חפש בבלוג זה

יום רביעי, 27 בנובמבר 2013

מלחמת האזרחים ברומא

אספסיינוס קיבל את המשלחות ומינה את המושלים השונים על פי הצדק ועל פי זכויות.
לאחר מכן יצא לאנטיוכיה, שם נמלך בדעתו באיזה כיוון יפנה.
לבסוף דן בדעתו שהעניינים ברומי חשובים יותר מהמסע לאלכסנדריה.
הוא ראה שאלכסנדריה היציבה ואילו רומי נבוכה תחת שלטונו של ויטליוס.



לשם כך שלח את מוקיינוס לאיטליה ועמו כוח ניכר של פרשים וחיל רגלי.
קצין זה שהיה חושש מסכנת מסע ימי בעיצומו של חורף- נהג את חילו רגלי דרך קפדוקיה ופריגיה  .

ואנטוניוס פרימוס לקח את הליגיון השלישי שבמוסיה (ששם היה מפקד) וחש לערוך קרב נגד ויטליוס.
ויטליוס שלח את קקינה אליינוס ועמו כוח גדול כדי לעמוד נגדו.
המפקד הזה זכה לאימונו הרב לרגל נצחונו על אותו .
קיקינה הלך במהירות מרומי ופגש את אנטוניוס על יד קרימונה, עיר בגליה, בגבול איטליה


אנטוניוס פרימוס

אבל משראה את מספר חיילי האויב ואת המשמעת שלהם, לא רצה להסתכן בהתנגשות ומאחר שראה שנסיגה היא מפוקפקת-הוא יזם בגידה.
לשם כך אסף את שרי המאה ואת הטריבונים שתחת פיקודו.
הוא המריץ אותם לעבור לצד אנטוניוס; הוא מיעט בערכו של ויטליוס והפליג בכוחו של אספסיינוס.
אמר: לאחר רק השם ואילו לשני- הכוח.
מוטב שיכירו את ההכרח ויהפכוהו לטובה. ומאחר שסופם ליפול בנישקם- מוטב לקדם את הסכנה ע"י החלטה.
שכן אספסיינוס יכול שלא בעזרתם להחזיק במה שנשתייך עדיין; ואילו ויטליוס אינו יכול להחזיק מה שיש לו אפילו בעזרתם.

ובאומרו הרבה דברים מעין אלו שידל אותם והוא וצבאו ערקו לאנטוניוס.
אבל באותו לילה, נכנסה חרטה בלב החיילים וכן פחד מפני האיש ששלח אותם- שמא יהיה הוא המנצח; הם שלפו חרבותיהם והסתערו כדי להרוג את קקינה.


 העיר קרימונה שעל גבול איטליה

הם היו מבצעים את זממם אילולא הטריבונים שהתנפלו לרגלי חבריהם והתחננו לפניהם שיחדלו.
החיילים נמנעו מלהרגו, אבל הם כבלו את הבוגד והכינו עצמם לשלוח אותו לויטליוס .

ממשמע פרימוס את הדבר, קרא מיד לאנשיו והוביל אותם חמושים נגד המורדים; הללו יצרו מערך קרבי וגילו התנגדות קלה, אבל לאחר מכן רדפו אחריהם והם נסו לקרימונה.
פרימוס ופרשיו מנעו את כניסתם, הקיפום והשמידו את רובם לפני החומות.
הוא התפרץ בפנים עם יתר כוחותיו ונתן רשות לחייליו לשדוד את העיר.

בטבח שנערך לאחר מכן נספו הרבה סוחרים נכרים והרבה תושבים.
יחד עם כול צבא ויטליוס שמנו שלושים אלף ומאתיים איש.

אנטוניוס איבד ארבעת אלפים וחמש מאות איש מחייליו שהביא ממוסיה.
הוא שיחרר את קיקינה ושגרו להודיע על המאורעות האלה לאספסיינוס.
כשהגיע לשם נתקבל בחסד רב ע"י הקיסר ועטה בכבוד הבלתי צפוי על כלימת בגידתו.

כששמע סבינוס ברומי שאנטוניוס קרב ובא, לבש עוז ואסף גדודי משמרות לילה ותפס את הקפיטול במשך הלילה.
יום שני עם שחר נצטרפו אליו רבים מהנכבדים, בניהם בן אחיו של דומיטינוס


שעליו נתבססו בעיקר התקוות שלהם להצלחתם.
ויטליוס,  לא חשש כול כך מפני פרימוס, אבל נתמלא זעם על המורדים שתמכו בסבינוס
ומפני שהיה צמא לדם אצילים מתוך אכזריות שמלידה, הוא שילח אותו גדוד חיילים שליוו אותו מגרמניה אל הקפיטול.

הרבה מעשי גבורה נעשו, הן על ידיהם והן ע"י האנשים שלחמו מהמקדש ; אבל בסופו של דבר השתלטו הגדודים הגרמנים על הגבעה מפני יתרון מספרם.
דומיטינוס ורומאים חשובים אחרים, ניצלו בנס, אבל כול ההמון נופץ לרסיסים.
סבינוס הובא כשבוי לויטליוס והוצא להורג.
וחיילים אחרים ששדדו את המקדש מהנדבות שנמצאו בו –העלוהו באש.

יום לאחר מכן, נכנסו אנטוניוס עם צבאו.
גדודיו של ויטליוס פגשו בו והם לחמו בשלושה מקומות נפרדים בעיר.
הם נספו עד אחד.
ויטליוס יצא מארמונו כשהו שכור , כי אחרי שמילא כירסו-בידעו שזה המשתה האחרון-על יד שולחן משופע וגדוש, הוא נסחב ע"י ההמון שהתעללו בו בכול מני התעללויות ולבסוף טבחוהובלבה של רומי.
הוא מלך שמונה חודשים וחמשה ימים ואילו היה המזל מאריך את חייו, לא היה די בכול הממלכה כדי לספק תאוותו.

מלבדו עלה מספר ההרוגים ליותר מחמישים אלף איש.
מאורעות אלו אירעו בשלישי לחודש אפלאוס.
ביום השני נכנס מוקיינוס עם צבאו ומנעו את גדודי אנטוניוס לבצע טבח אחר; כי הם היו עדיין בולשים את הבתים והיו הורגים רבים מחיילי ויטליוס וכן מהאוכלוסייה(את אלו שהיו תומכיו) וזעמם גבר על כוח הבחנתם.



                  דומיטינוס פלאביוס

מוקיינוס הביא את דומיטינוס והמליץ עליו בפני ההמון, למנותו למושל עד שאביו יבוא.
העם נשתחרר לבסוף מהאימה , הכריז על אספסיינוס כמלך וחגג יחד את התבצרותו של זה ואת מפלתו של ויטליוס.


כשהגיע אספסיינוס לאלכסנדריה, קידמו את פניו השמועות הטובות מרומי ומשלחות הברכה מכול המקומות שבעולם.
עיר זו אף על פי שהייתה השנייה לרומי בגודלה- הייתה מצומצמת בשביל ההמון הרב.
כול האימפריה שקטה עכשיו וכול המדינה הרומאית ניצולה למעלה מהמשוער.

אספסיינוס הפנה את מחשבותיו על מה שנשתייר מיהודה.

אבל היה מתאווה ליטול ספינה וללכת לרומי מיד לאחר שתסתיים עונת הגשמים ועכשיו סידר במהירות את העניינים באלכסנדריה; אבל הוא שלח את בנו טיטוס עם מבחר כוחותיו כדי למחוץ את ירושלים..

שחרורו של יוספוס

בין שאר הסימנים הטובים שהיו מבשרים מראש בכול מקום ומקום את ההגמוניה הצפויה לו, הוא נזכר בדברי, שעוד בחייו של נירון העזתי לפנות אליו כאל קיסר.
המחשבה שאני נתון עדיין במאסר זעזעה אותו.


יוסף בן מתיתיהו

הוא קרא אליו את מוקיינוס ואת שאר קציניו וידידיו.
בתחילה תיאר את מעשי האמיצים ואת כול התלאה שגרמתי להם ביודפת; ואז רמז לנבואותי, שבשעתם היה חושד כי אינם אלא המצאות הבאות מתוך פחד, אלא שהזמן והמאורע הוכיחו כי נאמרו ברוח הקודש. אמר: בושה יש בדבר שאדם שאמר מראש שאני עתיד לעלות לשלטון והוא היה שליח קול ה' יהיה עדיין נחשב כשבוי ויסבול גורלו של עציר.

הוא קרא אותי ופקד לשחרר אותי.
והקצינים היו מהרהרים רק בדבר אחד: שחרורו של איש זר הוא סימן טוב שהוא עתיד להעניק להם טובות מזהירות.

טיטוס שהיה על יד אביו, אמר: אבא, הצדק קורא שיחד עם הברזל נפטרו גם מהביזיון.
אם לא נתיר את אזיקיו אלא ננתקם, הרי יהיה דומה כאדם שלא היה אסור באזיקים כלל.
אספסיינוס נענע לו.
אחד הנוכחים נגש לפניו וקצץ את האזיקים בקופיץ וכך זכיתי בשחרורי כגמול על רוח קודשי ונעשיתי ראוי לאימון בהגדת עתידות.



שנת ארבעת הקיסרים

באותו זמן ממש התרגשו ובאו גם על רומי צרות גדולות.
ויטליוס הגיע מגרמניה  וגרר עמו בעקבות צבאו המון ערב-רב.

ויטליוס

ומשלא מצא מקום מספיק בשבילם במחנאות המיועדות לצבא, הפך את כול רומי למחנה וגידש כול בית באנשי צבא.
הללו שהסתכלו בעיניים לא רגילות על עושר הרומאי ובהיותם מוקפים מכול צד בברק כסף וזהב, היו יכולים בקושי לעצור בעד חמדתם או להעמיד עצמם מלגזול ומלהרוג כול מי שיעקב בעדם.כך היו פני הדברים באיטליה.

אחרי שאספסיינוס הכניע את כול סביבות ירושלים וחזר לקיסריה, שמע על ההפיכות ברומי ושויטליות נתקסר.
אף על פי שהוא ידע יפה כיצד לציית כשם שידע כיצד לפקד-עוררו חדשות אלו את זעמו.
הוא היה מיצר על כך שהיה לו אדון אדם שטירף את כול הממלכה כאילו הייתה מדבר וכול כך היה מצטער על הצרה הזאת, שלא היה יכול לעמוד בה ולכן לא היה יכול לתת את דעתו למלחמות אחרות, בשעה שהארץ נחרבת.

אבל במידה שזעמו היה עשוי לדחוף אותו למעשי נקם, בה במידה נתעכב ע"י המחשבה שחשב על המרחק.
כי המזל יכול לעכב בעדו בדרכי ערמה רבים לפני שיוכל לעבור את הים לאיטליה ובייחוד כשיהיה עליו להפליג בעונת הגשמים.
הרהורים אלו עצרו בעד זעמו המתפרץ.

אבל קציניו וחייליו, שהיו מתכנסים בכינוסי-חברות, היו דנים בגילוי לב גמור בהתקוממות.
הם קראו בכעס: אותם החיילים שברומי המתענגים עכשיו על רוב טובה ושאינם יכולים לשמוע אפילו קול הברה של מלחמה-הם בוחרים את השליט כחפץ ליבם, לפי הסיכויים שהם יהיו ספקי תענוגות; בה בשעה שהללו, שהתענגו פעמים הרבה ותחת קובעיהם נזרקה שיבה-עומדים ומוסרים את הזכות הזאת לאחרים וזה –כשביניהם יש תמיד אחד הראוי יותר לשלטון.
אם יפקירו שעת כושר זו-כלום ימצאו לו גמול צודק יותר על כול הטובה שעשה להם?

חלקה של גרמניה מתוך האימפריה הרומית

זכותו של אספסיינוס לכתר עולה בהרבה על זכותו של ויטליוס, כפי שרבה זכותו לבחור מזכותם של בוחרי ויטליוס; שהרי בוודאי עשינו מלחמות, לא פחות קשות מהמלחמות שעשו הליגיונות של גרמניה.


ואנו לא נופלים בכלי הזיין מהחיילים שחזרו והביאו משם את העריץ הזה.
מלבד זהיהיה כול צורך בקרב; כי לא הסינט ולא העם הרומאי יסבלו את הוללותו של ויטליוס במקום ישוב הדעת של אספסיינוס ולא יעדיפו כנשיא עליהם עריץ אכזר ביותר, על פני מושל בעל מעלה;

הסינט הרומי ברומא

איש שאין לו בנים על פני אב, מאחר שהערובה הטובה ביותר לשלום צפונה בהמשך סדיר בזה אחר זה של המלוכה.
לפיכך אם למלוכה דרוש ניסיון של שנים, הרי אספסיינוס לפניהם ואם דרוש עוז הנעורים, הרי טיטוס לפניהם.
שניהם יחד ימזגו את יתרון גליהם השונים.
האנשים שנבחר בם לא יהיו תלויים רק בכוח שאנו מסוגלים להעמיד, שכן אנו יכולים להעמיד שלושה ליגיונות וחילות הסיוע שמספקים המלכים; אף כול העולם המזרחי וכול בני אירופה יתמכו בהם והם רחוקים מכדי לרתת מפני ויטליוס ואף בני בריתנו באיטליה, אח ובן אחר של אספסיינוס (=פלאביוס סבינוס, אחיו של אספסיינוס ובנו דומיטיינוס).

אחד מהם ישיג הרבה חיילים מבני התשחורת שבין בעלי הדרגה והשני כבר נתמנה למעשה לנהל את העיר, דבר שחשיבותו לא מועטה לגבי כול תוכנית הנוגעת לממלכה.
בקיצור, אם יהיה עיכוב כול שהוא מצדנו,יתכן שהסינט יבחר באותו האיש שחייליו-שיבה זרקה בם בשעה ששירתו תחת פיקודו-נטשוהו בזלזול.

שיחות מעין אלו היו רווחות באסיפות; לבסוף היו מתאגדים יחד ועודדו איש את אחיו. הם הכריזו מעל אספסיינוס כקיסר והמריצו בו להציל הממלכה השרויה בסכנה.
מפקדם היה תמיד דואג לטובת הכלל,אבל מעולם לא הציע להעלותו; כי אף על פי שהיה יודע בליבו שהיה ראוי לכך מפני מעשיו, הוא העדיף את הבטיחות על חיי הפרט על הסכנות שבמעמד מזהיר אבל כשסירב-לחצו עליו חייליו, יותר ויותר והחיילים שהתקבצו סביבו שלפו חרבותיהם ואיימו עליו במוות אם הוא יסרב לחיות בכבוד.

אספסיינוס

הוא הסביר להם בהרחבה על שום מה הוא מסרב לגדולה זו.
לבסוף משלא עלה בידו לשדלם, הוא נענה לאלו שמינוהו.

מוקיינוס ושאר המפקדים המריצוהו עכשיו לפעול כקיסר.
ושאר אנשי הצבא קראו אליו להפעילם נגד כול מתנגד שהוא.
מטרתו הראשונה הייתה לשים ידו על אלכסנדריה.

אלכסנדריה
הוא הכיר בכך שמצרים היא החלק החשוב ביותר של האימפריה, שכן יש בה שפע של דגן.
הוא קיווה שמיד כשישתלט עליה יוכל בעקשנות לאלץ, אפילו בכוח את ויטליוס שיכנע.
שכן אוכלוסיית רומי לא תסכים בשום פנים לגווע ברעב.
הוא גם ביקש לספח את שני הליגיונות שבאלכסנדרייה.
אף הוא ראה שאחיזתו בעיר תשמש תריס בפני תהפוכות הגורל העמומות.
כי קשה הגישה למצרים הן מצד הים והן מצד חופיה מחוסרי-הנמלים.

היא מוגנת מצד מערב ע"י לוב הצחיחה, בדרום-ע"י הגבול המפריד אותה מאתיופיה-סוינה וע"י מפלי הנילוס שאי אפשר לשוט בהם.
במזרח היא מוגנת ע"י הים האדום הנמשך עד קופטוס; וגבולותיה הצפוניים הם האדמה שכלפי סוריה והים הנקרא, ים מצרים, שהוא מחוסר כול נמל.
וכך מצרים נטולת עגינה בכול צדדיה.

האורך מפולסיון עד סוינה- אלפיים איצטדיות (איצטדיה=185מ').
המעבר שבין פלינטינס עד פלוסיון-שלשת אלפים שש מאות.
אפשר לשוט בים עד אלפנטיון. אחר מקום זה מונעים מפלי המים שהזכרנו לעיל, כול עלייה נוספת.

נמל אלכסנדריה

קשה לספינות להגיע לנמל אלכסנדריה אפילו בעתות שלום.
הכניסה צרה והיא מתעקלת ע"י סלעים המונעים מעבר ישיר מצד שמאל מוגנת התעלה ע"י סוללות עשויות בידי אדם; בצד שמאל מוגנת התעלה ע"י סוללות עשויות בידי אדם; בצד ימין שוכן האי פארוס,

נבדל מהחוף ועליו מגדל עצום שמפיל אור הנראה במרחק שלוש מאות איצטדיות למלחים שפניהם מועדות לנמל, כדי להזהירם שבלילה יעגנו את ספינתם רחוק מהחוף מפני קושי השיוט.


סביב האי הזה הוקמו כתלים עצומים בידי אדם.
והים כנגדם ומתנפץ סביב המזחים וכך נעשה המעבר קשה והכניסה דרך המיצר –מסוכנת.
הנמל בפנים הוא אומנם בטוח לחלוטין ואורכו שלושים אצטדיות.
דרך נמל זה מובאים כול המצרכים שטובת המדינה צריכה להם וממנו מפיצים בכול מקומות הישוב את עודפי התוצרת המקומית.

לפיכך אין תמה בדבר שאספסיינוס ביקש לקבל את מצריים תחת ידיו לטובת היציבות בכול הממלכה.
לשם כך עמד וכתב מיד איגרת לטיבריוס אלכסנדר, מושל מצרים ואלכסנדריה והודיע לו על התלהבות החיילים וכיצד אנוס היה לקבל על עצמו טורח הממלכה והסכים לסייע בידם.

אחרי שקרא את האיגרת בפומבי דרש אלכסנדר בהתלהבות מאת הליגיונות והאוכלוסייה להישבע אמונים לאספסיינוס.
שניהם נענו מיד בשמחה לקריאה זו, כי ידעו יפה את האיש מתוך כושר פיקודו כפי שראו בקירוב מקום.

טיבריוס אלכסנדר

טיבריוס שמעתה הופקד בידיו עינייני המדינה , עשה את כול ההכנות לבואו של אספסיינוס.
והשמועה על הקיסר החדש פשטה "רגע כמימריה" (=יותר מהר מהמחשבה) בכול המזרח...
כול עיר ועיר עשתה חג על השמועה הטובה והקריבו קורבנות לשמו.

אבל הליגיונות שבמוסיה ופנוניה שזה לא מכבר נזדעזעו נוכח עוז רוחו של ויטליוס, נשבעו אמונים לאספסיינוס בשמחה יתירה.

אספסיינוס עזב את קיסריה ובא לבריטוס (=בירות),שם חיכו לו כמה וכמה משלחות, הן מסוריה והן משאר מחוזות.
הם הביאו עטרות וצווי ברכה מהערים השונות.
שם בא גם מוקיינוס, מושל האיפרכיה, כדי להודיע על התלהבות ההמונים ועל שבועותיהן של כול עיר ועיר.

עכשיו שהמזל קידם את משאלותיו בכול מקום ומקום והנסיבות נזדמנו יחד במידה רבה, הרהר אספסיינוס בליבו, שלא בלי ההשגחה העליונה זכה בממלכה וגורל צדק הפקיד את השלטון העולם בידיו.

יום שני, 18 בנובמבר 2013

יוספוס פלאביוס מבכה את הירצחו של חנניה הכהן הגדול בידי האדומיים

חנניה היה נערץ מכול הבחינות והיה איש ישר במידה שאין למעלה הימנו ואף על פי שהיה איש מצוין על פי יחוסו, על פי מעלתו, ועל פי כול הכבוד שזכה לו- היה אוהב להתייחס אל הפחות שבפחותים כאל אדם השווה לו.

הוא היה יחיד באהבת החירות שלו והיה איש נלהב לדמוקרטיה.
בכול הזדמנות היה מעדיף את טובת הכלל על יתרונותיו הפרטיים.
ומטרתו העליונה הייתה לקיים את השלום.


הוא ידע שאי אפשר לעמוד נגד כוחם של הרומאים, אך כשנאלץ היה להתכונן למצב של מלחמה- השתדל כדי להבטיח שאם היהודים לא יבואו לידי הסכם, המאבק יתנהל לפחות בידי אמונה.

בקיצור: אילו היה חנניה חי היו בוודאי מגיעים לידי הסדר, כי הוא היה בעל לשון ודבריו היו מקובלים על העם.
ותמיד השתלט אפילו על אלו שהיה קטן בעיניהם.
ועוד אחרת, אילו היו מעשי האיבה נמשכים, היו מעכבים באופן ניכר את ניצחון הרומאים, בהנהגתו של מפקד כמותו.

עמו היה קשור יהושע ואף שהיה ממועט לגבי חנניה-עדיף היה מכולם.
אני משער שה' חתם גזר דינה של העיר מטומאה להרס וביקש לטהר את המקדש באש ולפיכך סילק את אלו שהיו כה קשורים בו באהבה ענוגה כול כך.

והללו שלבשו זה מקרוב את בגדי הקודש וערכו את סדר העבודה הקוסמי שהיה נערץ בכול העולם וע"י אורחים שבאו מכול היישוב- הללו היו מושלכים עירומים וצפויים להיבלע ע"י כלבים וחיות טרף לעין כול.

סבורני כי מדת הטוב עצמה הייתה זועקת על האנשים האלו וקוננה על התהום של הרעה הזאת שנעשתה בידי זרים.