בשנת 1969 הגיע לירושלים מייקל דניס רוהאן – נוצרי אוסטרלי מונע לדבריו על ידי צו אלוהי ובהתאם לכתוב בספר זכריה - הצית את מסגד אל אקצה.
רוהאן אובחן כלא שפוי, אושפז בבית חולים פסיכיאטרי ומאוחר יותר הוא גורש מישראל.
בשרפה ניזוקו מרכיבי עץ רבים והרשויות המוסלמיות החלו בשיפוץ המסגד.
על קורות העץ שהוצאו ממסגד אל אקצה נערך מחקר שכלל גם תיארוך גילם.
השיטה המדויקת ביותר לקביעת גיל חומרים אורגניים היא תארוך פחמן 14 אותה פיתח הכימאי האמריקאי וילארד פרנק ליבי שזכה בפרס נובל על עבודתו בשנת 1960.
כמעט רבע מהן מארז הלבנון וכמעט מחציתן מאלון טורקי.
חלק מהקורות תוארך לתקופת בניית המסגד עצמה, חלק לתקופה הביזנטית – אך המרשים מכל הוא תארוך קורות ברוש, אלון וארז לימי בית המקדש הראשון מה שמוליד השערה כי אותן קורות עצמן שיובאו על ידי שלמה המלך מצאו עצמן עם השנים במבנה מסגד אל אקצה.
וַיִּשְׁלַח חִירָם, אֶל-שְׁלֹמֹה לֵאמֹר, שָׁמַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-שָׁלַחְתָּ אֵלָי; אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת-כָּל-חֶפְצְךָ, בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים. ..... וַיְהִי חִירוֹם נֹתֵן לִשְׁלֹמֹה, עֲצֵי אֲרָזִים וַעֲצֵי בְרוֹשִׁים--כָּל-חֶפְצוֹ.
מלכים-א פרק ה
כשגילה זאת הוואקף של הר הבית, החליטו לשלוח את קורות העץ, מתקופת בית המקדש הראשון, מלפני 3,000 שנה, לגריסה, כפי שהם עושים לכול שריד ארכאולוגי שנמצא בו רמז לקיומו של בית מקדש.
תושבי עופרה, רכשו את העצים ברגע האחרון והביאום לאכסון במחסן בישוב עופרה.
ובכך ניצלו העצים מגריסה.
מוזיאון המקרא בירושלים, פנה לתושבי עופרה בבקשה ובתחינה, להציג את הממצאים במוזיאון שלו שעוסק בתקופת המקרא.
הוא אף היה מוכן לשלם עבור קורות העץ שהיו עשויות מעץ ברוש.
תושבי עופרה לא היו מוכנים למכור את העצים מבית המקדש הראשון לשום מוזיאון וכך המשיכו העצים לשכון במחסן סגור, עד שראו זאת ילדי עופרה, שכידוע, עצים אלו טובים לל"ג בעומר ושרפו אותם...
לא את כולם, חלקם שרדו...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה