נאום שמעון בן קהתא האדומי- תשובה לנאומו של יהושע הכהן הגדול.

אינני תמה עוד על שחלוצי החירות מסוגרים במקדש, עכשיו שמצאנו שיש אנשים הסוגרים בפני העם את העיר שכולנו שווים בה ובעוד שהם מתכוננים להכניס את הרומאים  ויתכן שיעטרו את השערים בזרים- הם מדברים עם האדומים ממגדליהם ומצווים להם לזרוק את הנשק שהביאו עמם להגנת החירות.

אנשים שאינם בוטחים בקרוביהם לשמור את העיר- הם עושים אותם פרשנים בסכסוכם ובשעה שהם מאשימים כמה אנשים יחידים שהוציאו אנשים להורג בלי משפט- הם עצמם מטילים דופי בכול האומה.

מכול מקום, העיר הזאת שפתחה את שעריה לרווחה בפני כול נכרי הבא לעבוד-גדורה עכשיו על ידכם בפני העם שלכם.

וכול כך למה?

כי באנו כאן במרוצה כדי לערוך בכם טבח כביכול ולעשות מלחמה בבני עמנו, אנו שלא חשנו אלא כדי לשמור על חירותכם!

אין ספק שהתלונה שאתם מתלוננים על הנצורים על ידיכם- דומה היא לזו ואני סבור שכול דברי הלעז שלכם שאתם מלעיזים עליהם –ראויים לאותו אימון .

ועוד בשעה שאתם מחזיקים  במעצר בתוך החומות את כול האנשים העוסקים בצרכי ציבור ואחרי  שסגרתם את  שעריכם נגד אנשים גדול שהשאירכם הקרובים ביותר ואחרי שאתם פוקדים עליהם פקודות מעליבות כאלו- אתם מעמידים פנים שרודים בכם ואתם מטילים את הרודנות על קרבנות עריצותכם!

מי יכול לסבול הלעג שבדברים האלו כשהוא רואה סתירות בינם לבין המעשים, כאילו האדומיים, הם שהוציאו אתכם מהעיר ולא אתם, המעכבים אותם מעבודת האבות.

תלונה אחת אפשר להתלונן על אותם המסוגרים במקדש, שבעוד שהיה בלבם אומץ להעניש את הבוגדים שאתם, מחמת שותפות עמם, מתארים אותם כאנשים נכבדים ונטולי כול דופי- למה לא התחילו את הדבר בכם וכך היו מקצצים  מיד בתחילה  בחלקים החיוניים ביותר של הבגידה.

אך הם רכים יותר מכפי הצורך , הרי אנו האדומיים נשמור על בית אלוהינו ונלחם להגנת עירנו המשותפת מפני שני אויביה, הפולשים שבתוכה והבוגדים שבתוכה, כאן לפני החומות נשאר חמושים עד שיתעייפו הרומאים מלהאזין לכם, או עד שתעברו לצד שוחרי החירות.