עשיתם?
עד כמה הרביתם לחטוא מאלו שנוצחו לפניכם.
כלום אין העבירות הנסתרות נטולי חשיבות בעינכם, עבירות הנסתרות נטולי חשיבות בעינכם, עבירות כגון גניבה, מעשי בגידה וזנות?ואילו בשוד ורצח אתם מתחרים זה עם זה על ארוחת נוכריים ורשע.


והמקדש נעשה כלי הקיבול לכול זה והמקומות ה' נטמאו ע"י אנשים מישראל, מקומות שאפילו הרומאים היו מכבדים אותם מריחוק מקום ודחו הרבה מנהגיהם מפני החוק שלכם.
ואחרי שעשיתם מעשי רשע כאלו נגדו, כלום יכולים אתם לצפות שיעמוד לימינכם?

אמנם כן, מתפללים צדיקים אתם! רחצו ידיכם קודש בשעה שאתם קוראים את מושיעיכם! בזאת התפלל מלכנו על האשורים בשעה שה' הפיל את הצבא העצום הזה בלילה אחד.
כלום דומים מעשיהם של הרומאים לאלו של האשורים, שאתם מצפים לנקמה דומה?
כלום לא לקח כסף מאת מלכנו על מנת שלא יבוא לשדוד את העיר ואחר כך הפך את השבועה וירד לשלוח אש במקדש ואילו הרומאים אינם דורשים אלא את המס הסדיר שאבותינו היו מעלים להם; ומיד כשיקבלו זאת לא יבזזו את העיר ולא יגעו במקדש ויעניקו לכם את הכול; חירות משפחותיכם והנאה נכסיכם והגנת מצוותיכם הקדושות.

בריכת השילוח בראשית המאה ה-20

הרי שיגעון הדבר לצפות שה' יופיע באותה מידה לצדיקים ולרשעים.
ולא עוד אלא הוא נפרע מיד בשעת הצורך כמו ששבר את האשורים מיד בלילה הראשון לחנייתם סמוך לעיר; ואילו היה פוסק לדורותינו את החירות ולרומאים את העונש-היה פוקדם מיד; בשעה שפומפיוס הזדקר בתוך האומה ולאחריו כשבא סוסיוס; וכשאספסיינוס שדד את הגליל ולבסוף, עכשיו כשטיוטוס מתקרב לעיר.
ואף על פי כן כבשו פומפיוס הגדול וסוסיוס את העיר בלי כול נזק ואספסיינוס עלה למלכות בתוך המלחמה עמנו ואילו טיטוס, הרי המעיינות עצמם שופעים יותר מים בעוד שבתחילה יבשו בשבילכם.
שהרי לפני שבא הפסיק השילוח את מימיו ועמו כול המעיינות בעיר, עד שהיו נמכרים באמפורה (=מדה רומאית, שהכילה קרוב לתשעה גלונים) ואילו עכשיו הם מספקים מים לאויבנו בשפע כזה שיש בהם די להם ולבהמותיהם ואף להשקות את גינותיהם.

גיוס סיסיוס

ולא עוד אלא נס כזה אירע קודם לכן בשעת נפילת העיר, בשעה שהבבלים שהזכרתי קודם עלו על העיר ולכדוה ושרפו את העיר ואת המקדש, אף על פי שהיהודים שבאותו זמן לא היו אשמים באותם עוונות כמו שלכם, לפי דעתי, לפיכך סבור אני שהשכינה ברחה מהמקומות הקדושים והתייצבה עכשיו לימין אויבנו.

הן אדם הגון יברח מבית פריצים ויתעב את יושביו, כלום תדמו בנפשכם שה' יסבול את אנשי הבית הרעים?
ה' הרואה כול נעלם והמאזין לכול דבר סתר.
וכי איזה דבר סתם יש לכם או משוקע בדממה? לאו, וכי איזה דבר לא הוצג לראווה לעיני האויב?כי אתם מפרסמים בפומבי את פשעיכם ואתם מתחרים זה בזה, יום יום מי יהיה הרע ביותר ואתם מתפארים בחטאיכם כאילו היו מעלות.
אף על פי כן נשתייר לכם דרך הצלה אם רצונכם בכך וה' מתפייס בוידוי ובתשובה.

אוי, אנשים קשים כברזל! השליכו את כלי זיינכם על עירכם אפילו עכשיו כשהיא מתנודדת ליפול, החזירו פניכם וראו איזה יופי אתם עומדים להסגיר: איזו עיר!
איזה מקדש! אילו מתנות לאומים! האם נגד אלו ישלח אדם את להבותיו? כלום יש אדם החפץ בביטולם של כול אלו? איזה דבר ראוי יותר להצלה מאשר אלו, אתם מחוסרי רחמים, שלבכם קשוח מלהרגיש יותר מאבן! אם אין אתם מסתכלים על אלו בעיני אהבה, חוסו לפחות על משפחותיכם וכול אחד ישים נגד עיניו את ילדיו, אשתו והוריו לפני שיספו עוד מעט ברעב או במלחמה.

אני יודע שבסכנה שרויים אמי, אשתי ומשפחתי שאינם מהפשוטות ובית קדום ומלא הדר; ואם נדמה לכם שלמענם אני משיא לכם עצה, הירגו אותם, טלו את דמי ככופר להצלתכם! ואף אני עצמי מוכן למות, אם מתתי תביא אתכם לידי תבונה.




- מלחמות היהודים, ספר ה', פרק ט'.

נאום יוספוס פלאביוס, מול תושבי ירושלים-חלק א'

הרומאים, אף כי שאין להם חלק בהם, נוהגים כבוד במקדשים של אויביהם ועד עכשיו אספו ידיהם מהם בה בשעה שאנשים שנתגלו בתוכם ואם יישארו על מכונם, הם בלבד ייהנו מהם ואף על פי כן הם מבקשים להחריבם.

אמנם הם רואים את חומותיהם החזקות ביותר והנה נפלו ורק אחד נשאר והוא חלש יותר מאלו שנפלו.
הם יודעים לעמוד בפני כוח הרומאים והשעבוד להם הוא דבר שכבר התנסו בו.
אומנם דבר יפה הוא להילחם בשביל החירות, אך מוטב היה לעשות כן בתחילה.
אבל לאחר שנכנעו פעם והשתעבדו זמן רב כול כך, הרי כול מי שמבקש להסיר מעליו את העול, לא אוהב חירות ייקרא, אלא מחזר אחר המוות.

מותר להתרעם על אדונים שפלים, אבל על אלו שכול העולם תחת ידם.
שהרי מי נמלט מתחת ידם של הרומאים, אולי מקום שאינו ראוי לשימוש מחמת קור או חום?
שהרי המזל פנה אליהם בכול צד וה' המחלק מלכות לאומית- כעת לאיטליה נתנה.
כי חוק קיים יש, שכוחו יפה לאדם ולחיה: להיכנע לחזק יותר והשלטון שייך למי שהוא חזק יותר בנשק.
ומן הטעם הזה נכנעו להם אבותיהם, שעלו עליהם הן ברוח והן בגוף ולא היו סובלים זאת אילולא ידעו כי ה' עימם.

על מה אתם נשענים, אחרי שנלכד החלק של העיר?
ולא עוד אלא אפילו אותם שבפנים, אף על פי שחומותיהם עומדים עדיין, טוב השבי מצרתם .
אומנם יודעים הם הרומאים שהרעב משתולל בעיר והוא מכלה את האוכלוסייה וסופו גם את אנשי המלחמה; כי אף אם הרומאים יפסיקו את המצור ולא יכו את העיר לפי חרב, רובצת לפתחם מלחמה שאין לעמוד נגדה והיא מוסיפה כוח משעה לשעה אם כן הם יכולים לצאת וללחום בנשק עם הרעב עצמו ולעמוד יחידים בפני סבלו.

הוספתי ואמרתי שיפה יעשו אם ישנו דעתם עד שלא תבוא פורענות שאין לה תקנה ויטו אזנם לעצות ישועה כול עוד הם יכולים.
כי הרומאים לא יזכרו להם את הראשונות אלא אם כן יחזיקו עד הסוף.
שהרי הרומאים נוחים הם בשעת ניצחונם והם מעדיפים את התועלת על הנקמה ואינם רוצים, לא בעיר ריקה מאדם ולא במדבר.
ומפני הטעם הזה, מבקש קיסר להעניק להם ערבות אפילו עכשיו; ואילו אם ייקח את העיר בכוח, לא יישאר איש וביחוד לאחר שדחו את הצעותיו שהציע להם בשעת דחקם.

דבר ודאי הוא שהחומה השלישית עתידה ליפול, כשם שנפלו הללו שכבר נלכדו ואף אם חומתם לא ניתנת לכיבוש- הרי הרעב ילחם בשביל הרומאים.

-- מלחמות היהודים, ספר ה', פרק ט'.