אספסיינוס, על מלחמת האחים בירושלים

ה' בא לעזרתנו שסכסך את אויבנו זה בזה, אבל גלגל  חוזר בעולם והיהודים יתעשתו מרוב עייפות או מתוך חרטה על מלחמת האזרחים.

אתם משתוקקים להציג לראווה , כמו בתאטרון, את  זריזותכם ואת נשקכם, לא בלי סכנה ואין אתם מביטים לא למועיל ולא לביטחון.

אם מישהו סבור שהניצחון בלי קרב מאבד מזוהרו, חייב לדעת כי ניצחון שמשיגים מתוך חיבוק ידיים עדיף על זה שמשיגים על ידי חוסר הודאות של הנשק.

ואומנם, הללו שמגיעים לאותה מטרה מתוך כיבוש עצמי ותבונה, אינם פחות ראויים לאותו הכבוד מאותם שהשיגוה בפעולה.

יתר על כן, בעוד האויב מדלדל והולך, הרי הצבא שלו יגבש את כוחו לאחר עמלו הבלתי פוסק ובשירותו יהיה יותר רענן.

ועל הכול, אין השעה כשרה ליתן את הדעת לכבוד של ניצחון מזהיר.

כי היהודים אינם עסוקים בהתמדה בהזדיינות ולא בהקמת ביצוריהם ולא בגיוס חילות עזר.

במקרה זה היה כול עיכוב מביא נזק לאחראים לו.

ואילו היהודים מסכנים את מפרקתם במלחמת אזרחים וריב.

והם סובלים יום יום פורענות קשה מזו שהם (=הרומאים) היו מייסרים אותם בה אחרי המפלה, אילו התקדמו להתקפה.

לפיכך , אם עיניהם נשואות לביטחון, יש להניח לנפשם את היהודים הללו המשמידים זה את זה.

ואם דעתם על הפרסום הגדול שבמבצע, הרי אינם רשאים לשים ידם על החולים המוטלים בבית , מפני שיאמרו הבריות בצדק: לא להם הניצחון אלא למלחמת האחים.