חפש בבלוג זה

יום רביעי, 27 בנובמבר 2013

שחרורו של יוספוס

בין שאר הסימנים הטובים שהיו מבשרים מראש בכול מקום ומקום את ההגמוניה הצפויה לו, הוא נזכר בדברי, שעוד בחייו של נירון העזתי לפנות אליו כאל קיסר.
המחשבה שאני נתון עדיין במאסר זעזעה אותו.


יוסף בן מתיתיהו

הוא קרא אליו את מוקיינוס ואת שאר קציניו וידידיו.
בתחילה תיאר את מעשי האמיצים ואת כול התלאה שגרמתי להם ביודפת; ואז רמז לנבואותי, שבשעתם היה חושד כי אינם אלא המצאות הבאות מתוך פחד, אלא שהזמן והמאורע הוכיחו כי נאמרו ברוח הקודש. אמר: בושה יש בדבר שאדם שאמר מראש שאני עתיד לעלות לשלטון והוא היה שליח קול ה' יהיה עדיין נחשב כשבוי ויסבול גורלו של עציר.

הוא קרא אותי ופקד לשחרר אותי.
והקצינים היו מהרהרים רק בדבר אחד: שחרורו של איש זר הוא סימן טוב שהוא עתיד להעניק להם טובות מזהירות.

טיטוס שהיה על יד אביו, אמר: אבא, הצדק קורא שיחד עם הברזל נפטרו גם מהביזיון.
אם לא נתיר את אזיקיו אלא ננתקם, הרי יהיה דומה כאדם שלא היה אסור באזיקים כלל.
אספסיינוס נענע לו.
אחד הנוכחים נגש לפניו וקצץ את האזיקים בקופיץ וכך זכיתי בשחרורי כגמול על רוח קודשי ונעשיתי ראוי לאימון בהגדת עתידות.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה