חפש בבלוג זה

יום ראשון, 12 בינואר 2014

הקרב על גמלא

יוסף בן מתתיהו, מיד עם מינויו למפקד הגליל במרד של היהודים, כנגד הרומאים, בשנת 66 לספירה, הורה לבצר את העיר גמלא כמעוז הראשי בגולן.
בספרו "חיי יוסף" מספר יוסף בן מתיתיהו שתושבי העיר בקשו ממנו לבצר את העיר והוא אכן השתתף בבניית החומה.
"ואנשי גמלא שלחו אלי לבקש צבא ובנאים להקים קירות עירם ולא השבתי ריקם כל בקשותיהם"
   –חיי יוסף 37
איור של העיר גמלא, בעקבות סקר של שמריה גוטמן

חומת העיר על פי הממצאים הארכאולוגיים, היוותה הפתעה בחפירות הארכיאולוגיות.
מתברר שהעיר גמלא לא הייתה מבוצרת עד למרד הגדול, מלבד המגדל העגול בגמלא, שהממצאים וסגנון הבנייה שלו, מתארכים אותו לתקופתו של אלכסנדר ינאי.

החומה נבנתה ללא יסודות איתנים, בנויה לא בקו ישר, פעם היא עבה, פעם היא דקה ופעם הוא בזיגזג.
 זו בנייה של טלאי על טלאי.
ישנם חדרים על החומה, שמולאו באבנים בצורה מהירה, ישנם קירות של מבנים שעובו..
החומה נבנתה בצורה של מערום אבנים שסתם את המרווחים בין המבנים שהוו את חומת ההגנה.


"את העיר הזאת, שהייתה קשה ללכידה מחמת טיבעה-הקיף יוסף בחומות וחיזקה יותר ע"י חומות ומנהרות"
– מלחמות היהודים ד',א'


יוסף בן מתתיהו, מתאר את הטופוגרפיה של העיר התלויה על צלע הר תלול ואליה מוביל שביל אחד.
המצב כיום לא השתנה.
"שיפוע מחוספס יורד מהר גבוהה ובאמצעיתו מזדקרת רמה משוכה כדבשת. שיפועו של המדרון שווה באורכו בצד ירידתו כמו בעלייתו וכך דומה צורתו לזו של גמלא ומכאן שמו, אלא שבני העיר אינם טורחים להתיז ההברה.
בצדדיו ופניו הוא מופסק ע"י בקעות שאי אפשר לגשת אליהם. בחלקו התחתון בכתף, שממנו מתרחק ההר, מתמעט קושי השטח, אבל יושביה התקינו בו חפירות וע"י כך נעשה גם הוא קשה גישה.הבתים נבנו על צלע התלול ממש והם דבוקים זה בזה הצורה מדהימה, בית אחד על גבי חברו והעיר דומה כאילו היא תלויה ועומדת באוויר וכאילו עומדת ליפול מלוא קומתה על גבי עצמה, העיר פנתה כלפי דרום והתרוממה לשיא עצום ויצרה מצודה: שיפוע תלול שאינו מוקף חומות היה משתפע ויורד לתוך גיא עמוק שאין כמותו. מעיין היה בתוך החומות, בגבול הקיצוני של העיר."- מלחמות היהודים ד', א'

העיר בנויה על גבעה דמוית דבשת של גמל ומכאן שמה. 
היא בנויה על גבעה המוקפת מדרונות תלולים משלושה עבריה


העיר גמלא

בגלל מבנה הטופוגרפי של העיר לא היה צורך בלוחמים מיומנים שיגנו על העיר ולכן כשאספסיינוס מגיע עם צבאו לגמלא, לאחר כיבוש העיר מגדל שליד טבריה, מרבית היהודים שמתרכזים בגמלא, הם שאריות הפלטה מהערים בגליל, שנפלו בידי הרומאים לאחר כיבושם.

בממצא הארכאולוגי, בשטח בית הכנסת, נמצאו כמות רבה של כלים וקנקנים שמאפיינת אוכלוסייה של פליטים שהתיישבה בגמלא, שבימים כתיקונם, לא מצפים למצאם בשטח בית הכנסת.
כלומר התושבים פתחו את מבני הציבור לישיבת הפליטים כפי שנהוג גם כיום כשפליטי מלחמה מגיעים לעיר מאזור מוכה אסון.
"אף על פי שתושבי העיר היו מעודדים בגלל מצבה הטבעי של העיר, יותר מאשר בני יודפת-היו כנגד זה ממועטים הימנה בלוחמים. הם שמו מבטחם בשטח ולא הכניסו לוחמים. ובאמת הייתה העיר מלאה וגדושה אנשים שנמלטו אליה על שום חוסנה " 
– מלחמות היהודים ד', א'
עוד קודם בואו של אספסיינוס לגמלא, אגריפס השני, ניהל מצור במשך שבעה חודשים על גמלא, עם צבא של שכירים ונוכרים וטרנים מסוסיתא וסקיתופוליס. בלי מידע מוקדם על מערכת המבצרים והביצורים.

" בתחילת המרד הביא אגריפס לסוגן ולסלובקיה הסכם ערובות בטחון, אבל גמלא לא נכנעה כי סמכה עצמה, יותר מאשר יודפת, על קושי השטח שלה."
" ומשום כך עמדה שבעה חודשים בפני הכוח ששלח קודם לכן אגריפס, כדי לצור עליה"
– מלחמות היהודים ד, א'

אנו יודעים מעדותו של יוסף בן מתיתיהו, שאגריפס השני כמעט נפגע בגמלא  והוא כמובן לא הצליח לכובשה.
"בשעת מעשה ניגש אגריפס המלך אל החומות וניסה לדבר עם המגנים שהיו למעלה ממנו הודות כניעה. הוא נפגע במרפקו הימני באבן שהוטלה ע"י אבן שהוטלה ע"י אחד הקלעים. מיד הקיפו אותו חיילותיו."
           -מלחמות היהודים ד, א'


אספסיינוס מגיע עם צבאו לגמלא בתאריך ג' בתישרי תתכ"ח (= 31/8/68), ביום שישי בשבוע והחנה את צבאו באמתוס מול טבריה (=חמה).

" ונקרא על שם מעיין מים חמים הנמצא בעיר והוא בעל סגולות מרפא"
          -מלחמות היהודים ד', א'

אספסיינוס הקיף את העיר משלושת עבריו עם שלושה לגיונות.
הוא הקים סוללות עפר מול כתף ההר, מול החלק המזרחי של הרכס, מול המגדל הגבוהה שבעיר.
מעליו ישב הלגיון ה-15 ואילו הלגיון החמישי ישב מול מרכז העיר, מצד מזרח.
הלגיון העשירי הועסק בסתימת החפירות והגאיות.

הארכיאולוג אורי רפפורט טוען שיוספוס פלאביוס כלל לא היה נוכח בגמלא, אך ד"ר דני שיאון, חולק עליו כיוון שלדעתו הממצא הארכאולוגי בשטח משלים את תיאורו של יוספוס פלאביוס בצורה מוחלטת.

החוקר העיקרי של גמלא הוא שמריה גוטמן.
כמעט כול הממצא הארכאולוגי של הקרבות על גמלא, מרוכז בשני צדי החומה של גמלא, לרוחב 40מ'- 50מ'.



הרצאתו של ד"ר דני שיאון, על החפירות הארכאולוגיות בגמלא

בספרו של יוסף בן מתיתיהו הוא מספר כי הקרב של הרומאים לכיבוש גמלא החל כשמשלושה כיוונים הגיחו הרומאים עם שלושה אילי נגיחה.
אין משתמע מכך שהחומה נפרצה בפועל משלושה כיוונים, ועל פי הממצא הארכיאולוגי ישנה עדות לפריצה אחת ועיקרית בחומה, מתחת לבית הכנסת, בקיר של מבנה שנוסף לו עיבוי.
עובי החומה באזור הפריצה, הוא הדק ביותר בכול החומה שהקיפה את גמלא של כ-6מ' , מתחת לפריצה עובייה של החומה 4כ-מ' ואילו בפריצה עצמה עובי החומה כ-2מ'...
נשאלת השאלה כיצד היו הרומאים מודעים לנקודות התורפה של חומת גמלא?

האימפריה ששלחה כחמש לגיונות לארץ ישראל, על כל ציודם, מערכת כזאת צריכה הייתה להתנהל ולפעול בעזרת מודיעין אסטרטגי ולא רק טקטי.

אמנם גמלא היא מקום שקל לתצפת עליו ולהשיג מל"מ (מודיעין למלחמה) אך הכישלון הראשון הבהיר שזה לא פשוט ומודיעין הוא דבר חשוב. 
גם ברמה הטקטית וגם לטווח ארוך והרומאים לא הקלו ראש בזה.

אחרי יודפת יוסף בן מתתיהו נתון לחסדי הרומאים.
וסביר להניח שהם נותנים לו את חייו תמורת משהו, וזה מודיעין.
ערכו של "אלוף פיקוד צפון" שהכין ובנה את קווי ההגנה של צפון הארץ מול הרומאים, כמו יוסף בן מתיתיהו רב יותר משל כל השבויים שהגיעו מאזורים אחרים כמו טריכיי או גדרה, שלא בטוח שהכירו טוב את גמלא, כמהו, היה חשוב לרומאים בקבלת מידע מודיעיני על גמלא.
לא ידוע לנו על שבויים אחרים שתוגמלו כמוהו על מידע.

זו הסיבה שערכו של יוספוס רב ובתמורה זו טיטוס ואספסיאנוס  משחררים אותו מעבדות ונותנים לו את שמם כנהוג בחוק הרומי, שעבד שמשוחרר, מאמץ את שם משפחתו של האדון ששחרר אותו מעבדות.

יתכן גם שלאחר שגג המבנה הוסר, יכלו הרומאים להבחין, מאחד מהמצוקים שסביב גמלא, בכך שהחומה בנקודה זו מאוד צרה, או שהרומאים חקרו עריק שערק מהעיר גמלא.

בנקודת הפריצה העיקרית, נמצאו מסה אדירה של תחמושת: אבני בליסטראות וראשי חצים (כ300 מכול סוג).

לאורך כול החומה נמצאו כ-1600 חצי ברזל וכאלפיים אבני בליסטראות.
הלחימה נעשתה לאורך החומה מפנים ומבחוץ.
את אבני הבליסטראות סיתתו הבליסטראות במקום ולכן הם היו עשויים מבזלת את חצי הברזל יצרו ביד.
היו גם חצי ברזל גדולים שנורו מקטפולטות.. 


קטפולטה בגמלא- ירה חצי ברזל גדולים

במצדה לא נמצאו כלל ממצאים של חצי ברזל שנורו מקטפולטות וביודפת נמצאו מעט מאוד ממצאים מהסוג הזה.
בסוף כול יום קרב הרומאים והמגנים נהגו לאסוף את החצים לצורך שימוש חוזר בהם וזו הסיבה שאת מרבית החצים מצאו הארכיאולוגים לפני החומה.

היהודים נהגו ללקט את אבני הבליסטראות ואבני גלילה שאתם הדקו את גגות הבתים ואותם יידו בחיילי הרומאים.

החדירה הראשונה לעיר והקרב הייתה לפי חלק מהחוקרים בערב חג הסוכות, ביד' בתשרי תתכ"ט (10/10/68), כאשר החלה שיירת כלי המלחמה הכבדה להסתער על החומה.
המגנים היהודים של גמלא התייצבו בראש החומה והצליחו לעצור את התקדמות הרומאים זמן מה עד שהרומאים הפעילו את מכונות הקלע והבליסטראות.
בשוך הירי, נאלצו אנשי גמלא לנטוש את החומות ולסגת לתוך העיר.
אז הסתערו חיילי הלגיון והבקיעו את החומה באילי ברזל בשלשה מקומות.

דרך פרצות החומה, נשפך הצבא הרומאי: " ועשו פרצות בחומה וזרמו לתוך העיר, לקול גדול של תרועות חצוצרות וצחצוח כלי הנשק וצרחות מלחמה ופתחו בהתנגשות עם אלו שבעיר"
– מלחמות היהודים ד', א'

בתחילה התייצבו היהודים ליד הפרצות ובחירוף נפש ניסו לבלום את החדירה, אך כשהצליחו הרומאים להתקדם לתוך העיר בכוחות מוגברים וידם הייתה על העליונה, נסוגו התושבים ועלו על מדרון העיר העליונה כשהרומאים דולקים אחריהם.


נקודת הפרצה לעיר, ליד בית הכנסת

בעוד שיחידות המחץ הרומאיות, רודפות שיכורי ניצחון אחר היהודים שנסוגו בכיוון הרכס, נכונה להם הפתעה בלתי צפויה...

כשראו היהודים אשר הסתננו בין הבתים, שנבנו על מדרון תלול ובתוך הסמטאות הצרות שהתפתלו על השטח המדורג, כי ניתק הקשר בין רודפיהם לבין הכוחות העיקריים של הפורצים, התאוששו, עצרו בנסיגתם והתחילו להדוף אחורנית את הלגיונרים המתאמצים לעלות בעקבותיהם.

המגנים ניצלו את יתרונם בשטח והתקיפו ממעלה המדרון את הרומאים שפתחו בנסיגה מבוהלת.
אלא שדרכי בריחתם נחסמו ע"י הכוחות הרומאים שהמשיכו לחדור בהמוניהם, דרך הפרצות לרחובות העיר.
השתררה אנדרלמוסיה ובסמטאות התערבבו ראשוני המתקיפים במנוסתם עם הכוחות העיקרים שהתקדמו ממולם, כשהם נתקלים אלו באלו במחסום חי.

בשלב זה אבדו המפקדים את השליטה על חילות הרומאים ובאין ברירה, קפצו ועלו הלגיונרים על גגות הבתים כאשר הגגות התמוטטו תחת כובד משא הבורחים.
כתוצאה מכך התדרדרו עיי המפולת ממדרגה למדרגה וההרס התפשט ברחובות הקרובים לחומה, לכיוון דרום.

כיצד גגות של בתים, שהיו צריכים לעמוד תחת משקל הנשיאה של השלגים שיורדים בחורפים, ברמת הגולן, התמוטטו לפתע, תחת כובד משקלם של הלוחמים הרומאים ?
אחד הסברות היא, שהרומאים לא הבחינו בין הגגות של בתי הקבע, לבין הסכך שכיסה את הסוכות שנבנו ע"י תושבי המקום, לרגל החג וכך הסכך שכיסה את הסוכות קרס עם הלוחמים לתוכו.


בית הכנסת בגמלא

גם אם חלוקות הדעות על כך, אין חילוקי דעות על כך שהקרבות מול גמלא, התנהלו במהלך חגי חודש תשרי, שנת 68, אותם לא ציין יוסף בן מתתיהו בתארו את הקרב על גמלא.


רבים מהחיילים מצאו את מותם תחת ההריסות.
אחרים נפלו מחיצי הקשתים היהודיים, שתפסו עמדות מעליהם.
רק במחיר אבדות כבדות הצליחו הנותרים לפלס לעצמם דרכי בריחה אל מחוץ לעיר .

בבהלת המנוסה נשאר בין אחרוני הנסוגים אספסיינוס, עם קומץ לגיונרים שגוננו עליו עד שנחלץ מהסכנה...
"לבסוף אחרי עמל רב, מצאו הנמלטים את מוצאי העיר ופרצו להם דרך מהעיר.
אספסיינוס שהיה כול הזמן עומד קרוב לחייליו המתענים, הרגיש צער נורא בראותו את העיר מתמוטטת סביב חיילותיו והוא הסיח דעתו מביטחון עצמו והתקדם קימעא קימעא עד שהגיע לחלק הגבוהה ביותר של העיר. שם מצא עצמו שרוי בעיצומה של סכנה כשאין עמו אלא קומץ אנשים; אפילו בנו טיטוס לא היה עמו באותה שעה, כי זה מקרוב נשלח לסוריה אל מוקיינוס"הוא ראה שאין במנוסה ביטחון ואף אין הדבר נאה ובהעלותו על דעתו את חייו הקשים שחי ואת אומץ ליבו שמלידה, ליכד את אנשיו כאדם שנחה עליו הרוח ומגיניהם נצטופפו לכסות את כלי הזין ואת הגופות ועצר את זרם המלחמה שזרם עליו מלמעלה ולא נחרד לא מהמוני האנשים ולא מזרם האבנים, עד שנחלשה ההתקפה, כשאויבים ראו באומץ רוחו דבר עילאי.ועכשיו משהוקל עליו הלחץ, נסוג צעד אחר צעד ולא החזיר את גבו עד שהיה מחוץ לחומות.
רבים היו הרומאים שנפלו בקרבות אלו, ביניהם הדקוריון (=דרגה צבאית) אבוטיוס שהראה אומץ לב רב מאוד וגרם רעה ליהודים יותר מכול איש אחר ולא רק בפעולות שבה נספה, אלא גם קודם לכן ובכול מקום. צנטוריון אחר ששמו גאלוס, שהוא ועשרת אנשיו נותקו במהומה, זחל לתוך אחד הבתים והוא בהיותו סורי כשאר אנשיו, האזין לשיחות דיירי הבית בשעת סעודת הערב שדיברו אודות תוכניות העם בדבר ההתקפה על הרומאים ובדבר הגנת עצמם;בלילה עמד ונפל עליהם והרג את כולם והוא ואנשיו הצילו עצמם בבריחה אל מחנה הרומאים." 
-מלחמות היהודים ד', א'

כך הסתיים הקרב הראשון על גמלא, במפלה ניצחת ובנסיגה מושפלת.
המלחמה נגד המורדים היהודים, החלה בשורה של ניצחונות קלים יחסית ובגמלא הוכו הלגיונרים "הבלתי מנוצחים" ומצביעם המהולל אספסיינוס, נחל את המפלה הראשונה במסע להכנעת הגליל.

יוסף בן מתתיהו מתאר את השלב הזה של המלחמה בחיוניות , בבהירות ובכישרון ספרותי, בו הוא עומד על כול מרכיבי הקרב והן על הסיבות, מבנה העיר, הטופוגרפיה של השטח ותיאורי הביצורים הטבעיים והמלאכותיים שתרמו לכישלון הקרב של הרומאים.


בציור זה מתואר תוצאות הקרב הראשון

לסיכום שלב זה של המלחמה, נציין את הפרצה ההמונית דרך החומה המבוקעת לתוך העיר, את הנסיגה המבוהלת אחרי התקפת הנגד של המגנים היהודים, שבאה במפתיע תוך גרימת אבדות כבדות והרוגים ופצועים ללגיונות המובסים.


"כשראה אספסיינוס את ייאוש חייליו, כי לא ידעו תבוסה מה היא ואף לא אירע עד כה אסון כזה ובעיקר היו מלאים בושה מעצמם על שהניחו את מפקדם לעמוד בדד בתוך הסכנה- ניחם אותם ונמנע מכול רמז על עצמו, כי היה חושש שמא ייראה הדבר שיש בלבו עליהם שמץ גנות. הוא אמר שעליהם לעמוד כגברים בכול פורענות שכולם שווים בה והזכירם שכך טיבם של מלחמה שאין בה ניצחון, שאין עמו שפיכות דמים. כי המזל הוא גלגל חוזר. ככול הכול, הוסיף ואמר: הרגתם רבואות יהודים ואילו אתם פרעתם מס זעיר לאלילה. כשם שסימן רע לו לאדם, אם הוא שמח שמחה יתירה בשעת הצלחתו- כך אין זה ממידת גברים , ליפול בשעת צרה, כי המעבר בשניהם. 
ואיזה חייל טוב , זה שהוא מפוכח כשהשעה משחקת לו כדי שיקבל ברוח טובה את הפורענות, אם יעמוד בפניה. מה שאירע עכשיו, לא אירע מפני חולשת עצמו ולא מפני גבורתם של היהודים, אלא הקרקע הקשה היא שגרמה לניצחון היהודים ולכישלון שלנו. יש לגנות את חשק הלחימה שלכם שלא היה מחושב. כי בשעה שהאויב נסוג לשטח גבוה הייתם צריכים לעצור ברוחכם ולא לגלות עצמכם לסכנות שהיו תלויות על ראשיכם מלמעלה. בהיותכם שליטים על העיר התחתונה הייתם יכולים למשוך אליכם את הבורחים קמעא, קמעא ובמארב, למאבק בטוח על קרקע יציבה. מרוב בהילותכם אחר הניצחון הסחתם את דעתכם מביטחון עצמכם. חוסר זהירות ובהילות שיגעונית הם זרות לנו, הרומאים, שאנו מכלכלים עניינו על פי היגיון וסדר. מדה של ברבריים היא זו ובגללה בעיקר, נוצחו היהודים.. 
עלינו לחזור לגבורתנו העצמית. וצרה זו מוטב שתביא אותנו לידי כעס כשתביא אותנו לידי ייאוש. הנחמה הטובה ביותר יחפש כול אחד בזרוע עוזו, כי בכך תנקמו את נקמת המתים ותענישו את האנשים שהרגו אותם.. 
אני עצמי אהיה שקוד להוביל אתכם ראשון, נגד האויב, בקרב זה וכמוהו בכול קרב אחר ולהיות האחרון בנסיגה." 
–מלחמות היהודים ד', א'

הן הרומאים והן אנשי גמלא, היהודים, הכינו את עצמם לקראת סבב נוסף של לחימה.
היהודים בשלב זה הבינו שניצחונם על הרומאים היה ניצחון פרוס, כיוון שהיתרון של זמן וכסף, היה בידי הרומאים.
המצור המתמשך על תושבי גמלא, החל להראות את אותותיו.
היהודים בגמלא סבלו ממחסור במזון שהידלדל וחלקם בשלב זה של הלחימה, החליטו לנטוש את העיר בניסיון להימלט דרך הוואדיות המחורצים, שם חלקם מצאו את מותם...


ב-כב' בתשרי תתכ"ט 19/10/68, ערב חג שמחת תורה, "שלושה חיילים מהלגיון החמישה עשר התגנבו חרש באשמורת הבוקר והגיעו עד מרגלות מגדל שהיה מזדקר נגדם והתחילו בחשאי לחתור תחתיו. הזקיפים שלמעלה לא הרגישו לא בהתקרבם ולא בבואם כי היה לילה.
החיילים שמנעו כול רעש הזיזו ועקרו חמש אבנים שהיו החזקות ביותר ונרתעו לאחוריהם; ולאחר מכן התמוטט המגדל לפתע ברעש גדול ועמו נפלו הזקיפים שהיו עליו. " 
–מלחמות היהודים ד', א'

המגדל העגול

המגדל העגול , על פי הממצאים הארכאולוגיים, נבנה ללא יסודות, על בסיס סלע גיר פריך, סביב סלע בזלת גדול.
החומה מתייחסת למגדל ולא להפך, עובדה שמוכיחה, שהמגדל היה קיים לפני בניית החומה.


"הזקיפים האחרים נסו בבהלה, רבים שניסו להבקיע להם דרך, נספו בידי הרומאים וביניהם יוסף, שהורה ע"י משהו למוות בשעה שניסה להימלט דרך פרצה בחומה. 
אלו שבעיר העליונה שנבהלו מכול הרעש, התחילו רצים לכאן ולכאן מתוך ייאוש, כאילו התפרץ כול האויב בפנים. ברגע זה מת גם חארס שהיה חולה ומוטל על מיטתו. הרבה סייע הפחד למחלה בקירוב מיתתו. אבל הרומאים שזכרו את מפלתם הראשונה לא נכנסו אלא בעשרים ושלשה לחודש הנזכר לעיל. 
וטיטוס שהופיע עכשיו והיה כועס על המכה שהוכו הרומאים בהעדרו- בחר מאתיים פרשים ועמם כמה מחיל הרגלי ונכנס בחשאי לעיר. השומרים הרגישו בכניסתו והם רצו בצעקות אל הנשק. ומיד נפלה הברה בפנים העיר כי באו. 
מהם שתפסו את ילדיהם וגררו אחריהם את נשותיהם וברחו למעלה לעבר המצודה בצעקות ויללות. והללו שפגע בהם טיטוס נפלו בלי שיור; והללו שנסגרה להם דרך הבריחה שלמעלה, נפלו בחוסר ישעם, בידי המשמרות הרומיים. 
מכול הצדדים בקעו אנקותיהם לאין סוף של ההרוגים והדם שטף בכול העיר והיה זורם ויורד במדרונות. כסיוע נגד אלו שנמלטו למעלה במצודה הביא אספסיינוס את כול הכוח שלו. הפסגה שהייתה מסולעת מכול הצדדים ולא ניתנת לגישה, התנשאה לגובה אין קץ וכולה מוקפת תהומות שהיו משופעים עד למטה וכאן עמדו היהודים נגד מתקיפיהם באבני בליסטראות שונות או באבנים שהיו מדרדרים עליהם ואילו הם עצמם היו מוגנים מפני בליסטראות הרומאים מחמת הגובה; וכדי לאבדם עמד נחשול משמים וטפח על פניהם שהביא עליהם את חצי הרומאים ועצר ועיקם את חצי היהודים. 
ומחמת כוח הסערה לא הייתה לרגליהם עמידה בקצה התהומות ולא היו יכולים לראות כלל את האויבים הבאים. והרומאים טיפסו ועלו ומיד הקיפו והרגו הן אותם שהתגוננו והן אותם שפשטו להם ידיהם. כי בזכרם את אלו שנספו בהתקפה הראשונה גבר זעמם על כולם. ובהיותם מיואשים מהצלה וסגורים מכול הצדדים הפילו המונים עצמם יחד עם נשיהם וילדיהם אל העמק שהיה עמוק מאוד והיה נמצא למטה מהפסגה. ואירע הדבר שזעמם של הרומאים נתגלה כמתון יותר מטירוף עצמם, כי הללו הרגו רק ארבעת אלפים איש ואילו המפילים עצמם למטה היו יותר מחמשת אלפים."
           –מלחמות היהודים ד', א'

כיבוש גמלא הושלם בחג שמחת תורה, ב-כג' בתשרי תתכ"ט 20/10/68
במהומה שהתרחשה בקרב יהודי גמלא, חלקם קפצו אל מותם, מעל גבי המצוקים המחורצים שהקיפו את העיר גמלא, בזכרם מה עתיד לעלות בגורלם, לאחר שהגיעו אליהם הידיעות על הטבח שערך אספסיינוס בתושבי מגדל...



לא כולם נהרגו והיו גם כאלו ששרדו.
מטבע ייחודי שנטבע בגמלא במהלך המרד הגדול, שעליו טבוע המילה "בגמלא", שנמצאו תשעה ממנו: שבעה בגמלא אחד נגנב ע"י שודדי עתיקות ונמכר במסחר הבינלאומי ומטבע נוסף נמצא בסרטבה שמעיד על כך שלפחות אחד מתושבי גמלא, הצליח להימלט מהמצור.


"חוץ משתי נשים לא ניצל שום איש. הללו היו בנות אחותו של פליפוס בן אקימוס, אדם חשוב, שהיה ראש המפקדים של אגריפס המלך. הם ניצלו מפני שהתחבאו בסתר בזמן כיבוש העיר; כי אז לא חסו אפילו על יונקים, אלא היו תופסים הרבה מהם והיו מטילים אותם מהפסגה." 
– מלחמות היהודים ד', א'

ייחודו של הקרב בגמלא, שזו הייתה הפעם הראשונה מאז הקרב במעלה בית חורון, שבו הרומאים נחלו מפלה ניצחת לכוחות היהודים.
יחד עם זאת, לאחר הניצחון של הכוח הרומי, תחת פיקודם של אספסיינוס וטיטוס בנו, על תושבי גמלא, הם הצליח לשבור את רוח הלחימה של התושבים בישובים הסמוכים שהעדיפו להיכנע לרומאים.
היה זה קרב מכריע בכיבוש צפון הארץ.






. סייע בהכנת החומר למאמר: מוטי אפרתי

5 תגובות:

  1. שלום,
    מהיכן לקוח ההסבר שהכיתוב על גבי המטבע הוא "בגמלא" ולא "לגאלת" כפי שנהוג לומר?
    גם לי מסתדר יותר הפיענוח של "בגמלא" אך מעניין אותי האם יש מומחה שטוען זאת ומהם הטיעונים השונים של בעלי הדעות השונות וכו'

    השבמחק
    תשובות
    1. בסרטון היו טיוב, שמופיע כאן, מוסבר הכול.

      מחק
  2. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  3. יוד שק' כסף (כלומר עשרה שקלי כסף)

    השבמחק
  4. תודה על הכתבה המעניינת

    השבמחק