נאום יוחנן בפני אנשיו של חנניה בבית המקדש

ואמר להם: הרבה פעמים סיכן עצמו עליהם כדי שלא ייעלם מהם שום סוד מהתוכנית שחנניה ותומכיו זממו נגדם. 

אבל עכשיו הוא נותן עצמו לסכנה הגדולה ביותר, שכולם יהיו שווים בה, אלא אם כן מהשמים יסייעו למונעה, כי חנניה, שהוא מחוסר סבלנות להמתין, שידל את העם לשגר שליחים לאספסיינוס, להזמינו שיבוא בלי כול שהיות וישתלט על העיר.

 ולא עוד אלא אף הודיע על עריכת סדר טהרה ליום המחרת כדי שתומכיו יוכלו להיכנס כאן באמתלא של עבודה, או כחוק הנשק וילחמו בקנאים פנים אל פנים. אינני רואה כיצד אפשר יהיה לעמוד זמן מרובה במצור הזה, או בפני התקפתם של אלו.

הוא הוסיף ואמר כי מן השמים סייעו שהוא נשלח לדון עמהם על הסכם, כי חנניה הציע להם תנאים רק כדי להתנפל עליהם כשהם יהיו רחוקים מכול חשד.

בכם תלוי הדבר, הוסף ואמר, לדאוג לנפשותיכם, שתבקשו רחמים מן הצרים עליכם, או תשיגו עזרה כול שהיא מן החוץ.

אבל כול מי שמשתעשע בתקוות, שבמקרה של מפלה יסלחו לו-שכח בוודאי את מעשי הזוועה שלו, או שהוא מניח שמיד לאחר שהעבריינים חוזרים בתשובה סולחים להם קורבנותיהם.

להיפך, פעמים דווקא תשובת החוטאים-תועבה היא ורגשות האיבה של הנדכאים מתגברים ע"י הכוח.

ידידיהם וקרוביהם של ההרוגים מכינים עצמם לנקום את דמם וכול ההמון הרב שהם מלאים חרון על ביטול חוקיהם ובתי דיניהם.

בתוך עם כזה אף אם חלק מהם יהיה נוטה למדת הרחמים-הרי הוא יתבטל ברוב זועם.