הרומאים, אף כי שאין להם חלק בהם, נוהגים כבוד במקדשים של אויביהם ועד עכשיו אספו ידיהם מהם בה בשעה שאנשים שנתגלו בתוכם ואם יישארו על מכונם, הם בלבד ייהנו מהם ואף על פי כן הם מבקשים להחריבם.
אמנם הם רואים את חומותיהם החזקות ביותר והנה נפלו ורק אחד נשאר והוא חלש יותר מאלו שנפלו.
הם יודעים לעמוד בפני כוח הרומאים והשעבוד להם הוא דבר שכבר התנסו בו.
אומנם דבר יפה הוא להילחם בשביל החירות, אך מוטב היה לעשות כן בתחילה.
אבל לאחר שנכנעו פעם והשתעבדו זמן רב כול כך, הרי כול מי שמבקש להסיר מעליו את העול, לא אוהב חירות ייקרא, אלא מחזר אחר המוות.
מותר להתרעם על אדונים שפלים, אבל על אלו שכול העולם תחת ידם.
שהרי מי נמלט מתחת ידם של הרומאים, אולי מקום שאינו ראוי לשימוש מחמת קור או חום?
שהרי המזל פנה אליהם בכול צד וה' המחלק מלכות לאומית- כעת לאיטליה נתנה.
כי חוק קיים יש, שכוחו יפה לאדם ולחיה: להיכנע לחזק יותר והשלטון שייך למי שהוא חזק יותר בנשק.
ומן הטעם הזה נכנעו להם אבותיהם, שעלו עליהם הן ברוח והן בגוף ולא היו סובלים זאת אילולא ידעו כי ה' עימם.
על מה אתם נשענים, אחרי שנלכד החלק של העיר?
ולא עוד אלא אפילו אותם שבפנים, אף על פי שחומותיהם עומדים עדיין, טוב השבי מצרתם .
אומנם יודעים הם הרומאים שהרעב משתולל בעיר והוא מכלה את האוכלוסייה וסופו גם את אנשי המלחמה; כי אף אם הרומאים יפסיקו את המצור ולא יכו את העיר לפי חרב, רובצת לפתחם מלחמה שאין לעמוד נגדה והיא מוסיפה כוח משעה לשעה אם כן הם יכולים לצאת וללחום בנשק עם הרעב עצמו ולעמוד יחידים בפני סבלו.
הוספתי ואמרתי שיפה יעשו אם ישנו דעתם עד שלא תבוא פורענות שאין לה תקנה ויטו אזנם לעצות ישועה כול עוד הם יכולים.
כי הרומאים לא יזכרו להם את הראשונות אלא אם כן יחזיקו עד הסוף.
שהרי הרומאים נוחים הם בשעת ניצחונם והם מעדיפים את התועלת על הנקמה ואינם רוצים, לא בעיר ריקה מאדם ולא במדבר.
ומפני הטעם הזה, מבקש קיסר להעניק להם ערבות אפילו עכשיו; ואילו אם ייקח את העיר בכוח, לא יישאר איש וביחוד לאחר שדחו את הצעותיו שהציע להם בשעת דחקם.
דבר ודאי הוא שהחומה השלישית עתידה ליפול, כשם שנפלו הללו שכבר נלכדו ואף אם חומתם לא ניתנת לכיבוש- הרי הרעב ילחם בשביל הרומאים.
אמנם הם רואים את חומותיהם החזקות ביותר והנה נפלו ורק אחד נשאר והוא חלש יותר מאלו שנפלו.
הם יודעים לעמוד בפני כוח הרומאים והשעבוד להם הוא דבר שכבר התנסו בו.
אומנם דבר יפה הוא להילחם בשביל החירות, אך מוטב היה לעשות כן בתחילה.
אבל לאחר שנכנעו פעם והשתעבדו זמן רב כול כך, הרי כול מי שמבקש להסיר מעליו את העול, לא אוהב חירות ייקרא, אלא מחזר אחר המוות.
מותר להתרעם על אדונים שפלים, אבל על אלו שכול העולם תחת ידם.
שהרי מי נמלט מתחת ידם של הרומאים, אולי מקום שאינו ראוי לשימוש מחמת קור או חום?
שהרי המזל פנה אליהם בכול צד וה' המחלק מלכות לאומית- כעת לאיטליה נתנה.
כי חוק קיים יש, שכוחו יפה לאדם ולחיה: להיכנע לחזק יותר והשלטון שייך למי שהוא חזק יותר בנשק.
ומן הטעם הזה נכנעו להם אבותיהם, שעלו עליהם הן ברוח והן בגוף ולא היו סובלים זאת אילולא ידעו כי ה' עימם.
על מה אתם נשענים, אחרי שנלכד החלק של העיר?
ולא עוד אלא אפילו אותם שבפנים, אף על פי שחומותיהם עומדים עדיין, טוב השבי מצרתם .
אומנם יודעים הם הרומאים שהרעב משתולל בעיר והוא מכלה את האוכלוסייה וסופו גם את אנשי המלחמה; כי אף אם הרומאים יפסיקו את המצור ולא יכו את העיר לפי חרב, רובצת לפתחם מלחמה שאין לעמוד נגדה והיא מוסיפה כוח משעה לשעה אם כן הם יכולים לצאת וללחום בנשק עם הרעב עצמו ולעמוד יחידים בפני סבלו.
הוספתי ואמרתי שיפה יעשו אם ישנו דעתם עד שלא תבוא פורענות שאין לה תקנה ויטו אזנם לעצות ישועה כול עוד הם יכולים.
כי הרומאים לא יזכרו להם את הראשונות אלא אם כן יחזיקו עד הסוף.
שהרי הרומאים נוחים הם בשעת ניצחונם והם מעדיפים את התועלת על הנקמה ואינם רוצים, לא בעיר ריקה מאדם ולא במדבר.
ומפני הטעם הזה, מבקש קיסר להעניק להם ערבות אפילו עכשיו; ואילו אם ייקח את העיר בכוח, לא יישאר איש וביחוד לאחר שדחו את הצעותיו שהציע להם בשעת דחקם.
דבר ודאי הוא שהחומה השלישית עתידה ליפול, כשם שנפלו הללו שכבר נלכדו ואף אם חומתם לא ניתנת לכיבוש- הרי הרעב ילחם בשביל הרומאים.
-- מלחמות היהודים, ספר ה', פרק ט'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה