האמת היא אחרת, המרד התחיל בבית כנסת של קהילה יהודית עשירה, מהמעמד העליון שהייתה מקורבת לחצר הקיסר ברומא, ששכן בעיר קיסריה.
וכשהתגלה מחלוקת עם תושביה היוונים-סוריים של העיר, היהודים נהגו לשחד את המפקד הרומי בעיר ...
"הנכבדים בין היהודים וכן יוחנן המוכס הציעו לפלורוס (=המפקד הרומי), שמונה טילטנים" .
כדי לסבר את האוזן: שמונה טילטנים, הם שווי ערך היום לארבע מיליון דולר.
אבל תושביה הנכרים של העיר החליטו לחסל את הקהילה היהודית בעיר והם יזמו פוגרום ביהודים, ביום שבת.
היהודים שהיו באמצע תפילת השבת, בבית הכנסת, החליטו להימלט על נפשם, כשהם אוחזים בספר התורה, לאזור השומרון, לנרבתא ולסבסטיה...
בריליוס הארכיסינגוגוס (ראש בית הכנסת) והפרוטיסטוס (פרנס הציבור בן יוטיוס, או יהודה) התקין את מלאכת הפסיפס של הטרקלי מכספו שלו. כתובת מהמאה ה-5 לספירה.
פלורוס, המפקד הרומי שפעל מסבסטיה, נפגש עם היהודים והחליט להאשימם על שלקחו את ספר התורה שלהם מקיסריה.
בנוסף, כדי החליט פלורוס לקנוס את היהודים ב17 טילטנים, שזה שווה ערך להיום לכ8.5 מיליון דולר , ע"י הטלת עיקול על האוצר שבבית המקדש בירושלים.
בתגובה, כדי לפייס את הנציב הרומי, "יצא העם לקבל את פניהם בתשואות והתכוננו לערוך לפלורוס קבלת פנים של הכנעה. אבל פלורוס שלח חמישים פרשים ובראשם הצנטוריון קפיטו"..."נתכעס פלורוס יותר וצעק לחייליו לשדוד את השוק העליון ולהרוג את כול מי שיפגשו בדרכם.....ומספר כול ההרוגים ביום ההוא לרבות נשים וילדים (שכן גם על הטף לא חמלו), הגיע לשלושת אלפים ושש מאות .".
פלורוס לא חמל אפילו על יהודים מהקצונה הבכירה של הצבא הרומי.
יהודים מתיונים שבינם לבין היהדות, לא היה מאומה חוץ מאשר מוצאם היהודי "האכזריות של הרומאים שנתגלתה זו הפעם הראשונה, החמירה את הפורענות. הוא ציווה להלקות ולסמר לצלב בעלי מעמד של פרשים. אנשים אלו אף על פי שהיו יהודים על פי מוצאם, זכו בגדולה רומאית".
היוונים סורים, הבינו את הרמז שדמם של היהודים הותר והחלו לבצע פרעות ביהודים: "טבחו תושבי קיסריה את היהודים שדרו ביניהם ובתוך שעה אחת, נטבחו יותר מעשרים אלף יהודים. וקיסריה נתרוקנה כולה מיהודיה, שכן הבורחים נעצרו בפקודת פלורוס והובלו כשבויים למחנה הנשק של הציא."
ובסוריה: "הסורים מצידם הרגו יהודים במספר לא פחות. אף הם טבחו את אלו שמצאו בעיר..כדי לקדם את פני הסכנה שאיימה עליהם מצד היהודים.".
בסקיתופוליס, (בית שאן) היהודים לחמו למען תושביה היוונים של העיר והתגאו בדו הקיום וביחסים החמים ואף תקפו את היהודים שבאו לפגוע בשכניהם.
אך השכנים שלהם לא חסו גם על היהודים הללו ובלילה החליטו לחסל את כול היהודים, תושבי סקיתופוליס, יותר מ13 אלף יהודים נרצחו באותו הלילה.
שמעון בן שאול, תושב העיר סקיתופוליס שהמון מרצחים הקיף את ביתו עם חצים כדי להרוג אותו ואת משפחתו, נאם: "אני וכול אלו שבהריגת יהודים אישרנו את ידידותינו עמכם. אחרי שהתנסינו בבגידת הנכרים ואחרי שפעלנו תכלית אוון נגד עצמנו ובשרנו, עלינו למות כארורים בידי עצמנו; כי לא יאה בשבילנו למות בידי האויב. יהיה בזה כפרה על פשעי החמור.."
באשקלון טבחו ב-2500 יהודים, תושבי פתולמאיס (העיר עכו) הרגו 2000 יהודים, בהיפוס ובגדרה נרצחו כול התושבים היהודים.
באלכסנדריה הנציב הרומי, סייע לפורעים, עם שני לגיונות רומים שסייעו לתושבים לטווח ביהודים "המוות הופיע אצלם בצורות שונות; מהם שנתפסו בשדה פתוח ואחרים נרדפו לתוך בתיהם והרומאים העלום באש אחרי שרוקנו אותם. לא חמלו על טף ולא נשאו פנים לזקן, הם הרגו אנשים בכול הגילאים, עד שכול המחוז נשתף בדם." 50,000 יהודים נרצחו באלכסנדרייה.
קסטיוס הנציב הרומי בסוריה, החליט שאם כולם בוזזים , רוצחים יהודים ומתעשרים מכספם, למה שהוא יעמוד מנגד? והחליט גם הוא להצטרף לפסטיבל הדמים וגייס את כול כוחותיו כדי לרצוח ולבזוז את הערים היהודיות ואת ירושלים...
אבל בירושלים ובגליל החליטו קומץ יהודים שלא ללכת כצאן לטווח ולהלחם על נפשם, אלו הקרויים בפינו כיום: "הקנאים הקיצוניים", שאותם אנו נוהגים להאשים בחורבן המקדש....
הסיקריקים, לא השתתפו במרד כלל, הם היו כת סגורה, שמיד עם פרוץ המרד ברחו למצדה, כשהרומאים הגיעו אליהם לאחר שכול המרד דוכא ובית המקדש חרב, הם החליטו שמוטב להם להתאבד במקום להלחם וישנם אף היסטוריונים, הטוענים שאיש כלל לא התאבד במצדה, שהם פשוט ברחו למצרים וזאת משום מיעוט הממצא החומרי במצדה (לא נמצאו כתבים שלהם או כלים שבהם השתמשו בשהייה הממושכת שלהם במצדה).
מקור; "מלחמות היהודים", יוספוס פלאביוס.
וכשהתגלה מחלוקת עם תושביה היוונים-סוריים של העיר, היהודים נהגו לשחד את המפקד הרומי בעיר ...
"הנכבדים בין היהודים וכן יוחנן המוכס הציעו לפלורוס (=המפקד הרומי), שמונה טילטנים" .
כדי לסבר את האוזן: שמונה טילטנים, הם שווי ערך היום לארבע מיליון דולר.
אבל תושביה הנכרים של העיר החליטו לחסל את הקהילה היהודית בעיר והם יזמו פוגרום ביהודים, ביום שבת.
בריליוס הארכיסינגוגוס (ראש בית הכנסת) והפרוטיסטוס (פרנס הציבור בן יוטיוס, או יהודה) התקין את מלאכת הפסיפס של הטרקלי מכספו שלו. כתובת מהמאה ה-5 לספירה.
פלורוס, המפקד הרומי שפעל מסבסטיה, נפגש עם היהודים והחליט להאשימם על שלקחו את ספר התורה שלהם מקיסריה.
בנוסף, כדי החליט פלורוס לקנוס את היהודים ב17 טילטנים, שזה שווה ערך להיום לכ8.5 מיליון דולר , ע"י הטלת עיקול על האוצר שבבית המקדש בירושלים.
בתגובה, כדי לפייס את הנציב הרומי, "יצא העם לקבל את פניהם בתשואות והתכוננו לערוך לפלורוס קבלת פנים של הכנעה. אבל פלורוס שלח חמישים פרשים ובראשם הצנטוריון קפיטו"..."נתכעס פלורוס יותר וצעק לחייליו לשדוד את השוק העליון ולהרוג את כול מי שיפגשו בדרכם.....ומספר כול ההרוגים ביום ההוא לרבות נשים וילדים (שכן גם על הטף לא חמלו), הגיע לשלושת אלפים ושש מאות .".
פלורוס לא חמל אפילו על יהודים מהקצונה הבכירה של הצבא הרומי.
יהודים מתיונים שבינם לבין היהדות, לא היה מאומה חוץ מאשר מוצאם היהודי "האכזריות של הרומאים שנתגלתה זו הפעם הראשונה, החמירה את הפורענות. הוא ציווה להלקות ולסמר לצלב בעלי מעמד של פרשים. אנשים אלו אף על פי שהיו יהודים על פי מוצאם, זכו בגדולה רומאית".
היוונים סורים, הבינו את הרמז שדמם של היהודים הותר והחלו לבצע פרעות ביהודים: "טבחו תושבי קיסריה את היהודים שדרו ביניהם ובתוך שעה אחת, נטבחו יותר מעשרים אלף יהודים. וקיסריה נתרוקנה כולה מיהודיה, שכן הבורחים נעצרו בפקודת פלורוס והובלו כשבויים למחנה הנשק של הציא."
ובסוריה: "הסורים מצידם הרגו יהודים במספר לא פחות. אף הם טבחו את אלו שמצאו בעיר..כדי לקדם את פני הסכנה שאיימה עליהם מצד היהודים.".
בסקיתופוליס, (בית שאן) היהודים לחמו למען תושביה היוונים של העיר והתגאו בדו הקיום וביחסים החמים ואף תקפו את היהודים שבאו לפגוע בשכניהם.
אך השכנים שלהם לא חסו גם על היהודים הללו ובלילה החליטו לחסל את כול היהודים, תושבי סקיתופוליס, יותר מ13 אלף יהודים נרצחו באותו הלילה.
שמעון בן שאול, תושב העיר סקיתופוליס שהמון מרצחים הקיף את ביתו עם חצים כדי להרוג אותו ואת משפחתו, נאם: "אני וכול אלו שבהריגת יהודים אישרנו את ידידותינו עמכם. אחרי שהתנסינו בבגידת הנכרים ואחרי שפעלנו תכלית אוון נגד עצמנו ובשרנו, עלינו למות כארורים בידי עצמנו; כי לא יאה בשבילנו למות בידי האויב. יהיה בזה כפרה על פשעי החמור.."
באשקלון טבחו ב-2500 יהודים, תושבי פתולמאיס (העיר עכו) הרגו 2000 יהודים, בהיפוס ובגדרה נרצחו כול התושבים היהודים.
באלכסנדריה הנציב הרומי, סייע לפורעים, עם שני לגיונות רומים שסייעו לתושבים לטווח ביהודים "המוות הופיע אצלם בצורות שונות; מהם שנתפסו בשדה פתוח ואחרים נרדפו לתוך בתיהם והרומאים העלום באש אחרי שרוקנו אותם. לא חמלו על טף ולא נשאו פנים לזקן, הם הרגו אנשים בכול הגילאים, עד שכול המחוז נשתף בדם." 50,000 יהודים נרצחו באלכסנדרייה.
אבל בירושלים ובגליל החליטו קומץ יהודים שלא ללכת כצאן לטווח ולהלחם על נפשם, אלו הקרויים בפינו כיום: "הקנאים הקיצוניים", שאותם אנו נוהגים להאשים בחורבן המקדש....
הסיקריקים, לא השתתפו במרד כלל, הם היו כת סגורה, שמיד עם פרוץ המרד ברחו למצדה, כשהרומאים הגיעו אליהם לאחר שכול המרד דוכא ובית המקדש חרב, הם החליטו שמוטב להם להתאבד במקום להלחם וישנם אף היסטוריונים, הטוענים שאיש כלל לא התאבד במצדה, שהם פשוט ברחו למצרים וזאת משום מיעוט הממצא החומרי במצדה (לא נמצאו כתבים שלהם או כלים שבהם השתמשו בשהייה הממושכת שלהם במצדה).
מקור; "מלחמות היהודים", יוספוס פלאביוס.
