הקנאים מול יוספוס פלאביוס- אנרכיסטים מול בוגד?

תקופת המרד הגדול ברומאים, מתועדת בספר שחיבר יוספוס פלביוס, או בשמו העברי, יוסף בן מתתיהו, מלפני כ-2,000 שנה, בשם "מלחמות היהודים".

שושלת הורדוס

בספר, מתוארים המאורעות שקדמו למרד הגדול והמאורעות שהובילו לחורבן בית המקדש.

למרות זאת הממסד שאחראי להנחלת המורשת התרבותית וההיסטורית לאזרחי מדינת ישראל, יודע להנחיל לנו ססמאות, שהופכות בהדרגה להיות עובדות משוכתבות.

הנפוצה שבהם, "ירושלים נחרבה בגלל שנאת חינם", או 'שיוסף בן מתתיהו הוא מנהיג יהודי שבגד בעם ישראל' ועוד כהנה וכהנה .

לאחר מות נכדו של הורדוס המלך, אגריפס הראשון בחודש מרץ שנת 44 לספירה, עצמאות  יהודה בוטלה והיא סופחה מחדש להיות פרובינציה רומאית.

בנו, אגריפס השני, היה בן 17, במות אביו, הוא היה נצר למשפחת חשמונאי מצד אמו ונצר להורדוס המלך מצד אביו.

השלטון ברומא, לא מהר להוריש לאגריפס השני את ממלכתו של אביו בגלל גילו הצעיר והעדיפו לבחון את נאמנותו ואת יכולתו לשלוט בהדרגה...

 אומנם לא שלט בירושלים ויהודה כאביו , אבל הסמכויות שהואצלו לו על ידי הקיסר קלאודיוס, היה פיקוח על המקדש ומינוי כוהנים גדולים – הביאו את אגריפס למעורבות במצבו ובגורלו של העם היהודי.

אגריפס השני

אגריפס בנה את ארמונו שבירושלים, קרוב ללשכת הגזית, שהייתה אחת משש לשכות העזרה בבית המקדש השני, ושמשה כמקום מושב הסנהדרין הגדולה, בית הדיו העליון.

היהודים בארץ ישראל, התייחסו לאגריפס השני כאל "מלך ישראל", למרות שתואר זה לא ניתן לו ע"י הרומאים.

הכבוד הזה ניתן לו בגלל ניסיונותיו לפשר בין יהודים לרומאים.

אף על פי כן, נוצרה יריבות בין אגריפס השני לבין הכוהנים בדרג הנמוך בבית המקדש, מתח שהבשיל פעמים רבות לכדי מרד גלוי.

ארמון המלך של אגריפס וברניקי בירושלים

בשנת 64 לספירה, כשאגריפס סיים את בניית ארמונו שהיה גדול ומפואר, שממנו היה ניתן להשקיף על העיר ועל הר הבית בפרט,.

בניית הארמון, העלתה את חמתם של הכוהנים שבתגובה הקימו חומה, שתחצוץ בין המקדש לארמון ובכך רצו למנוע את פלישתו של אגריפס לתחומי המקדש.

אגריפס והנציב הרומי בסוריה, פסטוס , זעמו על כך ועל כן החליט פסטוס להרוס את חומת האבן שבנו הכוהנים.

שלושה כוהנים שעמדו בראש ההתארגנות להקמת החומה, נשלחו לרומא, למשפט בפני נירון קיסר.

יוסף בן מתתיהו שהיה כוהן בבית המקדש, נשלח לרומא, לנסות להציל את שלושת הכוהנים.

בזכות הכימיה שיצר עם פופיאה, אשתו של נירון, הצליח לחלץ את הכוהנים ממשפט ולהרגיע את הלך הרוחות בירושלים.

אגריפס  החליט בהמשך מאבקו על סמכות לשליטה בבית המקדש, לקצץ ביוהרת הכוהנים, ע"י כך שנענה לבקשת הלווים ללבוש בגדי בד, בדומה לכוהנים ואף כינס לצורך כך מושב מיוחד של הסנהדרין.

הכוהנים ממשמרת יהויריב, המשמרת הראשונה בבית המקדש, בה שרתו הכוהנים מהמעמד הנמוך, נפגעו מהפגיע במעמדם.

נירון קיסר

בשנת 65 לספירה, קופת רומא התרוקנה, כתוצאה מפרויקטים גדולים שנירון קיסר רצה לממן ולכן הוא החליט על הקטנת כמות הכסף במטבעות מ-100% כסף טהור ל-80% כסף ו-20% נחושת.

כתוצאה מפיחות בערך המטבע, בשנת 66 לספירה, פרץ משבר כלכלי חריף.

החלו מרידות של העמים באימפריה הרומאית, כמו בגליה, כשהמושל של גאליה,  וינדקס, מרד בו.

בשנת 67, החילות באפריקה מרדו אף הם, והפסיקו את משלוחי התבואה שבהם הייתה תלויה כלכלת רומא.

ואפילו ידידו הנאמן של נירון קיסר, גלבה שהיה מושל ספרד, בלית ברירה, הודיע על נאמנותו לעם הרומי ולסנאט, ועל כי אינו מכיר עוד בשלטונו של נירון  והחל בארגון החילות הדרושים לעליה על רומא.

המשבר הכלכלי שפקד את האימפריה הרומאית, לא פסח על ירושלים, שהייתה העיר הגדולה בפחוות יהודה והיחידה שהייתה כולה מאוכלסת בעיקר ביהודים.

בית המקדש

אגריפס נחלץ לסייע  כשדאג לפרנסת תושבי ירושלים כשהאבטלה בירושלים עלתה לכדי 18 אלף מובטלים ויזם ריצוף של רחבת הר הבית באבני שיש.

מי שסבל מהמשבר הכלכלי שהחריף כתוצאה מהטלת מיסים כבדים ע"י הנציב הרומי קסטיוס וחמדנותו של פלורוס ששימש כמושל מקומי, היה מעמד הביניים ובעיקר הכוהנים בבית המקדש שהכסף נלקח מהם, מאוצרות בית המקדש.

העם הפשוט, המשיך לשלם תרומות ומעשרות, המשיך להיות נאמן לרומא ולא התייחס לאירועים הסובבים אותו.

התסיסה למרד החלה להתפתח בירושלים, אצל הכוהנים בבית המקדש לאחר שפלורוס, נציב פחוות יהודה, שלח יחידת פרשים, כדי להוציא 17 כיכרות זהב מאוצר המקדש, שסכומו נעמד בכ-8.5 מיליון דולר! בטענה שכסף מיועד לקיסר רומא.

בחודש אייר , שנת 66, פלורוס לא חש לקיסריה כדי להפסיק את המלחמה בין יוונים ליהודי העיר שהתפשטה משם לישובים נוספים,  כדי לעצור את המסיטים למלחמה, אף על פי שיהודי קיסריה, שילמו לו 8 כיכרות זהב עבור זה, בשווי של 4 מיליון דולר! אלה פרץ לירושלים בכוח של חיל רגלים ופרשים, כדי להטיל מורא ופחד בקרב תושבי העיר וכדי לשדוד את אוצרות בית המקדש.

הפתיל שהדליק את אש המרד ברומאים, היה הפסקת הקרבת הקרבנות ע"י הכהונה הנמוכה במשמרת יהויריב לכבוד שלום הקיסר, בהוראה של אלעזר בן חנניה, בנו של הכהן הגדול, שהיה בהמשך מעמודי הטווח של הנהגת המרד ברומאים.

מרבית העם דרש להמשיך בהקרבת הקרבנות, אבל הם לא נשמעו לו.

ראשי העם  ונכבדי העיר, התכנסו לפני שער הנחושת בבית המקדש, על מנת לטכס עצה כיצד ניתן להרגיע את הקבוצה של המתקוממים ולמנוע את המרד, אבל זה היה מאוחר מידי.

ראשי הנהגת הכהונה בבית המקדש והעם שתמך בשלום עם הרומאים, תפסו את העיר העליונה בירושלים ואילו הקנאים והסיקריקים שהיו הכוהנים מהמעמד הנמוך בבית המקדש השתלטו על העיר התחתונה וכן על רחבת בית המקדש, שם שרתו .

את המורדים, לא עניין חשיבות מנהגי הדת ועבודת הקודש בבית המקדש, אלה הפגיע הכלכלית במעמדם והוכחה לכך התקבלה, מיד בתחילת המרד, בעת התנהלות המורדים "בחג העצים" .

מיד בתחילת המרד,  ביום השמיני לחג "הבאת העצים" בטו' באב, שהיה נהוג בו שכול בני ישראל עולים לירושלים, כדי להביא עצים למזבח כדי שלא יחסר עצים בבית המקדש, המורדים ששלטו בבית המקדש לא הניחו ליהודים ששלטו בעיר העליונה של ירושלים, להשתתף במצווה זו.

לאחר שהמורדים כובשים את העיר העליונה ומשתלטים על כול ירושלים, עוד לפני שניפגע החייל הרומאי הראשון, עוד לפני שמוכרז המרד נגד רומא, עוד לפני שמגרשים את הצבא הרומאי מירושלים, דבר ראשון שהמורדים עושים, היה שריפת בית הגנזך, שבו שכנו מסמכי ההלוואה שהלוו לתושבי העיר מטעם הקיסר הרומאי.

במילים אחרות הם שורפים את הבנק המרכזי של העיר.

מיד בהמשך הם מחליטים לתקוף את הטייקונים, את עשירי העם.

הם תחילה מעלים באש את ביתו של חנניה הכוהן הגדול וגם את ארמונו של אגריפס ואחותו ברנינקי.

אנשי הכהונה הגבוהה וראשי העם שהשתייכו למעמד הגבוהה התחבאו בפירי הביוב ובמחילות, אך המורדים רודפים אותם עד למצודת המלך.

מצודת המלך (מגדל דויד)

בז' באלול, לאחר כיבוש מצודת המלך בידי המורדים, נתפס חנניה כשהוא מסתתר בצינור המים מסביב לחצר המלך וביחד עם אחיו חזקיה הוצא להורג בידי המורדים.

אחריו נטבחים כול אצולת החצר של המלך אגריפס.

רק לאחר שכול הטייקונים מחוסלים, הם מתפנים לתקוף ולגרש את הרומאים.

לדעת יוספוס פלאביוס, העם ברובו התנגד למרד והיה לו רק מה להפסיד ולא להרוויח דבר ממנו.

מי שניהל והנהיג את המרד, היו בתחילה קומץ קטן אליטיסטי של כוהנים בבית המקדש, שהשתייכו למעמד הבורגני בעם, אליהם מצטרפים יזמים ועסקנים פוליטיים, שראו את ההזדמנות להרוויח מהמצב שנוצר, כגון יוחנן מגוש חלב.

                                               חלוקת המחוזות, ערב המרד ברומאים

יוסף בין מתתיהו עשה הבחנה בין שני מאבקים של היהודים. 
המאבק הראשון שהיה לתפיסתו מאבק נכון וראוי לתמיכה, היה המאבק נגד היוונים סורים, שגרו בערים מעורבות, בשכנות ליהודים והיו בתקופת הנציבים במעמד חברתית גבוהה יותר משל היהודים ולכן היו מתנכלים ליהודים ובשיא המאבק, אף טבחו ביהודים בגיבוי הנציב הרומי, שהעלים עין. 

יוסף בן מתתיהו רואה ביהודים שתמכו באוכלוסייה היוונית בארץ והתנגדו למורדים בוגדים ומציין את הסיפור של טבח יהודי קיסריה בידי היוונים, כאחד מהסיבות לפרוץ המרד. 
את סיפור הטבח ביהודי סקיטופוליס (=בית שאן) ע"י היוונים, הוא מביא כלקח לבגידתם של יהודי סקיטופוליס באחיהם היהודים שלחמו ביוונים. 

המאבק השני הוא כנגד השלטון הרומאי בארץ ישראל. 
יוסף בן מתתיהו, רואה זאת כמחאה פוליטית יותר מאשר מרד ומתנגד למרידה כוללת ללא הגבלה. כאשר הוא מאבד את השליטה על מהלכי המרד, הוא מתנגד להמשכו, מתוך ראייה מפוקחת כי מרד שכזה הוא חסר סיכוי, אלה לצורך מקח פוליטי, כיוון שאחרת המחיר שהעם ישלם, יהיה יקר יותר מהתועלת בו.

יוסף בן מתתיהו- יוספוס פלאביוס

לסיכום על פי התפתחות המרד ותוצאותיו, ניתן להשליך לימנו, כי מאבקים חברתיים, שהם תוצאה של קיטוב בין המעמדות ופגיעה כלכלית במעמד הביניים, מוכרים לנו מקרוב, גם בימים אלו.

הקולות שנשמעים מצד תנועות סוציאליסטיות, שקוראות למהפכה כלכלית, זהות לקריאות של הכוהנים ממשמרת יהויריב, שקראו למהפכה נגד השלטון של אגריפס המלך ורומא.

ניתן לראות קווים מקבילים בין המאבק של היהודים בתקופת המרד הגדול, באוכלוסייה היוונית סורית, לבין המאבק של היהודים באוכלוסייה הערבית בימנו.

גם היחסים בין היהודים למלך אגריפס בן חסותה של האימפריה הרומית, יכולה למצוא ביטוי בקווים מאפיינים לה, ביחס של הישראלים לראשי ממשלת ישראל ולממשל בארה"ב.

ניתן למצוא דמיון רב בין נאום ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בעת ביקור אובמה, במהלך חודש מרץ של שנת 2013, לבין נאום המלך אגריפס לעם היהודי בירושלים, רגע לפני פרוץ המרד.

יש אולי סיבה לכך שאנו מסרבים ללמוד מההיסטוריה וממשיכים שוב ושוב לחזור על אותם טעויות, או שזו הסיבה שהממסד אינו מעוניין שנלמד את ההיסטוריה, אולי הפעם התוצאות יהיו שונות ?

לינק לסיפור הטבח ביהודי סקיטופוליס

לינק לנאומו של המלך אגריפס בפני העם בירושלים.