חפש בבלוג זה

יום שלישי, 16 ביולי 2013

נאום טיטוס, בפני חייליו, לפני הקרב על מגדל



"רומאים! 
בפתח דברי יפה הדבר להזכירכם את מוצאכם כדי שתדעו  מי אנו ועם מי נעשה מלחמה.
עד עכשיו, לא נמלט שום עם בעולם המיושב מתחת ידינו. אף על פי שהיהודים, נאמר דבר בשבחם, מסרבים בעקשנות לקבל  את המפלה.

הם צריכים לשמש לנו מופת, כי בעוד שהם מחזיקים מעמד בתנאים קשים, אנו מתרשלים במצב של הצלחה.
אני שמח אומנם לגלות את רוח הלחימה שאתם מגלים בבירור, אבל אני חושש שמא הכניסו היהודים מורך חשאי בליבו של כול מי שהוא מכם.



התבוננו במי אתם הולכים להלחם: הללו יהודים הםואף על פי שהם נועזים ובזים למוות, הרי הם אנשים ללא משמעת ואינם מנוסים במלחמה וכך הם ראויים יותר לשם "כנופיה", מאשר לשם "צבא" ובאשר לניסיוננו הקרבי ולמשמעת ה צבאית שלנו, כלום צריך אני להזכיר זאת?  לא לחינם, אנו היחידים המתאמנים בנשק בימי שלום....

כדי שבשעת מלחמה לא יהיה לנו צורך, למנות את מספר חיילינו כנגד מספרם של אלו שאנו לוחמים בהם ובאמת מה תועלת הייתה באימונינו הצבאיים, הבלתי פוסקים-אילו היה מספרנו  שווהלאלו שלא התאמנו.
זכרו עוד שאתם תלחמו כשנכם מזויינים יפה עם אנשים מחוסרי נשק, פרשים נגד רגלי, צבא העומד תחת פיקודם של מפקדים נגד מחוסרי מפקדים. וכשם שיתרונות אלו עושים אותנו יותר עדיפים, כך גורעים החסרונות האלו הרבה ממספרם של אויבינו.

לא המון האנשים אף על פי שאין לו מספר, הוא שקובע את הצלחת המלחמה, אלא האומץ של הצבא, אף על פי שהוא מועט.
כי הללו נערכים מהר למלחמה ומסייעים זה לזה, בעוד שהצבא המסורבל סובל נזק רב יותר מידי עצמו מאשר מידי האויב.

אין ספק שהיהודים מונהגים ע"י אומץ והעזה ואף על ידי יאוש, אבל רגשות אלו חזקים בשעת הצלחה, אבל הם הולכים וכבים בשעת שפל.

ועוד העניין שאתם עומדים להלחם עליו הוא נעלה יותר מזה של היהודים.
כי אף על פי שהם עומדים בשער על  החירות והמדינה השרויים בסכנה, כלום יש דבר נעלה מהכבוד ומהרחקת המחשבה שאחרי שכבשנו את העולם כולו לא מצאנו אחרים אלא את היהודים כבעלי דין.
ועוד, עלינו לזכור שאין אנו צריכים לחשוש מסכנה שאין לה תקנה, שכן מרובים מושיעינו וקרובים הם.
אבל יש בכוחנו לחטוף ניצחון לעצמנו  ולקדם את חיילי התגבורת הנשלחים ע"י אבי,כי ניצחוננו יהיה מזהיר יותר בלי שותפים, אני עצמי סבור שכיום עומדים לדין אבי ואני ואתם.

יתברר הדבר אם הוא היה ראוי לכול ההצלחות שנפלו בחלקו עד עכשיו ואם אני ראוי להיות בנו ואם אתם ראויים להיות חיילי. כי אצלו הפך הניצחון להיות הרגל.
כיצד יכול אני להעיז ולשוב אליו כמנוצח?
הראשון בהסתכנות? 

שכן, אני אעשה דבר זה, היו בטוחים בכך ואני אהיה הראשון להסתערות על האויב ואתם אל תישארו אחרי, יהיה לבכם סמוך על ה' שהוא עומד לצידי והוא תומך בסערת הקרב שלי ודעו אל נכון שנרוויח הרבה יותר מניצחון גרידא מחוץ לחומות העיר."

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה