שנת ארבעת הקיסרים

באותו זמן ממש התרגשו ובאו גם על רומי צרות גדולות.
ויטליוס הגיע מגרמניה  וגרר עמו בעקבות צבאו המון ערב-רב.

ויטליוס

ומשלא מצא מקום מספיק בשבילם במחנאות המיועדות לצבא, הפך את כול רומי למחנה וגידש כול בית באנשי צבא.
הללו שהסתכלו בעיניים לא רגילות על עושר הרומאי ובהיותם מוקפים מכול צד בברק כסף וזהב, היו יכולים בקושי לעצור בעד חמדתם או להעמיד עצמם מלגזול ומלהרוג כול מי שיעקב בעדם.כך היו פני הדברים באיטליה.

אחרי שאספסיינוס הכניע את כול סביבות ירושלים וחזר לקיסריה, שמע על ההפיכות ברומי ושויטליות נתקסר.
אף על פי שהוא ידע יפה כיצד לציית כשם שידע כיצד לפקד-עוררו חדשות אלו את זעמו.
הוא היה מיצר על כך שהיה לו אדון אדם שטירף את כול הממלכה כאילו הייתה מדבר וכול כך היה מצטער על הצרה הזאת, שלא היה יכול לעמוד בה ולכן לא היה יכול לתת את דעתו למלחמות אחרות, בשעה שהארץ נחרבת.

אבל במידה שזעמו היה עשוי לדחוף אותו למעשי נקם, בה במידה נתעכב ע"י המחשבה שחשב על המרחק.
כי המזל יכול לעכב בעדו בדרכי ערמה רבים לפני שיוכל לעבור את הים לאיטליה ובייחוד כשיהיה עליו להפליג בעונת הגשמים.
הרהורים אלו עצרו בעד זעמו המתפרץ.

אבל קציניו וחייליו, שהיו מתכנסים בכינוסי-חברות, היו דנים בגילוי לב גמור בהתקוממות.
הם קראו בכעס: אותם החיילים שברומי המתענגים עכשיו על רוב טובה ושאינם יכולים לשמוע אפילו קול הברה של מלחמה-הם בוחרים את השליט כחפץ ליבם, לפי הסיכויים שהם יהיו ספקי תענוגות; בה בשעה שהללו, שהתענגו פעמים הרבה ותחת קובעיהם נזרקה שיבה-עומדים ומוסרים את הזכות הזאת לאחרים וזה –כשביניהם יש תמיד אחד הראוי יותר לשלטון.
אם יפקירו שעת כושר זו-כלום ימצאו לו גמול צודק יותר על כול הטובה שעשה להם?

חלקה של גרמניה מתוך האימפריה הרומית

זכותו של אספסיינוס לכתר עולה בהרבה על זכותו של ויטליוס, כפי שרבה זכותו לבחור מזכותם של בוחרי ויטליוס; שהרי בוודאי עשינו מלחמות, לא פחות קשות מהמלחמות שעשו הליגיונות של גרמניה.


ואנו לא נופלים בכלי הזיין מהחיילים שחזרו והביאו משם את העריץ הזה.
מלבד זהיהיה כול צורך בקרב; כי לא הסינט ולא העם הרומאי יסבלו את הוללותו של ויטליוס במקום ישוב הדעת של אספסיינוס ולא יעדיפו כנשיא עליהם עריץ אכזר ביותר, על פני מושל בעל מעלה;

הסינט הרומי ברומא

איש שאין לו בנים על פני אב, מאחר שהערובה הטובה ביותר לשלום צפונה בהמשך סדיר בזה אחר זה של המלוכה.
לפיכך אם למלוכה דרוש ניסיון של שנים, הרי אספסיינוס לפניהם ואם דרוש עוז הנעורים, הרי טיטוס לפניהם.
שניהם יחד ימזגו את יתרון גליהם השונים.
האנשים שנבחר בם לא יהיו תלויים רק בכוח שאנו מסוגלים להעמיד, שכן אנו יכולים להעמיד שלושה ליגיונות וחילות הסיוע שמספקים המלכים; אף כול העולם המזרחי וכול בני אירופה יתמכו בהם והם רחוקים מכדי לרתת מפני ויטליוס ואף בני בריתנו באיטליה, אח ובן אחר של אספסיינוס (=פלאביוס סבינוס, אחיו של אספסיינוס ובנו דומיטיינוס).

אחד מהם ישיג הרבה חיילים מבני התשחורת שבין בעלי הדרגה והשני כבר נתמנה למעשה לנהל את העיר, דבר שחשיבותו לא מועטה לגבי כול תוכנית הנוגעת לממלכה.
בקיצור, אם יהיה עיכוב כול שהוא מצדנו,יתכן שהסינט יבחר באותו האיש שחייליו-שיבה זרקה בם בשעה ששירתו תחת פיקודו-נטשוהו בזלזול.

שיחות מעין אלו היו רווחות באסיפות; לבסוף היו מתאגדים יחד ועודדו איש את אחיו. הם הכריזו מעל אספסיינוס כקיסר והמריצו בו להציל הממלכה השרויה בסכנה.
מפקדם היה תמיד דואג לטובת הכלל,אבל מעולם לא הציע להעלותו; כי אף על פי שהיה יודע בליבו שהיה ראוי לכך מפני מעשיו, הוא העדיף את הבטיחות על חיי הפרט על הסכנות שבמעמד מזהיר אבל כשסירב-לחצו עליו חייליו, יותר ויותר והחיילים שהתקבצו סביבו שלפו חרבותיהם ואיימו עליו במוות אם הוא יסרב לחיות בכבוד.

אספסיינוס

הוא הסביר להם בהרחבה על שום מה הוא מסרב לגדולה זו.
לבסוף משלא עלה בידו לשדלם, הוא נענה לאלו שמינוהו.

מוקיינוס ושאר המפקדים המריצוהו עכשיו לפעול כקיסר.
ושאר אנשי הצבא קראו אליו להפעילם נגד כול מתנגד שהוא.
מטרתו הראשונה הייתה לשים ידו על אלכסנדריה.

אלכסנדריה

הוא הכיר בכך שמצרים היא החלק החשוב ביותר של האימפריה, שכן יש בה שפע של דגן.
הוא קיווה שמיד כשישתלט עליה יוכל בעקשנות לאלץ, אפילו בכוח את ויטליוס שיכנע.
שכן אוכלוסיית רומי לא תסכים בשום פנים לגווע ברעב.
הוא גם ביקש לספח את שני הליגיונות שבאלכסנדרייה.
אף הוא ראה שאחיזתו בעיר תשמש תריס בפני תהפוכות הגורל העמומות.
כי קשה הגישה למצרים הן מצד הים והן מצד חופיה מחוסרי-הנמלים.

היא מוגנת מצד מערב ע"י לוב הצחיחה, בדרום-ע"י הגבול המפריד אותה מאתיופיה-סוינה וע"י מפלי הנילוס שאי אפשר לשוט בהם.
במזרח היא מוגנת ע"י הים האדום הנמשך עד קופטוס; וגבולותיה הצפוניים הם האדמה שכלפי סוריה והים הנקרא, ים מצרים, שהוא מחוסר כול נמל.
וכך מצרים נטולת עגינה בכול צדדיה.

האורך מפולסיון עד סוינה- אלפיים איצטדיות (איצטדיה=185מ').
המעבר שבין פלינטינס עד פלוסיון-שלשת אלפים שש מאות.
אפשר לשוט בים עד אלפנטיון. אחר מקום זה מונעים מפלי המים שהזכרנו לעיל, כול עלייה נוספת.

נמל אלכסנדריה

קשה לספינות להגיע לנמל אלכסנדריה אפילו בעתות שלום.
הכניסה צרה והיא מתעקלת ע"י סלעים המונעים מעבר ישיר מצד שמאל מוגנת התעלה ע"י סוללות עשויות בידי אדם; בצד שמאל מוגנת התעלה ע"י סוללות עשויות בידי אדם; בצד ימין שוכן האי פארוס,

נבדל מהחוף ועליו מגדל עצום שמפיל אור הנראה במרחק שלוש מאות איצטדיות למלחים שפניהם מועדות לנמל, כדי להזהירם שבלילה יעגנו את ספינתם רחוק מהחוף מפני קושי השיוט.

סביב האי הזה הוקמו כתלים עצומים בידי אדם.
והים כנגדם ומתנפץ סביב המזחים וכך נעשה המעבר קשה והכניסה דרך המיצר –מסוכנת.
הנמל בפנים הוא אומנם בטוח לחלוטין ואורכו שלושים אצטדיות.
דרך נמל זה מובאים כול המצרכים שטובת המדינה צריכה להם וממנו מפיצים בכול מקומות הישוב את עודפי התוצרת המקומית.

לפיכך אין תמה בדבר שאספסיינוס ביקש לקבל את מצריים תחת ידיו לטובת היציבות בכול הממלכה.
לשם כך עמד וכתב מיד איגרת לטיבריוס אלכסנדר, מושל מצרים ואלכסנדריה והודיע לו על התלהבות החיילים וכיצד אנוס היה לקבל על עצמו טורח הממלכה והסכים לסייע בידם.

אחרי שקרא את האיגרת בפומבי דרש אלכסנדר בהתלהבות מאת הליגיונות והאוכלוסייה להישבע אמונים לאספסיינוס.
שניהם נענו מיד בשמחה לקריאה זו, כי ידעו יפה את האיש מתוך כושר פיקודו כפי שראו בקירוב מקום.

טיבריוס אלכסנדר

טיבריוס שמעתה הופקד בידיו עינייני המדינה , עשה את כול ההכנות לבואו של אספסיינוס.
והשמועה על הקיסר החדש פשטה "רגע כמימריה" (=יותר מהר מהמחשבה) בכול המזרח...
כול עיר ועיר עשתה חג על השמועה הטובה והקריבו קורבנות לשמו.

אבל הליגיונות שבמוסיה ופנוניה שזה לא מכבר נזדעזעו נוכח עוז רוחו של ויטליוס, נשבעו אמונים לאספסיינוס בשמחה יתירה.

אספסיינוס עזב את קיסריה ובא לבריטוס (=בירות),שם חיכו לו כמה וכמה משלחות, הן מסוריה והן משאר מחוזות.
הם הביאו עטרות וצווי ברכה מהערים השונות.
שם בא גם מוקיינוס, מושל האיפרכיה, כדי להודיע על התלהבות ההמונים ועל שבועותיהן של כול עיר ועיר.

עכשיו שהמזל קידם את משאלותיו בכול מקום ומקום והנסיבות נזדמנו יחד במידה רבה, הרהר אספסיינוס בליבו, שלא בלי ההשגחה העליונה זכה בממלכה וגורל צדק הפקיד את השלטון העולם בידיו.